כחלון, לידיעתך: מלחמה בבעלי ההון אינה הדבר הנכון

אחר שנים רבות של מדיניות מס, שעודדה את פעילותם של בעלי ההון באמצעות חברות, יצאה לדרך רפורמת המס החורטת על דגלה מלחמה בחברות שצברו עודפי כספים, מבלי לחלקם כדיבידנד. הרקע לשינוי הקיצוני במדיניות המס, נעוץ בתפיסת היסוד השונה העומדת בבסיס המדיניות. ניתן לומר כי מדיניות המס שחלה קודם לרפורמה, סברה כי חלוקת עודפי החברה כדיבידנד, תביא להרגל מגונה של הגברת הצריכה הפרטית, בעוד השארת הכספים בחברה, תביא להגברת ההשקעות במשק. מדיניות המס החדשה, שבאה לידי ביטוי בהוראות המס שנקבעו בחוק ההסדרים האחרון, נוקטת בעמדה שיש לחלק כדיבידנד את העודפים שהצטברו בחברה, ואשר אינם נדרשים לה לצורכי פעילותה.

הרקע למלחמתו של האוצר בחברות צוברות הדיבידנד ברורה. הפער בין שיעור מס החברות הנמוך העומד כיום על 24% (וצפוי לרדת לשיעור של 23%) לבין שיעור המס הכולל החל על רווחים שחולקו כדיבידנד, העומד על כ-49% (בשקלול מס היסף), הינו עצום. במילים ברורות, שיעור המס המוטל על רווחים שהופקו באמצעות חברה (24%) נמוך משיעור המס המוטל על פעולת חלוקת הרווח כדיבידנד (מס של 33%, כולל מס היסף).

על רקע שיעורי מס אלה, לא רק שניתן להזדהות עם מלחמתו של האוצר בנישומים, שבאמצעים מלאכותיים משתמשים בכספי החברה לצרכים פרטיים, תוך שהם נמנעים מחלוקת דיבידנדים, אלא גם ניתן להבין את מלחמתו של האוצר בחברות צוברות הנמנעות מחלוקת דיבידנדים. זאת ועוד, לא למותר להזכיר כי אכן חלק ניכר מהחברות צוברות הדיבידנד, מוחזקות בידי בעלי הון שבשל עושרם הפרטי, לא צפוי שאי פעם יבצעו מרצונם חלוקה של דיבידנד.

כך, במסגרת רפורמת המס, לא רק שנכללו סעיפים אנטי תכנוניים העוסקים בסיווג השימוש בכספי החברה לצרכים פרטיים כדיבידנד או במלחמה בשכירים ש"התחפשו" לחברה, אלא אף תוקן סעיף בפקודה המאפשר למנהל רשות המיסים להורות על חלוקה לצורכי מס של עודפי חברה כדיבידנד. מעבר לכל התנאים הטכניים והמנהלתיים שנקבעו בסעיף זה, נדרשת קביעה מצידו של מנהל רשות המיסים על פיה מדובר בעודפי כספים "מיותרים", שחלוקתם לא תזיק לקיום ולפיתוח של עסקי החברה.

מהם "כספים מיותרים" בחברה?

רבות נכתב על הבעיות המשפטיות בהפעלתו של סעיף זה על-ידי מנהל רשות המיסים, האם אכן מוסמך שיקול דעתו של מנהל הרשות להחליף את שיקול דעתם של מנהלי החברה שאינם מעוניינים לחלק דיבידנד. למותר לציין, כי הפעלה של סעיף זה על-ידי מנהל רשות המיסים, צפויה להיתקל במחלוקות משפטיות כבדות משקל בשאלה המהותית, האם הכסף נדרש לצורכי הקיום והפיתוח של עסקי החברה או שמא מדובר בסכומי כסף "מיותרים". כך, לשם המחשה, מקובל לחשוב, כי כספים המושקעים על-ידי חברה בשוק ההון, הינם "כספים מיותרים" שאינם נדרשים לחברה לצורכי עסקיה (אם וככל שמדובר בחברה שתחום עיסוקה אינו שוק ההון), ולעומת זאת כספים המושקעים על-ידי החברה בהשקעה של נדל"ן מניב הינם כספים נחוצים, שבוודאי אינם ניתנים לחלוקה כדיבידנד. ברור כי קו מחשבה מעין זה הינו נטול בסיס משפטי לשני הכיוונים.

כדי להימנע ממחלוקות משפטיות מיותרות, מן הראוי כי בטרם הפעלתו של הסעיף על גבם של הנישומים, תיקבע מדיניות ברורה, מהן "ההשקעות האסורות", שביצוען מכספי החברה עלול להוליך (בהתקיים תנאים טכניים מסוימים) להכרזת דיבידנד כפויה מצידו של מנהל רשות המיסים, ומהן "ההשקעות המותרות", שביצוען מהחברה לא יאפשר ביצוע הכרזה כפויה מעין זו.

לטעמנו, קביעתה של מדיניות מעין זאת הינה מלאכה שצריכה להיעשות בכובד ראש על ידי שר האוצר, מאחר ומדיניות זאת תשפיע באופן משמעותי ביותר על עתידו של המשק הישראלי ותוכל להשפיע באופן ניכר על ביצוע ההשקעות הנדרשות להמשך התפתחות המשק.

מדינת ישראל השכילה בעבר להשתמש בהונם הפרטי של בעלי ההון לשם פיתוח המשק הישראלי. בצומת הדרכים הנוכחי, בעקבות רפורמת המס האחרונה, נקרתה לדרכו של משרד האוצר הזדמנות פז להשפיע על עתיד המשק. על משרד האוצר להחליט האם לצאת למלחמה עתירת מחלוקות משפטיות בבעלי ההון שצברו את כספם בחברות בבעלותם, או שמא לבוא דווקא בכיוון ההפוך ולקבוע מדיניות שתכוון את הכספים האלה להשקעה בעתידו של המשק הישראלי.

פרקטית, נציע כי משרד האוצר יקבע לא רק את "ההשקעות האסורות", אלא ינצל את הזדמנות הפז שנקרתה לדרכו לשם קביעת "ההשקעות המותרות", אשר ביצוען מהחברות הפרטיות ייחשב לרצוי ומבורך. אין לנו כל ספק, כי מהלך מעין זה יזכה לשיתוף פעולה מצד ציבור בעלי ההון, אשר ישמח להשקיע חלק ניכר מכספו בפיתוח העתיד של המשק הישראלי, ויתרום רבות להמשך צמיחתו של המשק.

*** הכותבים הם שותפים באשכול המיסים של פירמת ראיית החשבון והייעוץ העסקי BDO זיו האפט