ראיון עם מנכ"ל פנגו: "מעורב בשינוי בחיי היומיום של אנשים"

לקראת סוף הראיון אנחנו אומרים לרועי אלבז, מנכ"ל פנגו, שסגנון הדיבור שלו הוא קצת כמו של איש צבא. אלבז, סמג"ד במילואים, לא מתנגד. "כן, זה בורח לי לפעמים...", הוא צוחק. "40 ימי מילואים בשנה עושים את שלהם".

הצבא הוא חלק אינטגרלי בחייו של אלבז. אביו היה איש קבע, בילדותו גדל בבסיס חיל האוויר בחצור, ולצבא הקדיש 8 שנים מחייו. לא פלא שהוא מצהיר: "הצבא היה עבורי כור היתוך משמעותי והזדמנות נהדרת להכיר אנשים".

- למה כור היתוך?

"לא גדלתי בהוויה התל-אביבית. גדלתי בפריפריה, ורק בצבא הכרתי את כל גווני הקשת של החברה הישראלית".

- בין הצבא לפנגו עבדת לתקופה קצרה באינטל. לא מתחרט לרגע שעזבת?

"ממש לא. אין בכלל מה להשוות. בפנגו אני מעורב בשינוי בחיי היומיום של אנשים. סביר להניח שלא הייתי הופך למנכ"ל אינטל או מנכ"ל אינטל ישראל, אבל אני מנכ"ל פנגו".

- גדלת במשפחה של יוצאי תוניס. קשת יום?

"לא, אבל גדלתי בבית פשוט וצנוע. מעולם לא התעסקתי במוצא שלי, ולא הרגשתי קיפוח כלשהו. שם המשפחה שלי הוא אלבז, והוא יישאר אלבז".

- אבל כן גדלת עם בני מושבים וקיבוצים, כי מכיתה ד' למדת בבית הספר של המועצה האזורית באר-טוביה.

"נכון. הוריי החליטו לשלוח אותי אליו וזו החלטה שעיצבה את מי שאני היום".

- בתחושתך, חיית בין שני עולמות? בין עיירת הפיתוח למושב?

"כן. קריית מלאכי יקרה לליבי אבל לפי כל פרמטר סוציו-אקונומי - זו לא עיר טובה לגדול בה. הוריי שלחו אותי לבאר-טוביה כי הם הבינו שזו הדרך שאקבל חינוך טוב יותר. ועדיין, לא היו לי רגשי נחיתות, לא בקריית מלאכי ולא בבאר-טוביה. המוצא שלי הוא חלק ממני אבל זה לא Issue עבורי. ברור שיש לי מטענים של כור ההיתוך שבו גדלתי. חלק מהפערים החברתיים בהווה הם תוצאה של יד מכוונת בשנות ה-50 וחלקם של מדיניות רשלנית בשנות ה-80. אם החברים שלי לא היו הולכים לאקדמיה, כנראה שאני לא הייתי הולך לאקדמיה. מה שאתה רואה מסביבך, זה מה שאתה עושה. אי-אפשר לפרוץ תקרה אם אין לך דוגמה איך עושים את זה, וזה התפקיד של המדינה: לתת הזדמנות למישהו שבאופן מובנה הוא נחשף לפחות הזדמנויות. למזלי, הוריי בחרו עבורי".

- אילו ערכים הקנו לך הורייך?

"משפחתיות, צניעות ולתקשר בגובה העיניים. וגם שאיפה להישגיות ולמצוינות, אבל בצורה נעימה. לא 'לך תדרוס את כל מי שבדרכך'".

- מה קרץ לך בפנגו?

"זה היה מיזם, ועודנו כזה, שמשפר את חיי היומיום של כל אחד ואחד מאתנו. וזה מרגש אותי. לפני עשר שנים היית חונה, ואז היית צריכה ללכת לקיוסק הקרוב כדי לקנות כרטיס חניה ועד שהיית חוזרת לרכב כדי לתלות את הכרטיס על החלון שלו, כבר היה דו"ח על שמשת החלון".

- היית מגדיר עצמך כיזם?

"לא. כשהצטרפתי לפנגו, הרעיון כבר היה קיים. יזמות זה משהו שבוער בי, אבל אני הרבה יותר מוציא לפועל של רעיונות. כשהצטרפתי לחברה, הייתי העובד הראשון שלה והיה רק אב טיפוס של הפתרון ואילו עכשיו זה חלק משומר המסך של מרבית האוכלוסייה בישראל".

- אבל לא באת עם רקע טכנולוגי. איך למדת?

"נכון, לא הבנתי דבר בטכנולוגיה אבל גישרתי על הפער. למדתי ועבדתי קשה. הייתה לי מטריה מצוינת בדמות חברת מילגם שעבדה הרבה מול המגזר המוניציפלי, וכך היה לנו קל יותר לעבור רשות-רשות כדי לשכנע אותם לשתף פעולה עם פנגו. למדתי כל דבר תוך כדי תנועה, ועטפתי את עצמי באנשים שאוכל ללמוד מהם".

- לא נלחצת מפערי הידע הטכנולוגי שלך?

"לא, לא היו רגעים שבהם אמרתי לעצמי שזה גדול עליי אבל כן היו רגעים שבהם חשבתי: 'רגע, מילגם משקיעה מיליוני שקלים בשנה במיזם הזה ואתה צריך לדאוג שהוא יהפוך לעסק', והרי לא היה לי רקע עסקי. היו רגעים שהמחשבות האלו הדירו שינה מעיניי, אבל לרגע לא התייאשתי ולא חשבתי לעזוב. להיפך: אני מאלו שמאותגרים כשעסק נתקע וצריך לשחרר אותו. זה לא מעניין כשזה קל. ולגבי טכנולוגיה, אני לא יודע לכתוב שורת קוד אבל אין היום מתכנת שממש יתפוס אותי לא מוכן. אני לא מצפה להיות מנהל השיווק או מנהל התפעול הכי טוב. אני מצפה לדעת לתת הכוונה ולבנות תהליכי עבודה".

- פנגו הגשימה את חזונה הראשוני. רמת העניין שלך בחברה נותרה בעינה?

"ברור! פנגו עברה ועוברת תהליך אבולוציוני, וכעת לחברה יש את הנדל"ן הכי חשוב בשוק שלה: הרכב. זו חברה שהגדירה שהלקוח שלה הוא בראש ובראשונה נהג, וככזה הוא לא רק חונה. יש לו עוד צרכים שעדיין לא ממש מטופלים באופן דיגיטלי, כמו לתדלק, לעשות ביטוח לרכב, להכניס את הרכב למוסך ועוד. אנחנו בעיצומן של תוכניות שיובילו את החברה קדימה, מעבר למתן פתרון חניה בכחול-לבן ובחניונים".

זו הנקודה בה צריך להסביר על אותן תוכניות כי במתן פתרון לחניה בכחול-לבן פנגו למעשה הגיעה לתקרת הזכוכית שלה. החברה עובדת עם כל הרשויות המקומיות בישראל, כשפתרון חניה זה מייצר עבורה הכנסות על ידי גזירת עמלה בשיעור חד ספרתי נמוך מדמי החניה. יתר ההכנסות הן ממתן שירותי ערך מוסף: החניון המהיר (תשלום עבור חניה בחניון ללא מעבר בעמדת התשלום כשבגין כל הפעלת חניה כזו הלקוח משלם שקל אחד. השירות פעיל ב-70 חניונים של אחוזות נוף ברחבי תל-אביב); צייד החניה (מציאת מקום חניה פנוי ומתאים בקרבת יעד נסיעה וניווט ישירות אליו); פנגו חילוץ (בשיתוף שגריר, כולל החלפת גלגל במקרה של פנצ'ר, מונית ליעד במקרה של תאונת דרכים, התנעת הרכב במידה שהמצבר התרוקן. עלות השירות היא 7.9 שקל לרכב לחודש); Pango Simple (שירות הכולל מספר פיצ'רים כמו זיהוי סיום חניה אוטומטי, תזכורת על חניה פעילה כדי לחסוך כסף, החניון המהיר, והכוונה חזרה למקום החניה בכחול-לבן. עלות השירות היא 5.9 שקל לרכב לחודש); תיקון פנצ'ר (עלות של 1 שקל לרכב לחודש); פנגו שטיפומט (שירות שטיפת מכוניות בתעריף מוזל בכ-130 תחנות שטיפומט); השוואת מחירי ביטוח רכב ורכישת חבילת ביטוח מלאה באמצעות Wobi; ולחצן משטרה (יצירת קשר עם המשטרה על ידי מתן אפשרות למשטרה לזהות את מיקומו המדויק של הלקוח במקרה חירום). לשירותי הערך המוסף האלו הצטרף עד כה אחוז קטן ממשתמשי פנגו, שמספרם עומד על 1.6 מיליון.

האסטרטגיה לתת כמה שיותר שירותי ערך מוסף ללקוח היא פועל של משבר אליו נקלעה פנגו באביב 2015: בית המשפט קיצר את תקופת המונופול של החברה, ופתח את שוק אפליקציות החניה לתחרות. פנגו נאלצה לבטל את דמי השירות שגבתה, להציע אותו בחינם, ולחתום על הסכמי פעילות עם כל רשות מקומית בנפרד. ההכנסות של החברה נפלו בשיעור מאוד משמעותי. "נאלצנו לזוז מאזור הנוחות. דיברתי על ללמוד תוך תנועה, וזו דוגמה טובה. התמודדתי אז עם מצבים שאת רובם לא הכרתי בעבר".

- לגבי שירותי הערך המוסף: למה שאשלם עבור שירות החילוץ אם אני פשוט יכולה להרים טלפון לשגריר?

"מה מספר הטלפון של שגריר? את זוכרת אותו בעל פה? רוב האנשים לא זוכרים אותו, ולא פעם חברת הביטוח שלנו משנה את ספק שירותי הגרירה, ולכי תמצאי את שובר הביטוח בתוך תא הכפפות כשאת תקועה באמצע הכביש וצריכה גרר ועכשיו. בפנגו את פשוט לוחצת על כפתור ומזמינה שירות. ובאופן כללי בנוגע לכל שירותי הערך המוסף שלנו, לקוח בוחר במותג והמותג הזה צריך לספק לו ערך. תחשבי על זה ככה: ל-Airbnb יש את מספר חדרי המלון הכי גדול בעולם אבל היא לא הבעלים שלהם. ל-Uber יש את מספר המוניות הכי גדול בעולם אבל היא לא הבעלים שלהן. לפנגו יש את צי הרכב הכי גדול בישראל, והיא לא הבעלים שלו".

- איפה כן נכשלתם?

"במתן שירותי תשלום עבור תדלוק. זה לא היה מספיק טוב".

- פנגו רווחית?

"כן, אפילו אחרי המשבר".

- איזה עוד מנועי צמיחה יש לחברה?

"לצאת לחו"ל כלומר לייצר שת"פים במדינות אחרות. אני יותר ממאמין שעד סוף השנה נעבוד בשתי מדינות בחו"ל. נפנה לשווקים בהם אין פנגו מקומי או שיש אבל השוק לא מספיק מפותח".

רועי אלבז

מי אני

רועי אלבז (37) הוא המנכ"ל של פנגו פלוס, מפעילת אפליקציית החניה המובילה בישראל. פנגו נולדה לפני עשור מתוך חברת מילגם במטרה להפוך את שירותי החניה בכחול לבן מאנלוגיים לדיגיטליים, כלומר לעבור ממדחן לסמארטפון. כיום פנגו, שמעסיקה 120 איש, היא השחקנית המובילה בשוק אפליקציות החניה, כששתי מתחרותיה הן סלופארק ואיזיפארק (רק כרטיס חניה נטען). שם החברה נגזר משילוב המילים באנגלית Park&Go.

איפה גדלתי

אלבז גדל בקריית מלאכי, אך הוריו התעקשו שילמד בבית הספר של המועצה האזורית באר-טוביה. תפקידו האחרון בצבא היה מ"פ בחטיבת גבעתי ("גיליתי שיש לי יכולת מנהיגותית"), וכעת הוא סמג"ד במילואים. יש לו תואר ראשון בהיסטוריה ותואר שני במנהל עסקים. אחרי 8 שנות שירות צבאי, עבד למשך תקופה קצרה באינטל ישראל במחלקת שינוע עד שבמהלך מלחמת לבנון השנייה ותוך כדי שירות מילואים, חייל שלו סיפר לו על ניהול הפרויקטים של מילגם, שפנגו היה הבולט שבהם. "אבא שלי חשב אז שאני עושה טעות. אני לא מתחרט לרגע. הבחירה בפנגו הייתה אחת הטובות שקיבלתי בחיי".

המשפחה שלי (1)

הוריו ילידי תוניס, וגדלו במעברות בילדותם. אביו היה איש קבע בחיל האוויר ("דווקא אבא עודד אותי להשתחרר משירות הקבע כדי שאוכל להקדיש יותר זמן למשפחה") ולאמו הייתה חנות כלבו, סטודיו לכלות ומתפרה קטנה בגן יבנה.

המשפחה שלי (2)

נשוי למיכל, מורה שכעת נמצאת בחופשת לידה. לזוג 4 ילדים: הקטן בן 7 חודשים, הגדול בן 9 ובאמצע 2 בנות. את מיכל, בת כפר ורבורג, הכיר בתיכון, והם התחתנו כשהיו בני 26.

איפה אני גר

מתגורר בכפר ורבורג ובעל משק.

שווי הון

אלבז שכיר, ואין לו החזקות בהון החברה.

 רועי אלבז