השמות מתחלפים, המחדלים נשארים

1. 1967-2017. 50 שנה של מלחמות, מבצעים, דוחות כאלה ואחרים, ורק השמות משתנים. הבעיה היא שדווקא השמות של ראשי ממשלה, שרי ביטחון, רמטכ"לים, שרים, ראשי מודיעין, אלופים ועוד - הגורמים הכי פחות חשובים, אך ורק הם מסעירים את המדינה.

פוליטיקה, אגו, אינטריגות, נקמות, אהבות, שנאות וחיסול חשבונות הצליחו לקבור את המהות. מלחמה אחרי מלחמה, חקירה אחרי חקירה. הם יצליחו גם הפעם. מי שונא את מי? מי מפחד ממי?

המטרה האמיתית - ללמוד, לתקן, להפיק לקחים, להסיק מסקנות ולבצע תיקונים יסודיים - לא התקיימה, לא מתקיימת ולא תתקיים גם הפעם.

כן, כן, אחרי כל דוח, וגם הפעם, חוזר הצבא על אמירתו שנתמכת על ידי הפוליטיקאים, שכל הלקחים כבר הופקו, כל ההמלצות כבר הופנמו ויושמו. אבל אם זה כך, איך קורה שממערכה למערכה אנחנו רק הולכים ומסתבכים? הזמן מתארך, הקורבנות רבים יותר, התוצאות טובות פחות, ההוצאות הכספיות מתרבות.

2. בשורות הבאות לא יוזכר אף שם. כל השמות כולם - אלה הכי פחות חשובים למלחמות הבאות ולמבצעים שבדרך. גרגירי אבק ברישומי ההיסטוריה. אירועי 50 השנים האחרונות מעלים חשש כבד שצה"ל לא מסוגל להכריע - לא מלחמות, לא מבצעים ולא מערכות. הצבא הזה מתקשה, לא רוצה, להשתנות.

אנשי ביטחון יאמרו שהעולם השתנה, שלא נכון להכריע מלחמות ולהשפיל את האויב, שצבא מדינה לא יכול להכריע טרור ודי בזה ש"הושגו היעדים" (שלא באמת הצהירו מהם).

על כך נענה: אולי, אבל אם המטרות הן להביא לשקט, ולו זמני, והוא לא מתקיים גם אחרי שבועות של לחימה, ביישובי עוטף עזה, למשל, מה זה אומר? זה אומר שהכול פטפוטים. מילים שמסתירות מבוכה, כישלון, ריבוי קורבנות, מערכות שמתארכות ("צוק איתן" - 50 ימים) ונכנסות לתוך ערי הארץ.

מערכת הביטחון נוהגת לומר שבכל אשם הקבינט. זה "הדרג המדיני" שלא הציב מטרות, ואם הציב - הן לא הגיוניות ולא סבירות. וגם, כאילו דרך אגב, זה בגלל שלא נותנים לצבא מספיק כסף (התקלה בנגמ"ש העתיק והמקולקל שהצבא שלח לסג'אעיה בעיצומו של "צוק איתן" הביאה ל-6 הרוגים ונעדר אחד, בזמן שלצה"ל היו גם היו מערכי הסעה חדשים, מודרניים עם מיגון גבוה במיוחד, אבל צה"ל טוען שהקורבנות הם רק בגלל שלא מגדילים את תקציב הביטחון, אמירה לחלוטין לא נכונה, כי הצבא, כך או אחרת, תמיד מקבל את מה שהוא רוצה).

על כך נשיב: הדרג המדיני הוא פוליטיקאים שבאים, הולכים ונבחרים. אחרי הכול זו דמוקרטיה. זה כלל וכלל לא משחרר אותם מחובת המנהיגות והאחריות, אבל צה"ל הוא הזרוע הלוחמת. תפקידו האחד והיחיד הוא להכריע מצבים צבאיים, מלחמות ועימותים. מעבר לכך, הצבא הרי לא רק שאיננו באמת שומע לאותו "דרג מדיני", אלא גם מעמיד אותו במכוון מול תוכנית החלטה אחת בלבד, כזה ראה וקדש.

פוליטיקאים לא מעזים להתווכח. לא מעזים להטיל ביקורת, לשאול ולדרוש אפשרויות אחרות. הם מפחדים להתבזות, שיבולע להם. מערכת הביטחון, באמצעות כוחה האדיר, דובריה ושלוחיה, יכולה לאיים על עתידו של כל פוליטיקאי. גם לא באמת קיימת מערכת ביטחונית-אזרחית שעומדת ביניהם. המל"ל, המועצה לביטחון לאומי שהוקמה בעקבות אחת המלחמות שלא הוכרעה וסמכויותיה הורחבו אחרי מערכה אחרת שלא הוכרעה, מעולם לא העזה לעמוד מול הצבא, לערער על קביעותיו או להציג נקודות מבט ורעיונות אחרים.

3. נדגיש: הבעיה אינה בחיילי צה"ל. הצעירים של העשורים האחרונים רק הולכים ונעשים הרבה יותר טובים, הרבה יותר אמיצים, נכונים, מאומנים, מסורים ומסוגלים. הבעיה הייתה ועודנה במפקדים, בבעלי הדרגות הגבוהות, באלה שתוך כדי ריצה מהירה, מחושבת ומתוכננת לדרגות הגבוהות ביותר מאבדים את המטרות, משתקים את היכולת והופכים לפוליטיקאים קטנים, מתוחכמים ובעיקר תחמנים.

4. בסוף ינואר 1975 הוצג לציבור דוח ועדת אגרנט בקיצור מכוון. ועדת החקירה הממלכתית של מלחמת יום הכיפורים, שפרצה באוקטובר 1973, חשפה את קיומה של "הקונספציה" מבית המודיעין הצה"לי.

עמדת הוועדה הייתה שהמפתח להבנת המלחמה, שבה הופתעה ישראל בצוהרי יום הכיפורים על ידי כוחות מסיביים של צבאות סוריה ומצרים, הוא הכשל המודיעיני שנבע מדבקותם העיוורת והחירשת של אנשי המודיעין, הצבא והמערכת הפוליטית ברעיון, שהם המציאו אותו, שמצרים וסוריה לא יפתחו במלחמה כל עוד לא תהיה לכם יכולת אווירית לנטרל את עליונות חיל האוויר הישראלי. ישראל הופתעה ובשלב מסוים ראש הממשלה אז ושר הביטחון אז, שבויי הקונספציה היהירה, היו בטוחים שישראל נגמרת. מחוסלת (במציאות, אלה היו רק חיילי הצבא שהצילו א המצב).

קונספציה? כנראה לא רק אז. אתמול (ב'), שנתיים וחצי אחרי "צוק איתן", יום לפני הפרסום הרשמי של דוח הביקורת (שנמרח עוד ועוד כי הפוליטיקאים ובכירי הצבא עשו יד אחת כדי להסתיר ולמרוח אותו), נורו רקטות על עוטף עזה. פעם רביעית החודש, הפעם המי יודע כמה מאז המבצע (שהצבא מתהדר שהשיג בו את יעדו והרגיע את הזירה הדרומית). הקונספציה הנוכחית אומרת: ראשי חמאס בכלל לא רוצים, חוששים, מעימות נוסף. הטילים נורים על ידי "גורמים סוררים" שוליים, מטעמים של מאבקי כוח פנימיים בעזה. באמת? הרי שלטון חמאס עושה בעזה כרצונו. אותו דבר לגבי חיזבאללה בצפון. הם לא רוצים מלחמה בגלל... סוריה, לבנון, איראן רוסיה וכל מיני. האם זו לא הקונספציה העכשווית?

5. ב-1975 כתבו חברי ועדת אגרנט, במתינות ובאיפוק טכני משהו של אותם ימים, כי "על צה"ל להתעלות ולסלול דרך לחיסול הפגמים שחדרו מהעורף. צבא בלתי ממושמע סופו לשקוע בביצת הליקויים והשיבושים". עוד ציינה והדגישה אז הוועדה את האי-סדר, חוסר הבהירות בחלוקת הסמכויות. "חוסר ההגדרה של הסמכויות השורר במצב הקיים בתחום הביטחון, תחום שאין למעלה ממנו לחיוניות, מכביד על אפקטיבית הפעולות, גורע ממיקוד האחריות החוקית". זה נכתב במאה הקודמת, על מלחמה שהתרחשה לפני 34 שנה. משהו השתנה מאז?

6. בסוף ינואר 2008 פורסם הדוח הסופי של ועדת וינוגרד, ועדת בדיקה ממשלתית (המצאה מתחמקת) למלחמת לבנון השנייה (12 ביולי עד 14באוגוסט 2006). השמות לא חשובים, הפטפוטים לא משנים, אף שהפכו להכי חשובים (תחשבו מדוע ועל ידי מי). תיאור "קריסת המערכות", "הכשל הרב-מערכתי" - רק הם חשובים.

מה שכתבה הוועדה אז נכון להיום ועוד יותר למחר: "ישראל לא תוכל לשרוד באזור הזה ולא תוכל להתקיים בו בשלום או אף ברגיעה, בלי שבה עצמה ובסביבתה יאמינו כי צה"ל יכול לנצח". עוד נכתב בוועדה ההיא: "התגלו ממצאים טורדים מאוד. מצאנו כשלים וליקויים חמורים בתהליכי קבלת ההחלטות ובעבודת המטה, הן בדרג המדיני, הן בדרג הצבאי והן בממשק ביניהם. מצאנו כשלים וליקויים רציניים בדרג הפיקוד העליון בצה"ל. מצאנו כשלים וליקויים חמורים הן בדרג המדיני והן בדרג הצבאי, בהעדר חשיבה ותכנון אסטרטגיים". 11 שנים למלחמה ההיא. משהו השתנה מאז?

7. דוח מבקר המדינה על "צוק איתן" הוא המשך ישיר לדוח המבקר מיולי 2007 על העורף במלחמת לבנון השנייה. כך כתב המבקר (ויתרנו על השמות, כאמור הם לא חשובים): "הדוח על 17 פרקיו מצביע על ליקויים רבים, חלקם חמורים ביותר, הנוגעים למוכנות רשויות השלטון לטיפול בעורף בעת חירום ולתפקוד הממשלה", והוסיף: "אלה מחדלים חמורים שנמשכו שנים רבות, ובעטיים נשחקו יכולות הטיפול באוכלוסייה האזרחית בעת מלחמה".

היום, כמעט 10 שנים אחרי, מתפרסם דוח מבקר המדינה על ההתמודדות עם איום המנהרות, שנחפרו וממשיכות להיחפר מתחת ליישובי עוטף עזה. הוא המשך גם לדוח המבקר מדצמבר 2016 על "ההיערכות להגנת העורף מפני איום טילים ורקטות (מיגון פיזי, התרעה ופינוי אוכלוסייה)". בפועל, זו אי-היערכות. משהו השתנה מאז מלחמת לבנון השנייה? מאז יום הכיפורים? חוץ מהשמות - כלום. אבל אנחנו מוסתים להתעסק רק בשמות.

8. "מודיעין מעולה"? לפני כמה ימים דיבר רב אלוף לשעבר, שהיה רמטכ"ל "צוק איתן", שמו באמת לא משנה. אחרי שדחה מכל וכול את דוח הביקורת הנוכחי הוסיף ואמר כך: "ב'צוק איתן' היה מודיעין משובח, מעולה. מונגש. לא תמיד מושלם. אני מוכן ללכת למלחמה הבאה עם מודיעין כמו שהיה לנו במערכה הקודמת".

הדברים נאמרו ברצינות רבה, שכן האיש לא מוכר כציני או כמתחכם. ועם הארץ יתמה, מודיעין מעולה? ב-25 ביוני 2006 יצאו כמה אנשי טרור חמאסי ממנהרה שנחצבה מעזה לכרם שלום ותקפו טנק. שני חיילים נהרגו, סגן חנן ברק וסמל ראשון פבל סלוצקר (זוכרים?).

רב"ט גלעד שליט נחטף, הועבר לרפיח ואחרי כן, כך אומרים, למרתף בחאן יונס. כרם שלום שוכנת מול רפיח, חאן יונס קצת צפונית לרפיח. חמש שנים וארבעה חודשים, 1,941 ימים ולילות, ישב שליט בשבי. במרחק נגיעה מגדר הגבול עזה-ישראל. מי לא פעל בארץ ובעולם לשחרורו? זה קרה רק אחרי שישראל שחררה 1,027 אסירים ביטחוניים, בהם אסירים שנידונו למאסרי עולם. מבצע "צוק איתן" פרץ כשנתיים אחרי עסקת שליט. המודיעין היה אותו מודיעין.

בטוח שזה המודיעין שישראל רוצה לצאת איתו למלחמה הבאה?

במאי 2007, שנה אחרי החטיפה, כאשר שטח ישראל היה תחת ירי רקטות כבד, יצא מבקר המדינה עם דוח קשה על "התמודדות עם הלוחמה התת-קרקעית הפלסטינית". כלומר המנהרות. "בביקורת עלה כישלון מתמשך בטיפול בבעיות המנהרות. התמודדות לקויה עם האיום בשלושת התחומים שנבדקו - תפיסת ההפעלה, המאמץ הטכנולוגי והתמודדות המודיעין עם האיום".

הוא הזהיר כי גם לאחר ההתנתקות מהוות המנהרות איום קשה על תושבי יישובי הרצועה. עברו 10 שנים, היום יצא המבקר עם דוח קשה על "ההתמודדות עם איום המנהרות".

9. פעם היה כאן איש חכם במיוחד. יודע, מבין ומנוסה בדרכי הארץ: שופט בית המשפט העליון משה בייסקי. בשבוע הבא ימלאו עשר שנים למותו (ינואר 1921-מארס 2007). בייסקי עמד בראש ועדת החקירה הממלכתית לבירור פרשת ויסות מניות הבנקים. בפועל, כזכור, גרמו מנהלי הבנקים, רואי החשבון והדירקטורים להתמוטטות הבנקים בישראל, להלאמתם ולהזרמה מסיבית של כספי ציבור לשיקומם. בייסקי לא הסכים לדבר על הוועדה שלו אלא לאחר 20 שנה.

"לו היית יודע איזה תפקיד אתה לוקח, היית מסכים להתמנות ליו"ר הוועדה?" נשאל בראיון ל"ידיעות אחרונות" באוקטובר 2003. תשובתו הייתה: "חלילה. זו הייתה ברכה לבטלה, ולא רק הוועדה הזו, אלא עוד ועדות. מתי ממנים ועדת חקירה? כאשר רוצים להוריד נושא מסוים מסדר היום הציבורי... היו לוועדה שני סוגי המלצות. כ-18 המלצות אישיות נגד כל בעלי התפקידים שהיו מעורבים בוויסות והיו כמה עשרות המלצות מבניות - מה יש לעשות כדי שמאורע כזה לא יתרחש פעם נוספת.

"כל חברי הוועדה ישבו יחד לפני הגשת הדוח. ההמלצות האישיות היו מקובלות על מרבית החברים. לגבי ההמלצות המבניות קיימנו דיונים במשך ימים ולילות. ערב אחד אמרתי לחברים: מה אתם דואגים? הרי יישמו רק את ההמלצות האישיות, וספק אם יישמו 10% מההמלצות המוסדיות. לא הייתי צעיר ולא היו לי אשליות. היה לי ברור שלבנקאים יש יכולת השפעה. אני מצטער אבל זו עובדה".

עכשיו רק נחליף שמות. מדוח ועדת חקירה ממלכתית לדוח מבקר המדינה, ועדת חקירה ממשלתית, ועדת בדיקה ממשלתית, ועדת חקירה פרלמנטרית או כל שם יצירתי אחר. את יכולת ההשפעה של הבנקאים נחליף ביכולת ההשפעה של אנשי הביטחון (בפועל ובמיל') - הכול נשאר כמו שהיה.

stella-k@globes.co.il