כתב ההגנה של בנק ישראל

ריבוי הכתבות בתקשורת על קריסת אילי-הון דוגמת אליעזר פישמן ונוחי דנקנר הביא גם את ראשי בנק ישראל לתובנה המתבקשת, שלפיה אם הדיון הפופוליסטי-הציבורי - שבו מואשמים הבנקים בהפקרות בתחום מתן האשראים לטייקונים - יצבור תאוצה, אזי האש הציבורית תגיע גם לשולחנות הפיקוח על הבנקים. שהרי תפקידו של הפיקוח כשמו כן הוא, לפקח על הבנקים, ולא להתחבא מאחורי גבם של הבנקאים כאשר מתרחשים תקלות חמורות.

נראה, כי תובנה זו הביאה את בנק ישראל לחבר "כתב הגנה" מקצועי רהוט על מערכת הענקת האשראי בבנקים ועל פעילות הפיקוח על הבנקים. בכתב ההגנה, המנוסח כמסמך מקצועי, טוענים בבנק ישראל כי הפסדי האשראי לא סיכנו את יציבות הבנקים, ומציינים לטובה את ההישגים הטובים של מערכת האשראי הבנקאית המקומית יחסית למערכות אשראי בנקאיות בעולם. בבנק ישראל מציינים, ובצדק רב, כי כשלי האשראי נבעו גם מכישלון עסקי של החברות, שלא תמיד ניתן היה לחזות אותו בעת מתן האשראי.

חשוב לומר, כי הכעס הציבורי כלפי הבנקים והפיקוח על הבנקים, אינו שואב את מקורותיו ממספרים יבשים ומהשוואות למערכות פיננסיות גלובליות, אלא מתחושה חמוצה שלפיה היחס ללווים גדולים הרבה יותר סלחני מאשר היחס כלפי לווים צרכניים, וכי האשראי הבנקאי ללווים הגדולים הוענק לעיתים משיקולים זרים ותוך ניגוד-ענייניים.

במסמך "ההגנה" שפרסם בנק ישראל מתמודדים עם סוגיית-מפתח זו לראשונה בכתובים, ומציינים שחור על גבי לבן, כי להבנתם לא זה המצב. מדובר באמירה חשובה מאוד של בנק ישראל, אשר טוב היה עושה אם היה מרחיב בה, ומוכיח בצורה מובנית את המסקנה האמורה. שכן, בהסבר רחב יותר הבנק היה מצליח להוריד קוף גדול מעל גבו ומעל גבה של מערכת האשראי הבנקאית.

בבנק ישראל מציינים, כי בניגוד לטענות המרובות על הפליה, הנתונים אינם מראים שהיחס של הבנקים כלפי הלווים הגדולים יותר סלחני מאשר כלפי לווים צרכניים, וכי בשנים האחרונות נעשים מאמצים גדולים של הבנקים לקדם תהליכי הסדר ו"גבייה רכה" דווקא מהלקוחות הצרכניים.

תפיסה בעייתית נוספת הקיימת בציבור, שעימה מנסה בנק ישראל להתמודד במסמך האמור, היא הטענה הנ"ל, שלפיה האשראי הבנקאי ללווים הגדולים הוענק משיקולים זרים ותוך ניגוד עניינים. הבנק מציין, כי למעט במקרים בודדים, הביקורות שלו לא העלו שהועמד אשראי משיקולים זרים ותוך ניגוד עניינים, אם כי הכלים של הפיקוח לבצע בדיקות שיאתרו מצבים כאלו הם מוגבלים.

אמירה זו של הבנק המרכזי חלשה ורפה יותר מקביעתו הנחרצת, כי אין בישראל העדפת לווים גדולים בהשוואה ללווים קטנים בכל האמור לניהול הליכי הגבייה. לפיכך, רצוי שבנק ישראל ימצא את הדרך האמפירית לבחון את התחושה הציבורית, שלפיה אשראי בנקאי בהיקפים גדולים המוענק ללווים הגדולים ניתן להם משיקולים זרים ותוך ניגוד עניינים, ולא מסתפקים באמירה רפה, המותירה את הקוף על כתפי המערכת הבנקאית.

אם לבנק ישראל חסרים הכלים לבצע בדיקות מעין אלו, שיפעל וידאג להצטייד בכלים החסרים, או שיעבירו את הבדיקה לגוף ממשלתי אחר אשר כן מסוגל לבחון זאת, שכן מדובר בבדיקה חיוניות לאמון הציבור במערכת הבנקאית.

אמנם בבנק ישראל לא כוללים את מילת המפתח "טעינו" במסמך "ההגנה", אולם עם זאת, הם טוענים כי הפיקוח על הבנקים והמערכת הבנקאית הפיקו לקחים מאירועים אלו לאורך השנים, וכי בוצעו מגוון של צעדי פיקוח בזמן אמת, אשר הביאו לצמצום ההפסדים של הבנקים בסכומים משמעותיים.

וכאן עולה תמיהה, אם בבנק ישראל ובמערכת הבנקאית לא בוצעו טעויות גדולות בנדון (האשראים), אזי מן הסתם לא הייתה חובה לבצע תיקונים גדולים, ואם הם כן נעשו, מכאן שכן נעשו טעויות גדולות בפיקוח על הבנקים. אולם בניגוד לגופים עסקיים שבהם במקרים כאלו מבוצע שידוד מערכות פרסונאלי, הרי ככל הידוע לנו בפיקוח על הבנקים לא רעדה השדרה הניהולית כפועל יוצא מן הקלקולים האמורים.

במסמך של בנק ישראל ישנה ביקורת מרומזת על הבנקים אשר לא עמדו במבחן ה"הילה" והסתמכו יתר על המידה על היכולת והניסיון הקודם של ה"טייקון" שעמד בראש הקבוצות הכושלות. אולם דומה כי בבנק ישראל כשלו באותו המבחן, שכן אם הם כן זיהו מראש את ה"הילה" המתעתעת, מדוע לא הקדימו תרופה למכה בדמות תקנות רלבנטיות לקריסות העסקיות, וסייעו בכך לבנקים לא ללכת שבי אחר קסם הטייקונים?

לטענת בנק ישראל, הצעדים השונים של הפיקוח ושל הבנקים הובילו לכך שהיום החשיפה לקבוצות לווים גדולות וממונפות נמוכה משמעותית, וכי ניהול סיכוני האשראי בבנקים הוא כעת שמרני יותר.

חובה לומר, כי אין מערכת אשראי אשר אינה מייצרת חובות מסופקים וחובות אבודים. בהקשר זה, תפקידו של הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל הוא לדאוג מצד אחד, כי הבנקים והבנקאים יבצעו את עבודתם נאמנה, בצורה ישרה ומקצועית; ומצד שני, להגן על האינטגריטי של הבנקים והבנקאים, באמצעות אספקת נתונים אמפיריים והסברה רציפה לציבור.

על הבנק המרכזי של המדינה לעשות הכול כדי לשמר ולחזק את אמון הציבור ביושרה של המערכת הפיננסית. וממול, המערכת הפיננסית זקוקה יותר מתמיד לתמיכה כזו, נוכח הנזק התדמיתי שגרמו קריסת הטייקונים ליוקרתה של המערכת.

■ הכותב הוא האסטרטג הראשי של קבוצת איילון.