התופעה שמשגעת את העולם: מי מרוויח מפייק ניוז?

ביום חם מהרגיל בתחילת דצמבר האחרון נכנס גבר לבן עם שיער וזקן בלונדיניים לפיצרייה בשם קומט פינג פונג בוושינגטון די-סי ופתח באש מרובה הסער שאחז. אלא שבניגוד למקובל בארה"ב במקרים שבהם אנשים חמושים פותחים בירי במקומות ציבוריים, אדגר מדיסון וולש בן ה-28 לא הרג אף אחד.

מיד לאחר שהחל לירות נמלטו העובדים והלקוחות מהפיצרייה והוא נשאר בה לבדו. כוחות המשטרה שהגיעו לאזור עד מהרה, הקיפו את המסעדה וקראו לו להיכנע, ומקץ 45 דקות הוא הניח את כלי הנשק (היו לו גם רובה ציד ואקדח בנוסף לרובה הסער) ויצא מהקומט פינג פונג כשידיו על ראשו ומבט חלול בעיניו.

בחקירתו, התברר שוולש הגיע לוושינגטון מצפון קרוליינה על-מנת לחקור באופן אישי אם אכן מועמדת המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, הילארי קלינטון, ניהלה מהפיצרייה רשת פדופיליה ענפה ואם במרתף המסעדה נמצאים ילדים הזקוקים לחילוץ.

בניגוד למה שניתן להניח, וולש לא בדה את המידע ממוחו הקודח. הוא קרא אותו באינטרנט באתר שנראה כמו אתר חדשות אמיתי. אם היו לו ספקות לגבי אמיתות המידע, הוא קיבל חיזוק לנכונותו ממקור כמעט רשמי. הדיווח גם הופץ בטוויטר על-ידי מייקל פלין ג'וניור - בנו של היועץ לביטחון לאומי של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שאולץ לאחרונה להתפטר - בעת שפלין הצעיר היה חבר בצוות המעבר הנשיאותי.

מטבע הדברים, התקרית לא רק הדגישה עד כמה החברה האמריקאית מקוטבת בימים אלו ועד כמה מפוקפקים חלק מהאנשים שמקיפים את הנשיא, אלא גם הפנתה זרקור לתופעה בעלת שם חדש וקליט, שנטען לגביה שהיא אחת מהאחראיות לניצחונו המפתיע של טראמפ בבחירות: פייק ניוז.

ההגדרה הראשונית לפייק ניוז (אל האבולוציה המהירה שעבר המונח באדיבות טראמפ, נגיע יותר מאוחר) גורסת שהוא "מידע מומצא לחלוטין שמטרתו להונות קוראים על-מנת להגדיל תנועה לאתרי אינטרנט וכך לגרוף רווח כספי או פוליטי".

בעוד שמידע כוזב שהתחזה להיות מידע בדוק ומאומת היה קיים מאז ומעולם (וגם לכך נגיע בהמשך), עושה רושם שהתחנה הראשונה במסע ההתחקות אחר מקורו של המונח ששטף את האינטרנט נמצאת באביב האחרון.

ב-9 במאי 2016 פרסם אתר גיזמודו דיווח שעל-פיו עובדים לשעבר בפייסבוק טוענים כי הייתה להם הטיה שמאלית משמעותית בבואם להחליט אילו כתבות עיתונות לשלב בפיד של פיצ'ר ה"טרנדינג" של הרשת החברתית (שאינו זמין למשתמשים מישראל). הדיווח, שהוכחש על-ידי פייסבוק, גרם לסערה, ומאוחר יותר הודיעה הרשת כי היא מפטרת את העורכים האנושיים של הפיצ'ר ומחליפה אותם במהנדסים שהאלגוריתמים שהם יתכנתו יקבעו בעצמם לאילו תכנים ייחשפו הגולשים.

התוצאה של העברת האחריות לרובוטים לא איחרה להגיע: בסוף אוגוסט הבליט הפיצ'ר דיווח שקרי על כך שהשדרנית מייגן קלי פוטרה מרשת פוקס ניוז עקב תמיכתה בהילארי קלינטון. מקור הדיווח היה באתר ימין קיצוני שמתמחה בתיאוריות קונספירציה, אבל רובוטים, כמו אנשים מעורערים בנפשם, הרי מתקשים להבחין בדקויות שכאלה.

התחנה הבאה במסע הגיעה ב-12 באוקטובר, עת פרסם הוושינגטון פוסט תחקיר שהראה כי מאז שפייסבוק פיטרה את העורכים האנושיים של פיצ'ר הטרנדינג, חלה עלייה משמעותית בשיעור ידיעות הפייק ניוז שגולשים נחשפו אליהן. בימים הבאים הדיווח צוטט שוב ושוב ושוב תוך שימוש חוזר ונשנה במונח "פייק ניוז", והכניס לתודעה ולשיח הציבורי את צמד המילים. השאלה עד כמה לצרכן התקשורת הממוצע היה בכלל מושג על מה מדובר, כנראה לא תזכה לתשובה לעולם.

כמה שבועות חלפו, וב-4 בנובמבר פרסם האתר באזפיד כתבה שכותרתה "איך בני נוער בבלקנים עובדים על תומכי טראמפ באמצעות חדשות מזויפות". הכתבה מתארת כיצד צעירים ממקדוניה פתחו מאות עמודי אינטרנט עם שמות שנשמעים פוליטיים ולגיטימיים, ובהם הם פרסמו תוכן מפוברק לחלוטין שהיה מוטה לצדו של טראמפ ועוין מאוד את קלינטון.

הרעיון, מסבירה ד"ר נטע קליגלר-וילנצ'יק, מרצה במחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית וחוקרת מעורבות חברתית ופוליטית בעידן הדיגיטלי, הוא "ליצור תוכן עם כותרות בומבסטיות, שמושכות את הקורא ללחוץ על הקישור כדי להרוויח חלקיקי אגורות ממפרסמים. יוצרי האתרים טענו שהמניע שלהם לא היה פוליטי אלא כלכלי, והסיבה שהם פרסמו תוכן פרו-טראמפ הייתה שלתפיסתם, זה מה שאנשים מארצות-הברית רצו לקרוא".

לאחר היוודע דבר ניצחונו של טראמפ בבחירות, ניסו תומכיה של קלינטון לטעון כי אחת הסיבות שתומכי טראמפ תמכו בו היא כי הם הוזנו במידע מפוברק. ב-17 בנובמבר התייחס לנושא גם הנשיא היוצא ברק אובמה ואמר כי "כשאנחנו לא לוקחים ברצינות את העובדות ומה נכון ולא נכון, כשאנו לא יכולים להבחין בין טיעונים רציניים ותעמולה, אז יש לנו בעיות". אובמה, אומרת קליגלר-וילנצ'יק, התייחס ספציפית לבעיה שחדשות לגיטימיות ומיס-אינפורמציה נראים אותו הדבר בפייסבוק.

הדיון הציבורי בסוגיה הכריח את ענקי הטכנולוגיה להתייחס לנושא. בשלב הראשון, דחה מנכ"ל פייסבוק, מארק צוקרברג, את הרעיון שפייק ניוז בפייסבוק השפיע על הבוחרים, אך לאחר מכן, הרשת החברתית הודיעה שתפעל כדי לסייע למשתמשים להבחין באייטמים מזויפים בפיד שלהם. האלגוריתמים הורדו בדרגה ובני האדם הוחזרו לתמונה.

אולם, מה שקרה לאחר מכן הוא הטוויסט האמיתי בסיפור, וזה שמאיר באור אירוני במיוחד את האבחנה בין שקר לאמת ואת משמעותם של שני המונחים בעידן הפוסט מודרני. אחרי שתקף את התקשורת הממוסדת במהלך כל הקמפיין שלו והאשים אותה בהפצת שקרים שנובעת מהטיה ליברלית, ניכס לעצמו טראמפ את המונח פייק ניוז במסיבת העיתונאים המשמעותית הראשונה שקיים מאז בחירתו לנשיא. ב-11 בינואר - פחות מעשרה ימים לפני שנכנס לבית הלבן - התייחס טראמפ לדיווחים שלפיהם הנשיא אובמה תודרך לגבי מידע מביך שהמודיעין הרוסי אסף על אודותיו והאשים את רשת CNN בהפצת "פייק ניוז".

מאז, טראמפ לא עצר לרגע. במסגרת מלחמתו הבלתי פוסקת נגד המציאות, מאשים נשיא ארה"ב את התקשורת כמעט מדי יום בהפצת חדשות מזויפות. למעשה, בגלל כוחו והעובדה שכל דבר שהוא אומר מצוטט בהרחבה, נראה שטראמפ הצליח בשבועות האחרונים להפוך את המונח "פייק ניוז" על ראשו - ולהפוך אותו להגדרה גורפת לצורת הדיווח המוטה בעיניו של התקשורת הממוסדת בארה"ב.

העובדה שהגדיר לאחרונה את ה"ניו-יורק טיימס" וכמה רשתות שידור כ"אויבי העם האמריקאי", ובסוף השבוע האחרון הודיע שיחרים את ארוחת הערב המסורתית לכתבי הבית הלבן, מן הסתם תרמה לכך לא מעט.

כלי להרוויח כסף

על אף שד"ר ניקולאס ג'ון מבית הספר לתקשורת באוניברסיטה העברית מצביע על עלייתו של טראמפ כסיבה לכניסתו של המונח לשיח הציבורי, הוא מזכיר שחדשות מזויפות אינן תופעה חדשה.

"יש אומרים שהפייק ניוז עזר לטראמפ להיכנס לבית הלבן, במיוחד הסיפור על אודות התמיכה שלכאורה העניק לו האפיפיור, אבל חדשות מזויפות הופיעו לאורך כל ההיסטוריה של העיתונות", אומר ג'ון. "אתה יכול למצוא בארצות-הברית עיתוני סופרמרקט עם כותרות כמו 'בראד פיט הוליד חייזר', ויש גם את הסיפור של העיתון האמריקאי מהמאה ה-19 שדיווח על עזים שגרות על הירח. זה בעצם טקסט שנראה כמו טקסט עיתונאי ושמתפרסם בעיתון. אני מתאר לעצמי שהקהל שצורך את העיתונים הללו כיום יודע שהם בידוריים.

"זו תופעה משעשעת שנמצאת בשוליים, אבל הנה בא דונלד טראמפ ומנצח, ואחד ההסברים לכך הוא שאנשים קראו כתבות כוזבות, וזה שכנע אותם להצביע בעבור טראמפ. אני לא יודע אם זה נכון, אבל ברור שיש איזשהו קשר למדיה".

מי קהל היעד של אייטמים של פייק ניוז? בסופו של דבר - כולם. מבחינת מפעיל אתר החדשות המזויף שעושה את כספו מפרסום המתומחר לפי טראפיק לאתר, אין הבדל בין תומך ימין לתומך שמאל, בין צעיר למבוגר, ובין מישהו שחי במונגוליה למישהי שמתגוררת בדרום אפריקה. כל עוד הכותרת שהוא רוקח במוחו מסקרנת אותם מספיק על-מנת להקליק עליה - כולם רווחיים באותה מידה.

לגבי השאלה היותר מעניינת - אילו אנשים מושפעים יותר מקריאה של אייטמים שכאלה? - אין כרגע תשובה. הדעת נותנת שהם יהיו פחות משכילים ומתוחכמים מהממוצע, ושחוסר התחכום שלהם לא רק שלא יאפשר להם לקבוע אם מה שהם קוראים סביר או לא, אלא שהם כלל לא יחשבו על אפשרות להצליב את המידע כדי לברר את אמיתותו.

כמו כן, אפשר להניח שהם מחזיקים בהשקפת עולם קיצונית לצד זה או אחר. משום כך, מערכות בחירות לוהטות ומקטבות כמו זו שהתקיימה בנובמבר האחרון בארה"ב, מהוות הזדמנות מעולה להפצת פייק ניוז. כולם מתעניינים בפוליטיקה, כמעט לכל אחד יש דעה פוליטית, ובמקרה שיש בתמונה מועמד כמו טראמפ - איש אינו יכול להיות אדיש אליו.

ג'ון מזכיר שמחקרים שבדקו את האופן שבו בעלי עמדות פוליטיות מסוימות התייחסו לחדשות שצרכו, הראו שבדרך-כלל החדשות מחזקות את ההנחות שאנו מאמינים בהן, ושאנו רואים בהן אישור של ההטיות שלנו. עם זאת, הוא מדגיש, "אנחנו לא ממש יודעים כמה אנשים באמת מאמינים לאייטמים של פייק ניוז".

תוצאותיו הראשוניות של מחקר שעורכים בימים אלו חוקרים מאוניברסיטת ניו-יורק ומאוניברסיטת סטנפורד העלו כי לפייק ניוז הייתה השפעה "מועטה ביותר אם בכלל" על דפוסי ההצבעה בבחירות האחרונות בארה"ב. לטענת עורכי המחקר, רק 8% מהבחורים נחשפו בכלל לאייטמים מזויפים חדשותיים לכאורה.

קליגלר-וילנצ'יק מזכירה שסקר שערך לא מזמן בארה"ב מכון המחקר פיו, מצא כי 64% מהאמריקאים אמרו שהם חושבים שחדשות מפוברקות משפיעות על הציבור וגורמות לבלבול רב לגבי העובדות. עם זאת, הם אמרו שהם סומכים על יכולתם לזהות פייק ניוז - 39% מרגישים שהם סומכים מאוד על יכולתם לזהות חדשות מפוברקות, 45% סומכים על יכולתם במידה מסוימת.

32% מהאמריקאים טוענים שלעיתים קרובות הם רואים ברשת חדשות פוליטיות מפוברקות ("כמובן שזה מותנה ביכולת שלהם לזהות באמת מה מפוברק ומה לא", מטעימה קליגלר-וילנצ'יק). 23% מהנשאלים אומרים שהם שיתפו בעבר חדשות מפוברקות. 14% אומרים ששיתפו חדשות כאשר ידעו באותו זמן שהן מפוברקות, ו-16% אומרים ששיתפו חדשות ומאוחר יותר גילו שהן מפוברקות. מאחר שהמכון מצא ש-35% מבני 29-18 קיבלו את רוב המידע שלהם על הבחירות מרשתות חברתיות, יש לנושא חשיבות רבה.

"בקרב חוקרי תקשורת ועיתונות, ובציבור הכללי, תמיד היו דיונים לגבי מידת ההטיה בדיווח העיתונאי, או אופן הפרשנות של העובדות, אולם כשמדובר בתקשורת הממוסדת במדינה דמוקרטית, ההנחה הייתה ששומרי הסף המקצועיים לא יאפשרו פרסום של טענות שקריות בכוונה תחילה", אומרת קליגלר-וילנצ'יק.

"אתרי פייק ניוז אמיתיים הם כלל לא כלי תקשורת, ואפילו לא כלי פוליטי. אלו אתרים שעיקר מטרתם היא להרוויח כסף עבור יוצריהם על-ידי יצירת תכנים שאנשים ירצו לקרוא. הלחיצה שלהם על הקישור שמוביל אותם לאתר היא שיוצרת רווח עבור יוצרי האתר. ייתכן שהמקבילה הקרובה ביותר לכך מהעבר הם צהובונים או עיתונות penny press, אולם במקרה זה ההנחה הייתה שהקהל מזהה את הז'אנר ולא מצפה שכל מה שמפורסם שם יהיה אמת.

"מה שמטריד בפייק ניוז מהסוג שאתר באזפיד דיווח עליו, הוא שאותם אתרים מציגים את עצמם כאילו הם אתרי חדשות מכובדים ורציניים, וההנחה היא שקהלים רבים שלוחצים על הקישור, מפיצים אותו בקרב חבריהם, והקוראים את הידיעה מניחים שאכן מדובר בחדשות אמיתיות".

לא תופעה חדשה

תופעת הפייק ניוז (במשמעות המילולית והמקורית שלה) אינה חדשה. כבר בתקופת האימפריה הרומית הפיצו אויביו של יוליוס מידע שקרי על כך שהוא מינה את עצמו לקיסר על-מנת לרכז תמיכה ברציחתו המתוכננת. מאוחר יותר, אוגוסטוס השתמש במידע שקרי על אודות מרקוס אנטוניוס ועל קליאופטרה על-מנת לפגוע בלגיטימיות של האדם שהתחרה בו.

במאה ה-19 שלח העיתונאי והסופר הצרפתי ליאו טקסיל הרפתקנים לחפש ליד ז'נבה הריסות של עיר רומאית שמעולם לא הייתה ואת הצי הצרפתי לנסות להבריח כרישים שלא היו ולא נבראו מול חופי מרסיי. מיותר כמעט להזכיר בהקשר זה את תסכית "מלחמת העולמות" של אורסון וולס (על-פי ספרו של ה' ג' וולס), שהתחזה להיות משדר חדשותי המדווח על פלישה מהמאדים, ושהטיל אימה על מאזינים ב-1938.

במשך השנים, הפכו דיווחים מופרכים בסגנון חדשותי לסוגה בפני עצמה. בעוד שצהובונים אמריקאים כמו ה"נשיונל אינקוויירר" מדווחים על המציאות בצורה מוגזמת, הם מנסים לשמור על סטנדרטים מקצועיים מסוימים. עיתונים אחרים, דוגמת "וויקלי וורלד ניוז" שעד 2007 עדיין נמכר בסמוך למסטיקים ליד הקופות בסופרמרקטים אמריקאים, ומאז למרבה הצער מתפרסם רק באינטרנט, הלכו עד הסוף. עם כותרות כמו "הילרי קלינטון אימצה תינוק חייזר", "הייתי שפחת המין של ביגפוט, וכעת אני נושאת את תינוקו" או "דיק צ'ייני הוא רובוט", הפכו צהובונים שכאלה לתופעת קאלט, אבל דומה שאיש לא לקח אותה ברצינות.

בישראל, ניתן היה בעבר לראות את התופעה בהפצת השמועה על אודות אמו הערבייה של שמעון פרס או הטענה שהחזיק מניות בתדיראן. באופן מוסדר יותר (אם אפשר לקרוא לזה כך), אפשר לראות בכותרות הסנסציוניות שעיטרו את השער האחורי של השבועון "העולם הזה" דוגמה טובה לז'אנר.

"היו שם סיפורים על 'חיילות שמשתתפות באורגיות של דיפלומטים זרים', ושבוע אחר-כך על מלכת יופי שעשתה דבר כזה או אחר, שהתחברו במוחם של כותביהם ושל צלמי הרפרודוקציות שלהם לפני חמישים שנה", נזכר עורך "הארץ" לשעבר, חנוך מרמרי. "היום דברים כאלה מתפוגגים תוך רגע, אבל אז היו רואים את השערים הללו בדוכנים מיום רביעי עד יום רביעי".

אולם בעוד שאנשים סיפרו אלו לאלו מידע כוזב משחר ההיסטוריה, אין ספק שהגעת האינטרנט ועליית הרשתות החברתיות מאוחר יותר הגבירו לאין ערוך את יכולת הפצת המידע, ומשום כך את ההשפעה שלו על הציבור. אתר סנופס.קום שמאמת (ובדרך-כלל מפריך) אגדות אורבניות הוקם ב-1995 והוא עדיין נמנה עם 2000 האתרים הפופולריים ביותר באינטרנט. בישראל התעורר דיון לוהט בסוגיה כשבמלחמת צוק איתן הפכה פרקטיקת הפצת המידע הלא מדויק, הלא מוצלב והלא מאומת בהודעות ווטסאפ לתופעה שמשפיעה על הלך הרוח הציבורי.

אחד מאתרי החדשות העצמאיים הוותיקים בישראל הוא "תיק דבקה", שמפעיל גיורא שמיס מאז שנת 2000. הדיווחים באתר עוסקים בעיקר בעולמות הצללים של הדיפלומטיה, הביון והלחימה בטרור ומתהדרים בכותרות בומבסטיות ואינם נושאים קרדיט של כתב מסוים. מטבע הדברים, קשה מאוד לאמת את נכונותם. במשך השנים נטען כלפי שמיס שלצד כמה סקופים מדויקים, האתר העלים או הצניע ידיעות שהתבררו כלא נכונות וכי לא טרח לתקן דיווחים שהתבררו כשגויים.

שמיס טוען שהסיבה לפנייתם של צרכני חדשות לאתרים עצמאיים כמו תיק דבקה היא ש"אנשים לא נותנים יותר את אמונם בכלי תקשורת מהזרם המרכזי בעיקר בגלל שרוב הידיעות שמופיעות בהם הן ידיעות שמכוונות על-ידי המקורות שלהם ואנשים כבר התעייפו מלקרוא את הידיעות האלה. הם מחפשים לגלות מה באמת קורה בשטח. זה קורה מכיוון שעיתונאים פסקו מלעבוד כעיתונאים. הם מדווחים מה שהמקורות מוסרים להם. אם דובר צה"ל צלצל - יש ידיעה. אם לא - אין ידיעה. נפסקה לגמרי התרבות של חקירה עיתונאית".

שמיס אומר שהשימוש של טראמפ במילים "פייק ניוז" על-מנת לתאר אתרי חדשות אמריקאים מרכזיים אינו מקובל עליו, אבל גם אומר שהשימוש בביטוי "משקף את מה שקורה לו כשהוא עומד מול העיתונות האמריקאית וכשמסתכלים על זה, אז יש מידה של צדק במה שהוא אומר".

לטענות כלפי אמינות הדיווחים בתיק דבקה מתייחס שמיס בביטול. "קודם כל, זה נכון שהיו לנו טעויות במשך השנים, אבל המבחן אצלנו הוא האם בעוד שבוע, שבועיים או שלושה, מה שדיווחנו יתברר כנכון או כלא נכון, וזה קנה המידה היחידי שעל-פיו קהל הקוראים שופט אותך. תקשורת הזרם המרכזי לא יכולה להחזיק מעמד לאורך זמן כשהיא מפסידה את קהל הקוראים שלה. כולם נמצאים בקשיים כלכליים. אנחנו פועלים 17 שנה ומעסיקים 12 איש, ואנחנו כלי תקשורת עצמאי ורווחי. אף פעם לא פנינו לאף אחד כדי לבקש עזרה או השקעה או מודעות".

חולשה או הצלה?

יואב ליפשיץ מגדיר את עצמו כ"פעיל למען חופש מידע", וישתתף בדיון בנושא "פוסט אמת" שייערך ב-13 במארס במרכז לאמנות עכשווית בתל-אביב. הוא סבור כי נכונותם של רבים כל-כך להאמין לשקרי הפייק ניוז, נובעת מחולשתה של התקשורת המסורתית בעידן הדיגיטלי: "לתקשורת המסורתית יש הרבה פגמים ידועים. היא מוטה מאלף ואחת סיבות: לחצים כלכליים ועניינים פוליטיים. יש לה צורך לשרת נרטיב והיא נהיית פחות ופחות מבוססת עובדות. אם פעם אנשים דיברו על אובייקטיביות של העיתונות, היום ברור לנו שזו בדיחה. הניסיון לשמור על מראית-עין של אובייקטיביות יש בו ממד של זיוף וניסיון להסתיר את הפגמים".

ליפשיץ מתייחס לחשיפות השערורייתיות בנוגע לקלינטון שהתפרסמו בוויקיליקס בתקופת הקמפיין כדוגמה לחולשת העיתונות הממוסדת. "CNN וגופי שידור אחרים התעלמו בזמנו מהחשיפות הללו, ובכלל, העיתונות המסורתית מתייחסת לוויקיליקס כאל סוג של פייק ניוז. זה כמובן מחזק את המיאוס של הציבור מהתקשורת הממוסדת".

ג'ון אומר כי הנזק שגורם טראמפ לתקשורת הממוסדת באמצעות תיאור הפרקטיקה העיתונאית במונח פייק ניוז, הוא אדיר. "יש לזה פוטנציאל הרסני בצורה קיצונית. מה שהתקיפה של טראמפ על האמת עושה אולי לא ישכנע אותנו שבהשבעה שלו היו יותר אנשים מאשר היו בהשבעה של אובמה, או שלא ירד במהלכה גשם, או בנכונות של שקרים גסים אחרים שניתנים להפרכה. המטרה של טראמפ או של באנון שלצדו היא למשוך את הקרקע מתחת לכל תיעוד אמפירי שטוען לאמת. זה מאותת לתומכים שלו שאפשר לומר מה שרוצים מבלי שיקרה שום דבר, וגם שאפשר לתקוף את ערך האמת עצמה.

"במובן הזה, תופעת הפייק ניוז רק מצטרפת למשהו שכבר מתבשל כמה שנים, ושהיו כאלה שהגדירו אותו כעידן הפוסט-אמת. כשאני, למשל, קורא חדשות, אני מוצא את עצמי הרבה יותר חשדן כלפי מה שאני קורא ומה שאני רואה. יכול להיות שאנחנו צריכים להיות חשדנים יותר כלפי מה שהעיתונים אומרים לנו, אבל לא במחיר של לא להאמין לשום דבר שאומרים לנו. כשטראמפ מדבר על פייק ניוז, זה יוצר סכנה קשה מאוד לדמוקרטיה, שתלויה בעיתונות חופשית שתדווח אמת".

עם זאת, לצד הטענות ההגיוניות בדבר הנזק הנוראי שתופעת הפייק ניוז (הן במשמעותה המקורית והן במשמעותה הטראמפית) גורמת לאמון הציבור בעיתונות, אפשר לראות בה גם צדדים חיוביים. מצד אחד, חוסר האמון באמיתותו של המידע שאנו צורכים דרך הרשתות החברתיות מכריח רבים לצרוך את החדשות ישירות מגופים שאנו תופסים כאמינים. מצד שני, המציאות הנוכחית מכריחה עיתונאים לעבוד קשה כדי לדווח אמת על-מנת שלא להיות מואשמים בהפצת פייק ניוז, וכדי שגופי התקשורת שבהם הם עובדים, ייתפסו כאמינים.

מרמרי מסכים עם ג'ון לגבי הנזק שנגרם לעיתונות, אבל מביע גם אופטימיות לגבי העתיד. "המצב הזה יוצר מצב שבו אנשים לא מאמינים לאף אחד, ויש בזה מרכיב משמעותי של נזק, אבל אני מניח שזה יגרום גם להיווצרות של אזורים בתקשורת שמנסים לשמור על יושרה, ושאנחנו נלמד לזהות אותם ולהקשיב להם יותר ממה שאנחנו מקשיבים לאחרים. גם לי יש כלי תקשורת שאני מאמין להם יותר וכאלה שאני פוסל אותם מראש". בנוסף, הוא צופה ש"עם הזמן יצוצו כוחות בקרה שאולי יהיו אינטרסנטיים, אבל עדיין תהיה להם משמעות. לאט-לאט יהיו מי שינסו לעשות סדר ברשת. זה יכול להיות בברוטליות של רודן או בתחכום של כל מיני בעלי עניין".

"אם אנו מדברים על 'אינפורמציה מפוברקת, באופן ברור וניתן להוכחה, שהוצגה והופצה כך שתיראה כמו חדשות לגיטימיות', הרי שהדיון בפייק ניוז אמור לתרום ללגיטימיות של העיתונות הממסדית", אומרת קליגלר-וילנצ'יק.

"בשבועות שלאחר הבחירות, ובניגוד לטענות של טראמפ על פשיטת רגל, עיתונות המיינסטרים כמו ה"ניו-יורק טיימס" דיווחה על עליות ניכרות במספר המנויים שלהם בדיגיטל. ברשתות החברתיות שלי, בהן אני מחוברת לצעירים דמוקרטים רבים בארצות-הברית, ראיתי בחודשים שלאחר הבחירות קריאות רבות לרכוש מנויים בתשלום לעיתונות הממסדית ולעיתים גם לעיתונות יותר אלטרנטיבית, הן כדי לוודא שהחדשות שמקבלים ומפיצים אמינות, והן כדי לתמוך בארגונים האלה לנוכח ההתקפה עליהם.

"מה שפוגע אנושות ברמת האמון בעיתונות הממסדית הוא האופן שבו טראמפ ויועציו משתמשים במושג פייק ניוז כדי להתייחס לתקשורת הממסדית כולה, לארגוני חדשות מסוימים או פשוט לדיווחים שביקורתיים כלפיו. השימוש הזה, שמטרתו לפגוע בלגיטימציה של ארגוני התקשורת, חותר כנגד כל העקרונות לגבי תפקיד התקשורת ככלב השמירה של הדמוקרטיה", אומרת קליגלר-וילנצ'יק.