איך "לה לה לנד" עלה על הציפיות של כולם - כולל האולפן?

בלדות אהבה חצופות, דיאלוג צבעוני וקצת ריקודי סטפס - לסרט "לה לה לנד" היה כל מה שצריך כדי להפוך לשובר קופות - לפחות בשנות ה-40 של המאה ה-20. כיום מעדיפים הצופים באולמי הקולנוע סרטי פעולה על פני סרטים רומנטיים, חוצנים על פני אמנים, ומעל הכול את הסוגה המשגשגת של גיבורי על בטייץ.

אין זה מפתיע ש"לה לה לנד" היה להיט בקרב המבקרים, וממשיך להיות המועמד המוביל לזכייה בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר בטקס שייערך היום (א'). אך מה שפחות סביר הוא האהדה שלה זכה הסרט בקרב הקהל הרחב. לאחרונה לא הפגינו צרכני הקולנוע התלהבות רבה במיוחד מהסרטים שזכו לשבחים הרבים ביותר מהמבקרים. הסרט "מטען הכאב", שזכה בפרסי אוסקר ב-2009, הניב 17 מיליון דולר בלבד באולמות הקולנוע בארה"ב, למשל. אבל "לה לה לנד" ממלא אולמות קולנוע כמו מועדו ג'אז אזוטרי שהופך פתאום למקום הכי לוהט. נראה שהחיים הולכים בעקבות התסריט.

"כולנו חשבנו שזה הולך להיות משהו מאוד מיוחד", אמר בריאיון אריק פייג, נשיא משותף של קבוצת הקולנוע באולפני ליונס גייט. "אבל אם היו שואלים כל אחד מאתנו אם נתקרב ל-400 מיליון דולר, היינו אומרים לך להפסיק לחלום".

אם יזכה באוסקר היום, קרוב לוודאי ש"לה לה לנד" יהפוך לסרט המכניס ביותר מאז "שר הטבעות: שיבת המלך", ב-2003. בסוף השבוע הנוכחי הניב שיר המזמור לעיר המלאכים 135 מיליון דולר באולמות הקולנוע בארה"ב ו-206 מיליון דולר נוספים בחו"ל.

ועוד נותרו כמה שבועות בסיבוב ההקרנה הנוכחי באולמות הקולנוע - וכנראה יותר אם יזכה הסרט באוסקר. בנוסף לכך, הסרט מוצג בסין, שוק הסרטים השני בגודלו בעולם, מאז 14 בפברואר.

אך סיבוב הקרנות חלומי זה אינו מקריות משמחת. הוא תוצר של שורת החלטות חכמות, ולעתים גם מנוגדות להיגיון. בהוליווד ידועה ליונס גייט בעיקר כסוג של משקיעת ערך. בדרך-כלל היא משקיעה בסרטים קטנים עד בינוניים בעלי "פוטנציאל פריצת דרך". החברה מפזרת את הסיכון באמצעות הכנסת שותפים ומנמיכה לפעמים את עלויותיה באמצעות הענקת נתח מהרווחים לשחקן מוביל.

במקום קטלוג הקומיקס של מארוול, חטפה ליונס גייט את סדרת "משחקי הרעב". במקום את מלחמות הכוכבים יש לה את פאוור ריינג'רס. כמובן שליונס גייט נחלה גם כישלונות. הצלחתה של סדרת "מפוצלים" לא הגיעה לרגלי הצלחת "משחקי הרעב". אך לדברי פייג, במרוצת הזמן שיפרה החברה את תהליך קבלת ההחלטות שלה לנקודה שבה 70% מסרטיה רווחיים.

בכל הנוגע להשקעות יש לליונס גייט כמה כללים פשוטים - כללים רלוונטיים לכל עסק שרוצה להתבלט בקהל: לעבוד עם אנשים מוכשרים, להגן על החזון שלהם ולא לנסות לרצות את כולם.

"מרבית הסרטים שלנו, במובנים מסוימים, הם הימורים נגד הסיכויים", אמר פייג. "אנחנו מכוונים ללכת על משהו שונה מכיוון שאנחנו רוצים להעניק לקהל את התענוג של לגלות משהו חדש".

הוא הסביר כי בדרך-כלל אין לצרכנים מושג מה הם רוצים באמת.

לסגור את הכביש המהיר

חיזוריה של החברה אחר "לה לה לנד" החלו בפסטיבל הסרטים סאנדנס ב-2014, כשדמיאן שאזל ערך את הקרנת הבכורה של "ויפלאש", הלהיט פורץ הדרך שלו על מתופף מוכשר המתעמת עם מנצח תזמורת תזזיתי. ליונס גייט ניסתה לרכוש את זכויות ההפצה, אך הפסידה לסוני. עם זאת, היא פיתחה יחסים טובים עם שאזל. "שאלנו אותו מה הדבר הבא שהוא רוצה לעשות, והוא אמר קצת בביישנות 'מחזמר'", מספר פייג. "אמרנו: 'מעולה!'. והוא אמר: 'באמת?'". בימינו מחזמר נראה כמו הימור מטופש, אבל זה מתאים בדיוק לאלה שאינם מנסים לרצות את כולם.

בשלב מוקדם של ההפקה, ביצעה ליונס גייט מהלך לא הגיוני נוסף: היא עודדה את שאזל - תסריטאי ובמאי הסרט - להוציא סכום גבוה יותר משתכנן להוציא - כ-30 מיליון דולר. באמצעות הוצאה זו, הם יכלו להרשות לעצמם שחקנים ראשיים יקרים יותר כמו אמה סטון וריאן גוסלינג, וגם להרחיב כמה סצנות, בעיקר סצנת הפתיחה, שהייתה כרוכה בסגירת הכביש המוביל ללוס אנג'לס באמצע היום. "חשבנו שיש סיכוי שנוכל לקבל החזר על זה מהעירייה, ואני רוצה לציין שלא קיבלנו", אמר פייג.

אך הסצנה הזאת הניבה לסרט מימון מ-Black Label Media. "פשוט אהבנו את מה שראינו", אמר ג'וזף כהן, שהחברה שלו, American Entertainment Investors, סיפקה שירותי ייעוץ בעסקה. "ההערכה שלנו הייתה שיש לזה אטרקטיביות מסחרית גדולה, אף שמחזמר בתקציב של יותר מ-30 מיליון דולר אינו בבחינת ניצחון בטוח".

הוצאה גדולה על מה שחשוב היא כלל נוסף שאותו ליטשה ליונס גייט במהלך השנים. "אתה צריך לבחור את הרגעים שלך", אמר באזיל איוואניק, ש-Thunder Road Pictures שלו הפיקה את סרטי "ג'ון וויק", "סיקאריו" ושורת סרטים אחרים שהפיצה ליונס גייטס. "כשאתה משקיע את המשאבים שלך בנקודות המסוימות האלה ובאמת מספק את הסחורה, הסרט נתפס כהרבה יותר גדול מהתקציב", אמר איוואניק.

וכמובן, ליונס גייט הייתה ריאלית לגבי הקהל שלה. כשהחברה מעריכה את הפוטנציאל של פרויקט מסוים, היא מנסה לדמיין לעצמה שני צרכנים: האחד הוא הצרכן שלגביו קיימת הסבירות הרבה ביותר שיהפוך לאוהד - במקרה הזה המכורים לברודוויי - והאחר הוא פלח אוכלוסייה רחב יותר, שעשוי להיסחף עם הסרט. לגבי "לה לה לנד" היו לחברה תקוות לגבי זוגות ונשים מבוגרות. בסופו של דבר התברר שהסרט רשם ביצועים טובים מהמצופה בכל החזיתות.

כ-36% מצופי "לה לה לנד" הם זכרים, על-פי ממצאי סקר שערכו comScore ו-Screen Engine, והקהל מאוזן באופן כמעט מושלם מבחינת הגיל: קרוב לרבע מהצופים בני פחות מ-25, ורבע נוסף הם בני יותר מ-55. בחו"ל היו ההכנסות מכרטיסי "לה לה לנד" גבוהות כמעט פי שניים מהכנסות הכרטיסים של המועמד במקום השני מבחינת הסיכויים לזכות באוסקר, "הסרבן". הצרפתים השתגעו במיוחד על המחזמר.

"זה שוק של מוכרים"

בקצרה, התשואה על ההשקעה בגוסלינג המזמר הייתה טובה באופן מפתיע, ומשתפרת מדי יום. איוואניק אמר כי סרטים שעלותם 30-50 מיליון דולר הופכים לתחום המצליח ביותר של התעשייה. אולפני הסרטים הגדולים - המתמקדים ללא היסוס בשוברי קופות פוטנציאליים - אינם טורחים בכלל עם סרטים כאלה. אך מכיוון שהתעשייה מפיקה סרט פורץ דרך אחר סרט פורץ דרך, עטים המשקיעים על המציאה. "בכנות, זה שוק של מוכרים", אמר איוואניק. "פוטנציאל הרווח הוא עצום, ופוטנציאל ההפסד קטן יחסית".

כהן, לשעבר בנקאי השקעות, מסכים עם קביעה זו. יש יותר כסף ויותר קונים פוטנציאליים בשוק הסרטים העצמאיים משהוא ראה אי-פעם. "זה ההפך מסתם לעשות את סרט 'הכריש הענק הבא'", אמר כהן. "מכיוון שבנקודה מסוימת, סרט 'הכריש הבא' לא יעבוד".

מבחינתה של הוליווד מייצג "לה לה לנד" תסריט חדש להצלחה, ומורשתו תהיה המטבע המבוקש: אופטימיות. מנהלי אולפני סרטים שמבלים את זמנם עמוק אל תוך הלילה בגיבוש מודלים של תזרימי מזומנים, ממש כמו בנקאי השקעות, יפגינו קצת יותר מוכנות לחלום ולחשוב "אולי, אולי הפעם, אני אצליח לעשות את זה".

"הסיכון היחיד שאתה יכול לקחת בימים אלה הוא לא לקחת סיכון", אמר פייג.

כמובן, לא תמיד יש תשואה על הסיכון. אבל לפעמים, עם קצת מזל, התשואה יכולה להשתוות לסיכון - ואף לעלות עליו.

 האם לה לה לנד תשבור שיא