האסטרטגיה: לפרק את המדינה

לפחות עניין אחד למדנו כבר על הליכותיו של דונלד טראמפ: הוא אינו מהרהר בקול רם, והוא אינו נושא נאומים פרוגרמטיים. כל אימת שהוא מתייצב בפני מיקרופון - יהיו הנסיבות אשר יהיו, יהיה הקהל אשר יהיה - הוא עורך עצרת בחירות. הוא עושה כן מפני שהוא מתכוון לעשות כן, או הוא עושה כן מכוח הרגל, או הוא עושה כן מפני שכל שימוש אחר במיקרופון נראה לו מיותר, או מפני שכל שימוש אחר אינו נהיר לו.

ומאחר שהופעותיו בעצרות בחירות היו אקטים של התרסה, תמיד וללא תנאי, כל הופעותיו הפומביות כנשיא הן אקטים של התרסה.

הימים האחרונים עומדים בסימן התקפותיו הבלתי פוסקות על שני יעדים עיקריים: התקשורת - וקהילת המודיעין. בנסיבות רגילות, היה קשה מאוד להבין התקפות כאלה. עימות חזיתי עם התקשורת מסתיים בניצחון רק במקומות כמו רוסיה או טורקיה (שבשתיהן הייתה עיתונות חיה ונועזת לפני שהמנהיגים הנוכחיים עלו לשלטון). עימות פומבי עם המודיעין יכול לעלות יפה - רק אם הא נועד להכשיר את הקרקע לטיהור עצום ממדים של ארגוני הביון השונים.

ובכן, מתחיל להתמעט הספק שלשם בדיוק נושא דונלד טראמפ את עיניו. אי האמון שלו במערכת לא היה רק מחוות בחירות. הוא באמת מתכוון לשבור את הכלים.

הגשש האידיאולוגי

סוף השבוע שעבר בוושינגטון עמד בסימן הוועידה השנתית של שדולת הימין רבת ההשפעה ביותר באמריקה, CPAC (פירוש ראשי התיבות שלה הוא "ועד הפעולה הפוליטי השמרני"). היא התכנסה באווירת ניצחון. סוף סוף, זו הפעם הראשונה זה 10 שנים ויותר שהימין שולט בבית הלבן ובשני בתי הקונגרס, ויש לו יסוד להניח ששליטתו תתחזק בעוד 20 חודשים, בבחירות של אמצע הקדנציה.

היסטורית, השדולה הזו אינה אכסניה טבעית בשביל דונלד טראמפ. באיה שרקו לו בוז, כאשר נאם באוזניהם בשנים קודמות. בשנה שעברה הוא נמנע מלהופיע בה מפני שחשש משאלות מביכות. רבים מפעיליה אינם חושבים את טראמפ ל"שמרן אמיתי". אבל בסוף השבוע שעבר השתרר הרושם, שהשדולה נופלת בחיקו בעונג.

למושב הפתיחה שלה היא הזמינה את שני המוציאים לפועל החשובים ביותר של ממשל טראמפ, ראש הסגל של הבית הלבן, ריינס פריבוס, והאיש הנושא בתואר "האסטרטג הראשי" - סטיב בנון.

לא היה כלל ספק מי משניהם נותן את הטון. בנון הוא איש הרעיונות הנועזים, הגשש האידיאולוגי של הנשיא, נושא הדגל הרדיקלי.

על בנון אפשר להגיד ברצינות גמורה, שהוא מהפכן. עד לפני 3 חודשים הוא היה בחזקת קוריוז. הוא סיפק את הראיה, שדונלד טראמפ מופרש מן המציאות הפוליטית. עכשיו הוא האיש הקרוב ביותר אל נשיא ארה"ב, המקור הבלתי מעורער של השראתו, המכוון העליון של נאומיו ושל התבטאויותיו הפומביות.

איך אומרים "דה-קונסטרוקציה"

בהופעתו ב-CPAC, בנון ניסח, כנראה בפעם הראשונה בפומבי, את היעד הסופי של נשיאות טראמפ: "פירוק המדינה האדמיניסטרטיבית". התרגום לעברית הוא לכל הפחות מסופק, ואולי מפוקפק. בנון אמר באנגלית, deconstruction of the administrative state.

המושג דה-קונסטרוקציה שאול מעולם הפילוסופיה והספרות, ונוגע שם לניתוח טקסטים. אבל כאן צריך להתאמץ מאוד כדי להניח שבנון התכוון להפשטה פילוסופית. נראה ששימוש הלשון שלו נועד לעקוף את המונח הבוטה "הריסה" - אבל בדיוק להריסה הוא מתכוון.

את המונח "המדינה האדמיניסטרטיבית" טבע כמעט לפני 70 שנה דווייט וולדו, מדען המדינה האמריקאי, מומחה רב מוניטין למינהל ציבורי. בעיניו, "המדינה האדמיניסטרטיבית" הייתה גידול הפרא של הנשיאות המודרנית. היא פרצה את התחומים המוגדרים והמוגבלים של חוקת 1787, התרחבה והוסיפה סמכויות שמעולם לא הוקצו לה.

אין כאן המקום להיכנס בעובי הקורה של הדיון במדינה האדמיניסטרטיבית. די לציין שבעיני השמרנים הרדיקליים, המדינה הזו לא רק נטלה סמכויות ביצוע לא-לה, אלא הפקיעה חלק ניכר מסמכויות החקיקה של הקונגרס. זה האחרון אמנם מוסיף לחוקק, אבל פקידיה הלא-נבחרים של המדינה האדמיניסטרטיבית הם הממלאים את החוקים האלה בתוכן.

הקורא המעוניין יוכל למצוא הרחבה של השקפות הימין האמריקאי על המדינה הזו באתר הרשת של מרכז המחקר הוושינגטוני השמרני הריטיג'.

מינויים שיטתיים

איך מפרקים את "המדינה האדמיניסטרטיבית"? למשל, באמצעות מינויים שיטתיים לעמדות ביצוע של אנשים החושבים את עמדות הביצוע האלה למיותרות, או אפילו מזיקות.

כך, הממונה החדש על הרשות להגנת הסביבה הוא אדם, שהקריירה הציבורית שלו (כתובע כללי במדינת אלבמה) רצופה מאבקים נגד הרשות להגנת הסביבה. השר המיועד לענייני אנרגיה קרא לפני 4 שנים לפרק את משרד האנרגיה. שרת החינוך רוצה לצמצם את מספר בתי הספר הממלכתיים. במחלקת המדינה מתנהל טיהור של דיפלומטים מנוסים, בשעה שהממשל נמנע מלאייש כהונות בכירות שהתפנו עם סיום נשיאותו של ברק אובמה.

"המדינה האדמיניסטרטיבית" היא רשת עכביש של תקנות ושל פיקוח. צריך אפוא לעקר אותה באמצעות ביטול סיטוני של תקנות. ואמנם הנשיא טראמפ הודיע שבדעתו להתחיל לבטל. הוא גם דורש מן הביורוקרטיה "למצוא שתי תקנות הראויות לביטול על כל תקנה שהיא רוצה להוסיף".

הרעיון שאת מקום הממשלה החוקתית המוגבלת והכחושה תפסה "הממשלה הגדולה" לא נולד כמובן עם דונלד טראמפ. חלקים של הימין החזיקו בו לפחות מאז 1933. רונלד רייגן נכנס לבית הלבן ב-1981 בהבטחה לבטל משרדי ממשלה מיותרים (חינוך, אנרגיה ומסחר עמדו תמיד בראש התור). הוא לא ביטל - ובימיו תפח החוב הלאומי של ארה"ב פי שלושה. הימין ניסה לחוקק את כיווץ הממשלה באמצעות יוזמה להוסיף תיקון לחוקה שיחייב את הממשלה לאזן את תקציביה. לא עבד.

השרים וראשי הרשויות הממשלתיות יסרבו לפקח ויסרבו לשכור עובדים חדשים. התוצאה הבלתי נמנעת תהיה התנוונות. סימנים מוקדמים כבר בוקעים ממחלקת המדינה. במשך שנים, המחלקה הייתה עורכת תדרוך לעיתונאים מדי יום ביומו. זה היה קולה של אמריקה לעולם החיצון. התדרוך האחרון של ממשל אובמה ניתן ב-19 בינואר. מאז נדם קולו של משרד החוץ האמריקאי: אף לא תדרוך אחד. מזכיר המדינה החדש שומר על פרופיל נמוך להפליא. הבית הלבן עוזר לו, ונמנע מלהזמין אותו לפגישות מדיניות חשובות, כמו זו של הנשיא עם בנימין נתניהו.

אין לנו כמובן כל מושג אם הנשא טראמפ ידבק ביעד שניסח האסטרטג בנון. ברגע מעניין אחד של דבריו ב-CPAC, בנון סיפר עד כמה הוא "גאה" בנשיא. בנון גילה, כי אנשים באים אל טראמפ, ומפצירים בו שיתמתן. הוא מסרב בהחלט.

אבל לא קל להיות טראמפ. הנשיא מרגיש קצת בודד בזמן האחרון. הוא מכחיש על פניהם את כל הסקרים הרעים, אבל רוב הסקרים אמנם רעים. אתמול הוא קרא לחסידיו לארגן עצרת תמיכה "שלא הייתה דוגמתה". הוא רוצה מספרים ומסות. לא קל לו להתרכז ביעדים היסטוריים מופשטים. בשביל זה יש לו אסטרטג ראשי.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny