קרקע פורייה לשחיתות: למה ראשי הערים לא עומדים בפיתוי?

זירת הנדל"ן ברשויות המקומיות היא קרקע פורייה לעבירות שחיתות ושוחד. עשרות מיליוני שקלים מחליפים ידיים, והאינטרס של השחקנים בתחום הנדל"ן לחסוך עלויות ולמקסם רווחים מיתרגם לעתים להצעה מפתה עבור מקבלי ההחלטות בעיר - שאינה עולה בקנה אחד עם כללי טוהר המידות ושמירת החוק שלהם מחויבים נבחרי ציבור.

רבים אינם עומדים בפיתוי. בשרבוט קטן של העט הם יכולים לבנות מגדלים, תרתי-משמע, ובתוך כך להעשיר את כיסם. אז למה לא? הקלות של השחיתות גוברת לא פעם על הפחד מפני מה שעלול לקרות אם הכניעה לפיתוי תיחשף. כך נחשף הציבור בשנים האחרונות לפרשיות שחיתות ציבורית ברשויות המקומיות - ולמצעד הבושה של ראשי רשויות אל חדרי החקירות ובהמשך אל ספסל הנאשמים ואל בין כתלי בית הכלא. 

רק בחודש האחרון נחשפנו לשתי פרשיות שחיתות שלטונית לכאורה שעברו משלבי החקירה הסמויים שלהן לשלב הגלוי והובילו למעצרם של שני ראשי ערים: הראשון, ראש עיריית כפר-סבא, יהודה בן-חמו, שנעצר בחשד כי נטל חלק "בתעשיית שוחד בעיר כפר-סבא", יחד עם עוזרו האישי, דותן חנסנסון, עם הקבלן רמי שבירו, עם קבלן עבודות העפר מאהר ג'אעבר ועם אנשי העסקים מאיר איתן ורפאל כחלון; השני הוא ראש עירית צפת, אילן שוחט. יחד עם שוחט נעצרו גם עוזרו גלעד אדלר, הקבלן רונן מכלוף ואיש העסקים ראובן שדה. שתי הפרשיות הללו כוללות חשדות לקידום מיזמי נדל"ן בתמורה לשוחד ולטובות הנאה.

אבל החשודה מספר 1 בימים אלה - באופן סמלי (במדינה) ומעשי (בתיק נגדה) - באחת הפרשיות המרכזיות שנחשפו לאחרונה היא ראשת העיר נתניה, מרים פיירברג, שנעצרה בספטמבר בחשד לקבלת שוחד וטובות הנאה מקבלנים ומאנשי עסקים בתמורה לקידום עניינם בפרויקטים בעיר, ובהם פרויקט קוראל - בניין יוקרה בסמוך לטיילת על קו הים. יחד איתה הסתבכו בפרשה גם הגרוש שלה, בנה ובכירים אחרים בעיריית נתניה, ובהם שמעון שר, שהיה סגנה ויו"ר ועדת התכנון והבנייה בעיר ואחרים.

החודש נחשפו השלמות החקירה שביצעה המשטרה ונודע כי אל מצעד הנחקרים בפרשה הצטרפו גם אברהם נוסבאום, יו"ר דירקטוריון ומבעלי השליטה בחברת אשטרום, מחברות הבנייה והתשתיות הוותיקות והמובילות בארץ, עמרם (עמי) פרץ, מנכ"ל ובעלי חברת בוני התיכון הנדסה, שמואל אנצ'ל, לשעבר מנכ"ל חברת דלק, ויונה פוגל, מנכ"ל פז חברת נפט.

החקירה נמצאת בשלבים אחרונים, רגע לפני שהמשטרה מעבירה את התיק להכרעת פרקליטות המדינה. פיירברג - שבנתה לאורך שני עשוריה בראש ההיררכיה המוניציפלית בנתניה תדמית של אשת ברזל - נלחמת כמו לביאה על חפותה מאז מעצרה ועד היום; אבל יהיו תוצאות החקירה אשר יהיו, את הנזק שנגרם לעיר בעקבות הפרשה מרגישים כבר חודשים בשוק הנדל"ן.

מלבד העובדה שפיירברג, שהייתה שליטה ריכוזית בעליל, הורחקה מהעירייה למשך כחודשיים והורשתה לחזור אליה תחת מגבלות כבדות, ועדות התכנון והבנייה בעיר מתקשות לקבל החלטות, מיזמי נדל"ן מוקפאים, וקבלנים ויזמים שלא ניצלו קשרים מעולם ופעלו בדרכים כשרות לקדם את עניינם, מוצאים עצמם נבחנים בציציות על כל בקשה. כולם הפכו לחשודים.

יותר מראש ממשלה

ציבור מחפשי הדירות עומד בפני מציאות חדשה, שבה היצע הדירות לא יגדל משמעותית בערים מסוימות בשנים הקרובות, אם בכלל. והמשמעות ברורה: מחירי הדירות יאמירו. שוב. והכול בגלל שראש העיר חטא. הגיוני? מסתבר שמאוד.

"ראש עיר הוא למעשה הרבה יותר מראש הממשלה של העיר, כיוון שלראש ממשלה יש איזונים ובלמים, יש לו גורמים שמרסנים אותו, ובעיר זה הרבה פעמים לא קיים", מסביר עו"ד אילן בומבך, מומחה למשפט מינהלי ומוניציפלי.

לדברי עו"ד בומבך, "ראש העיר מוקף באנשים שהוא ממנה ומקדם, וזה גורם לכך שכל עושי דברו לידו. לכן, ברגע שראש עיר נעצר זו מכה אנושה לעיר, כיוון שאנשים התרגלו שעל פיו יישק דבר. כולם רגילים שתמיד צריך לקבל את האישור שלו לכל דבר, ופתאום העיר צריכה להתנהל ופקידים שהיו רגילים לקבל הוראות ברורות לא יודעים מה לעשות וגם חושבים אולי הוא יחזור מהר לעיר, ואז הוא מאוד יכעס שמדיניותו לא בוצעה במלואה.

"הטלת המורא של ראשי הערים נמשכת גם אחרי שהם נעצרים. אלה אנשים מאוד ריכוזיים, חזקים, נאמניהם פרוסים בכל מקום, ולכן קשה מאוד במצב הדמדומים הזה, בתקופה של ה'בינתיים' להתנהל כשאתה לא יודע מה ילד יום, מה תוליד החקירה, ולאן זה יגיע".

הדברים מקבלים משמעות חמורה עוד יותר כאשר מדובר בראש עיר שמכהן גם כראש הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בעיר. "בערים רבות ראש העיר ממלא את התפקיד הזה, וזה אם כל חטאת. זה גורם לכך שההשפעה שלו עצומה. חברי הוועדה הם נבחרי ציבור שאינם מקבלים שכר, אף שהם משקיעים בזה זמן רב. ברגע שאנשים כאלה נמצאים ליד כסף גדול, אז ישנו פיתוי, ואיך אמרו חז"ל - 'אל תביאנו לידי ניסיון'. את האנשים הללו מביאים תמיד לידי ניסיון. בהעלמת עין או באישור כזה או אחר, אתה יכול לחסוך ליזם או קבלן מיליוני שקלים רבים, ולהרוויח משהו לכיס על הדרך".

- כמה קל, ככה משתלם.

"זה כל-כך קל", מסכים בומבך. "גם קל מאוד לעשות את זה בצורה שלא תעורר חשד על-ידי כך שממנים יועץ משפטי מטעם, ומודיעים לו איזו תוצאה מצפים לקבל, והוא עוטף את זה בנימוקים משפטיים מתאימים. לראש העיר לא נשאר אלא רק לאשר את חוות-הדעת המשפטית. זאת אומרת, שהוא כמעט 'אנוס' לקבל את מה שהיועץ המשפטי שם בפניו, והכול נראה כשר ותקין".

כך, היום שאחרי המעצרים הוא יום של בריחה מאחריות. "אנשים מפחדים לקבל החלטות והמיזמים תקועים עד שהעננה תוסר. הרבה פעמים חסר אישור כזה או אחר, ואנשים מפחדים ומפגינים זהירות יתרה. אומרים לעצמם 'אולי גם הפרויקט הזה עכשיו נחקר'. הם אומרים לעצמם שאף אחד לא ישב בכלא על זה שהוא לא החליט".

לדברי בומבך, השלטון המקומי עובר לאחרונה שידוד מערכות רציני בכל הנוגע לעבירות שחיתות, בין היתר בעקבות פסק הדין בפרשת הולילנד וראש הממשלה לשעבר אולמרט, שעמד על הפסול בשימוש בשירותי מאעכרים.

"אם בעבר אנשים ידעו לפנות לכל מיני מאעכרים שכל הסגולות המיוחדות שלהם התמצו בכך שהם היו מקורבים לראש העיר ותמכו בו, ובזכות זה הם קיבלו גישה ישירה לאוזנו וגם לידו החותמת על אישורים, אז היום הרבה יותר זהירים. גם שומרי הסף מתחילים לעשות את הבדיקות והריסונים הנדרשים, השלטון המקומי יצטרך לעכל את המצב הזה. מנגד, זה גורם לגרירת רגליים שגם אותה מתחילים לחוש בקצב הולך וגובר, ואנשים פשוט מפחדים מהצל של עצמם בהרבה רשויות".

תאוות-הבצע מפילה את כולם

השלטון המקומי אמור היה להיות הכוח המשמעותי המניע של המדינה. בידי ראשי הערים טמון כוח הפיתוח, הכוח להשפיע על החיים של כל אחד ואחד מאיתנו. זה כוח עצום. אבל נדמה כי במקום לנצל את הכוח הזה לטובה, פעם אחר פעם הם מועלים באמון שניתן להם, ובדרך מחלישים עוד ועוד את הרשויות המקומיות.

שרית דנה, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, סיפרה בעבר בראיון ל"גלובס" על החוק החדש שכתבה בתכנון ובנייה שאמור היה להאציל סמכויות רחבות במיוחד על השלטון המקומי. "נתניהו היה נורא לחוץ, וחשוב היה לו שנרוץ קדימה", סיפרה דנה, "ואז פרצה פרשת הולילנד, והוא אמר 'אני מקפיא את הכול'. נתניהו קרא לי לחדר ואמר לי 'אני לא רגוע, תביאי לי כלים שמבטיחים שאין שחיתות'".

לדברי עו"ד אליעד שרגא, יו"ר התנועה לאיכות השלטון, "השלטון המקומי תמיד היה החצר האחורית של השלטון בישראל, וכך גם נראית בהתאמה מפת השחיתות בישראל".

לדבריו, "המגפה הזאת שנקראת שחיתות מתפשטת בשלטון המקומי מכמה סיבות עיקריות, ובראשן העובדה שראשי ערים נבחרים בבחירות ראשיות וכאשר הם נבחרים, יש להם שליטה מוחלטת על בכל המנגנונים, ועל פיהם יישק דבר".

בנוסף, אומר שרגא, "ראשי הערים מרכזים בידיהם כוח עצום ורב, מאחר שלהבדיל משרים בשלטון המרכזי, הם 'קרובים לצלחת' ושולטים בהמון משאבים - ובהם הארנונה, רישיונות עסקים, היתרי בנייה, מכרזים לכל עבודות התשתית בעיר, מכרזים לכל הספקים שמספקים שירותים לעירייה, תאגידי המים, החברות העירוניות. בקיצור, יש להם נגישות קרובה מאוד לכסף, ופעם אחר פעם הם שולחים ידם לקופה הציבורית.

"הגרוע מכל", אומר שרגא, "הוא שכיום יש אנשים שבאים לתפקיד בכוונת מכוון לשדוד את הקופה הציבורית. הם יודעים ששליטה בכל ההון העצום הזה תסדר אותם בחיים, ולכן הם פועלים באמצעות מקורבים וחברות-קש. להרבה מהם, תוך כדי תפקיד, חודרת ההכרה של 'למה הקבלן הזה ירוויח כל-כך הרבה כסף בלי לזרוק איזה עצם למי שבעצם מעניק לו חיים?'. תאוות-הבצע מפילה את כולם, והנה הם מוטלים שורות-שורות, יפי הבלורית והתואר, מגש הכסף של מדינת היהודים".

מול הפיתוי העצום, הוא אומר, עומדים מנגנוני פיקוח "חלשים ולא יעילים" של משרד הפנים ושל מבקר העירייה. "מבקר העיר הוא כאסקופה נרמסת ברוב העיריות. או שהוא חלש בבסיסו, ולכן הוא נבחר - או שהוא מוחלש ונרדף על-ידי ראש העיר וחבר מרעיו".

את השיתוק הנדל"ני מייחס שרגא גם לכך שראשי הערים אינם מוכנים לשחרר את הכיסא, עד שהם צועדים לכלא. "ראשי הערים לא מוכנים לשים מפתחות על השולחן, אפילו לא כאשר מוגש נגדם כתב אישום".

גם למשטרה ולפרקליטות יש אחריות לקיפאון הנדל"ני בערים. "חייבים להקים מחלקות שמתמחות בראשי ערים, והן חייבות להיות מהירות ויעילות. הזמן הארוך שנדרש לחקירות ולהחלטה האם להגיש כתב אישום הופך את השיתוק לשיתוק לנצח. חייבים להיות מהירים וזריזים", הוא אומר.

מכה של אי-בנייה

ואולם, האחראי המרכזי לשחיתות המתמשכת ולשיתוק בערים - כך עו"ד שרגא - הוא הציבור. "לתושבי העיר לא אכפת שהעיר משותקת, לא אכפת להם שראש העיר עבריין, והם יבחרו בו שוב, גם כשהוא נחקר בפלילים. כך היה במקרה ראשי הערים גבסו, לחיאני ורוכברגר - שנבחרו מחדש למרות שהעליון הרחיק אותם מתפקידם. על זה נאמר: 'הציבור רוצה, הציבור ישלם'".

עו"ד מוטי בניאן סבור כי בכל הקשור לתכנון ובנייה, הפיתוי שעומד בפני ראשי הערים ובכיריהן לסטות מדרך המלך חזק מהם. "אם יש במדינה מקום שמפתה להיות מושחת, אלה ועדות התכנון. במשיכת קולמוס אחת אפשר להפוך בניין של 20 דירות לבניין של 30 דירות. כל מה שעליך לעשות זה רק לשנות את מסמכי ההגשה לתוכנית בניין עיר ולדאוג לנפשות הפועלות בלי הרבה מאמץ".

וכשהמאמץ אפסי, ומולו עומד כסף גדול - קשה לסרב. "זכויות בנייה זה בנק של כסף שלא עולה דבר לייצר אותו. להפך - הוא מייצר מקור פרנסה לעיר בהיטל השבחה וארנונה. למרבה הצער, על הדרך הוא מספק גם מקור פרנסה לא חוקי לאנשים שמתפתים לקבל הצעה טובה והגונה מקבלן שאומר 'תוסיף לי 5 קומות ונתראה בצומת הבא'. זו ממש פרצה שקוראת לגנב. גם בן אדם הכי ישר בעולם, כשהוא עומד בצומת כוח, שאת ה-20 קומות הוא רק צריך להפוך ל-25 קומות, זה מאוד מפתה.

"הבן אדם, ראש עיר, סגנו, או יו"ר הוועדה המקומית, מרוויח 15-20 אלף שקל נטו. כשהוא רואה שקבלן מרוויח על בניין מיליונים, זה מפתה אותו להצטרף לחגיגה".

ואז, כאמור, ראש העיר מוצא עושה דברו שיגיד שלשינוי אין שום השפעה לרעה על העיר ותושביה - וככה בונים מגדלים. תרתי-משמע. "בא איזה בעל תפקיד מצ'וקמק בעירייה שנותן גושפנקא חוקית ואומר שבין 30 דירות לבין 50 דירות זה לא מוסיף לעומס, לא מוסיף לבעיות החניה וכדומה, ואחר-כך הדיירים מקללים את הסדרי התנועה ואת החוסר בחניה. ואז יש מעצרים של בכירים ועבור אותה עיר זו מכה של אי-בנייה. מאותו רגע הכול נעצר".

אז יש פיתוי, ויש מעצרים וחקירות וכתבי אישום, ועל הדרך קיפאון נדל"ני בערים שתחת חקירה, אבל למה יש תחושה שזה לא קרוב למספיק? ולמה, כשאנחנו מטיילים בלא מעט שכונות - כאלה שאינן מושא לחקירה - אנחנו מרגישים בכל זאת שמשהו לא כשר, שמישהו קיבל קצת יותר ממה שהיה אמור? ולמה יש תחושה שראשי הערים מסכלים במו-ידיהם את היכולת להעביר להם עוד סמכויות?

"התשובה לכך היא שברור שהמקרים שנחשפים הם קצה קצהו של הקרחון", אומר עו"ד בניאן. "אני נלחם נגד רשויות תכנון, נגד המינהל וכדומה זה 25 שנה, ומה שמגלים זה טיפה בים של המון ערים שהתנהגות הראשים שלהן, של ועדות התכנון שלהן, של יו"ר הוועדה המקומית - היא פלילית. הרבה פעמים אני נתקל בראש עיר שמתנכל לקבלן מסוים, שמעדיף קבלן על פני תושבים, ועושה מעשים בלתי מובנים במקרה הטוב, ופליליים במקרה הגרוע. אני בטוח שעוד לא ראינו את סוף הסיפור בכל הנוגע לשחיתות המקומית".

השלטון המקומי מדשדש בביצות עכורות של שחיתות

"לדאבון הלב, פעם נוספת מובא לבית המשפט ראש עיר עצור החשוד בעבירות שוחד ומירמה ועמו חשודים נוספים הקשורים לביצוע עבירות אלה" - כך פתח החודש שופט בית המשפט השלום בראשון-לציון, עמית מיכלס, את החלטתו להיעתר לבקשת המשטרה ולהאריך בשבוע את מעצרו של ראש עיריית כפר-סבא, יהודה בן-חמו, שנעצר בחשד לקידום מיזמי נדל"ן בעירו בתמורה לשוחד. המשפט הזה משקף במשהו את מעמקי הייאוש הציבורי הקולקטיבי מהתנהלותם של רשאי הערים ובכיריהן, אשר במקום להנהיג ולהוביל את הערים קדימה, מדשדשים בביצות עכורות של שחיתות שלטונית.

כך, נוסף לראשת העיר נתניה וראשי העיר צפת וכפר-סבא - נפתחו בשנים האחרונות תיבות פנדורה רבות בעיריות ברחבי הארץ. בין השאר, ב-2014 נחשפה פרשייה חדשה בעיריית רמת-גן. בזמן שראש העיר הקודם והמיתולוגי של העיר, צבי בר, עמד לדין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בגין קבלת שוחד מאנשי עסקים בעיר (ובהמשך הורשע ונשלח ל-3 שנות מאסר), המליצה המשטרה להעמיד לדין את ראש העיר החדש, ישראל זינגר, בחשד לנטילת שוחד.

גם ראש מועצת זכרון-יעקב, אלי אבוטבול, נחקר בחשד לשחיתות, לאחר שאיים לכאורה על בעל מלון במושבה שיתנקם בו על ההתנגדות לתוכנית בניין עיר, שאבוטבול רצה מאוד לקדם, תוך שימוש אסור לכאורה בכוח משרתו. ביוני 2015 פרסם "גלובס" תחקיר נרחב על מעללי אבוטבול במועצתו, שהביא לשלל פרסומים חדשים בכלי תקשורת נוספים, בהם פרסום האיומים על אותו בעל מלון, שהביא לבסוף להמלצה להעמידו לדין.

אלה מצטרפים למצעד ראשי הערים שהורשעו בשנים האחרונות בעבירות שחיתות, ובהם ראש עיריית בת-ים לשעבר, שלומי לחיאני, שריצה 8 חודשי מאסר בגין הרשעתו בהפרת אמונים; ראש עיריית רמת-גן לשעבר, צבי בר; ראש עיריית רמת-שרון לשעבר, יצחק רוכברגר; ראש עיריית נצרת עילית לשעבר, שמעון גפסו; ראש עיריית יהוד לשעבר, יוסי בן-דוד; ראש עיריית קריית מלאכי לשעבר, מוטי מלכה; ראש עיריית אור-יהודה לשעבר, דוד יוסף; ורבים נוספים, שחקירותיהם הסתיימו בהעמדה לדין ובהרשעות פליליות.

הפתרונות: הרחקה מוועדות תכנון ובנייה, קציבת כהונות

תחושת הייאוש שחלחלה בציבור ומתעצמת בכל פעם שנחשפת עוד פרשת שחיתות, העלימה כמעט לחלוטין את הדיון על הפתרונות האפשריים לבעיה. כולם מתעסקים בלחשוף את הפרשה הבאה, ואף אחד כמעט לא מתעסק בלמנוע אותה. האם הפתרון טמון בנטילת סמכויות מראשי הערים, בשינוי שיטת הבחירות, במנגנוני פיקוח חדשים? כנראה שכל התשובות נכונות.

לדברי עו"ד אליעד שרגא, "אפשר לצמצם את השחיתות השלטונית בערים בין היתר באמצעות איסור מוחלט על קבלת תרומות במהלך בחירות. המדינה צריכה לממן את מסעי הבחירות של המועמדים (שיעמדו בקריטריונים מסוימים), וכל תרומה נוספת - תחול עליה סנקציה פלילית".

בנוסף, עו"ד שרגא מציע פיקוח אגרסיבי של מבקר המדינה ושל מבקר העירייה על ראשי הערים ובכיריה, שאותו צריך להכפיף למבקר המדינה; וכן קציבת קדנציות של ראשי ערים. בישראל לא מעט ראשי ערים שמכהנים כמה עשורים ברצף.

"חוסר הפחד מגיע באמצע הקדנציה השנייה, ולכן חייבים לחתוך שם", אומר עו"ד שרגא, ומוסיף כי "גם הטלת עונשים כבדים על ראשי ערים שסרחו יסייע בצמצום התופעה. הרתעה לא מיוצרת עם מספר חודשי מאסר. חייבת להיות הרתעה עם עונשים משמעותיים".

ולבסוף, אומר עו"ד שרגא, "הציבור חייב לשנות את גישתו לעבירות שחיתות. עבירות שחיתות נתפסות היום כ'עבירות חברמניות', נסלחות ונשכחות. הרי מה מצפים מראש עיר שלא יהיה מושחת, כאשר הממונה עליו, מי שמזרים לו כספים ותקנים, שר הפנים (אריה דרעי), הוא בכבודו ובעצמו עבריין מורשע שישב 3 שנים בכלא?"

מהלך נוסף שיצמצם משמעותית את השחיתות הוא החלת איסור על ראשי ערים לשבת בוועדות תכנון ובנייה ובוועדות מכרזים. לדברי עו"ד בומבך, "נבחרי ציבור צריכים להדיר רגליהם כמה שיותר מתיקים של תכנון ובנייה. צריך לשנות את החוק בעניין הזה. בהרבה מקרים אדם מסוים תמך בנבחר ציבור וסייע לבחירתו, אז הוא מצפה לקבל גמול כשהוא מתייצב בפני הוועדה שראש העיר שולט בה. וראש העיר עוד חושב שבשביל זה הוא נמצא שם - שהוא צריך להחזיר טובה.

"במוסדות התכנון צריכים לשבת אנשי מקצוע ולא אנשים פוליטיים, כיוון שאנשים פוליטיים זה פשוט רעה חולה. בנוסף, הייתי גם דואג לכך שאלה שכן יהיו במוסדות התכנון לא יעבדו בהתנדבות אלא יקבלו שכר הולם עבור עבודתם, כיוון שהם משקיעים הרבה שעות והרבה עבודה, והם צריכים לפרנס את משפחותיהם, ולכן אין חלל ריק. ברגע שאנשים עובדים שם בהתנדבות, והם רואים את הכסף הגדול שעובר מיד ליד - זה הרבה פעמים מסמא את העיניים וגורם למעשים פסולים".

 ראשי הערים