קשה לבקר את מינויי שקד

הנטייה האינסטינקטיבית היא למתוח ביקורת על "ניצחונה" של איילת שקד בפרשת מינוי השופטים, כי מינויים פוליטיים לתפקידי שפיטה הם מאוד לא רצויים. במיוחד כאשר מגמת המדיניות של שרת המשפטים היא בעצם ליטול מבית המשפט העליון את הסמכות לעצור פעולות בלתי חוקיות של אנשי ימין.

מאז ומתמיד האמנתי שקיומו של בית המשפט העליון הוא ברכה גדולה למדינה ואזרחיה, בכך שהוא חוסם שוורים פוליטיים המבקשים לנגח את החוק למטרותיהם. גם היום אני חושב כך. אני לא אוהב את מינויי שקד ואת הדרך בה נעשו, אבל עם זאת, אני מתקשה לבקר אותם.

מה עם השופטים הנוכחיים?

ההתנגדות העיקרית של שופטי העליון לכמה מהמועמדים של שקד הייתה שאין להם "מזג שיפוטי". מה זה? ובכן, החוק מדבר על סבלנות, סובלנות, פתיחות, אופי יציב וכיו"ב. מילים יפות אבל מאד שטחיות ופשטניות מכדי שאפשר יהיה להיעזר בהן.

האם אפשר להניח, כפי שהנשיאה מרים נאור מבקשת שנניח, כי השופטים הנוכחיים בעליון הם בעלי מזג שיפוטי מובהק? פסקי דין רבים שיצאו מידי שופטים אלה בשנים האחרונות מלמדים כי מזג כזה אינו מספיק לעשיית צדק. צריך גם תבונה, הבנה, אי-משוא-פנים. ואלה לא תמיד באים לידי ביטוי בפסיקה ה"עליונה".

האמת האלטרנטיבית של העליון

למשל: האם אפשר שאדם יוציא דיבה וייצא נקי בנימוק שהדברים שכתב או אמר היו "אמת לשעתה"? זה מה שקבעו שופטי העליון בערעור של אילנה דיין שחויבה במחוזי בהוצאת דיבה על סרן ר'. השופטים בערעור קבעו כי דיין אכן הוציאה לשון הרע (!), לא כל הדברים ששידרה היו נכונים(!) - אבל קיבלו את הערעור!! - בנימוק כי לכתבת עומדת הגנת תום-הלב בשל קיומו של תחקיר שנעשה, כך לפי פסיקת שופטי העליון, ב"עיתונאות אחראית".

איך עובדות שאינן אמת, יכולות להיחשב ל"עיתונאות אחראית"? כמובן שאלה, עם כל הכבוד, שטויות המתאימות לטראמפ ואנשיו ("עובדות אלטרנטיביות"). אמת היא אמת היא אמת, ואין לה אלטרנטיבה.

מה שווה המזג השיפוטי?

אבל זה לא מנע מ-11 שופטים עליונים (3 בערעור ו-9 בדיון המיוחד מינוס רובינשטיין שדחה בדעת מיעוט את ערעורה של דיין) להחליט כך. כל 11 השופטים, יודגש, נחשבים לבעלי מזג שיפוטי לעילא ולעילא, כמובן. אבל הם העדיפו את העיתונאית הבכירה המקורבת, על הסרן שהיה רק לוחם מצטיין. אז מה שווה המזג השיפוטי?

כשלון דיין והשופטים

חשוב לי לציין: אני חושב שדיין עיתונאית מצוינת שעושה עבודה חשובה, ואני מקווה שתמשיך עוד שנים רבות. אבל בעניין זה היא כשלה - והשופטים כשלו שבעתיים גם בעוול שעשו ללוחם ר', וגם הנזק שגרמו לחוק לאיסור לשון הרע.