העליון לא ידון שוב בתביעת בעלי הדירות ליד כביש מכבית

נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור, דחתה בקשה של בעלי דירות, המתגוררים סמוך לכביש מכבית (כביש 471), לקיום דיון נוסף בתביעה הנזיקית שהגישו נגד חברת נתיבי ישראל ומשרד התחבורה.

הבקשה לקיום דיון נוסף הוגשה לאחר מתן פסק דין של העליון שניתן באוגוסט 2016, ובמסגרתו נדחה ערעור התובעים על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז, שהורה על סילוק על הסף של מרבית רכיבי תביעתם.

כביש 471 נסלל במהלך השנים 2002-2005, בהתאם לתוכניות שאושרו בשנים 2001 ו-2002. באפריל 2013, למעלה מעשור לאחר אישור התוכניות, הגישו כ-60 בעלי דירות, הגובלים בסמוך לכביש, תביעה נזיקית לבית המשפט המחוזי מרכז, כנגד חברת נתיבי ישראל ומשרד התחבורה, במסגרתה טענו כי מגיע להם פיצוי כספי.

אלא שמספר שנים קודם לכן הגיש חלק ניכר מהתובעים תביעה לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, שם טענו כי הכביש גרם להם לנזקים רבים ביניהם ירידת ערך הדירות. תביעות לפיצויים לפי חוק התכנון והבנייה מוגשות לוועדת הערר, בעוד תביעות נזיקיות מוגשות לבית המשפט.

חברת נתיבי ישראל, שיוצגה בהליך בידי עורכי הדין צילי עקיבא-רפפורט ואופיר בלטמן ממשרד שרקון, בן-עמי, אשר ושות', טענה כי הנזקים שנתבעו על-ידי בעלי הדירות חופפים ברובם, וכי התובעים נמנעו מלגלות בתביעתם כי בעבר כבר הגישו תביעות לפיצוי כספי לפי סעיף 197, שבעקבותיהן מונה שמאי מכריע, שבחן את שווי נכסיהם וקבע פיצוי חלקי, אשר עליו לא ערערו התובעים.

עוד טענו בנתיבי ישראל כי התובעים אף נמנעו מלגלות לבית המשפט כי לא הגישו בכלל התנגדות לתוכניות, וכי התביעה הוגשה תוך התיישנות, וכי היה על התובעים להגיש התנגדות לתוכניות לוועדה המחוזית - ולא תביעה נזיקית לבית המשפט.

לאור זאת, נתיבי ישראל ביקשה לסלק את התביעה על הסף, ולבקשה זו הצטרף משרד התחבורה. ביולי 2015 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי שהורתה על סילוק על הסף של חלק ניכר מרכיבי התביעה.

התובעים הגישו ערעור לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי וטענו כי אין לסלק על הסף את התביעה, וכי הם רשאים לתבוע פיצויים במסגרת תביעה נזיקית. גם נתיבי ישראל הגישה בקשת רשות ערעור לעליון על החלטת בית המשפט המחוזי וטענה כי יש לסלק רכיבים נוספים מהתביעה.

באוגוסט 2016 ניתן פה-אחד פסק דינו של בית המשפט העליון בבקשת רשות הערעור והערעור, אשר דחה את ערעור התובעים וקיבל בחלקו את טענות חברת נתיבי ישראל.

בפסק הדין של העליון נקבע כי אדם הרשאי להגיש תביעה לפי סעיף 197 לחוק, מנוע מהגשת תביעה נזיקית בגין ירידת ערך של המקרקעין. זאת בניגוד למי שלא רשאי לתבוע לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק, ובמקרה כזה דווקא זכאי להגיש תביעה נזיקית בגין מטרד.

השופטת נאור דחתה את כל טענות התובעים, בנימוק כי היה עליהם להעלות את הטענות במסגרת ההתנגדות לתוכנית ולא בתביעה לפיצויים.

לדברי עורכי הדין צילי עקיבא רפפורט ואופיר בלטמן, "להחלטת בית המשפט העליון הדוחה את הבקשה לקיום דיון נוסף יש חשיבות רבה והשלכות רוחב על קידום תוכניות על-ידי ועדות התכנון. החלטת בית המשפט העליון מקטינה באופן ניכר את חשיפת רשויות התכנון וגופים מבצעים מפני תביעות נזיקיות, שעה שניתן לפעול בהגשת תביעה לפי סעיף 197 לחוק. כמו כן, גם כשלא ניתן לתבוע לפי סעיף 197 לחוק, אותן תביעות נזיקיות תפורשנה בצמצום. עתה תוכלנה הרשויות לפעול לתועלת הציבור מבלי שירחף מעליהן ענן שחור של תביעות-סרק והליכים נמשכים המוגשים שנים רבות לאחר אישור התוכניות ומעכבות את הפיתוח הציבורי".