תביעה: מורי ארקין רימה את בעלי מניות המיעוט בחברת סיקאם

אנשי העסקים משה (מורי) ארקין, רן נוסבאום ופנחס אורבך הטעו - או חמור מכך: רימו - את בעלי מניות המיעוט בחברת הביומד סיקאם ביות'רפיוטיקס וגרמו להם למכור את מניותיהם תמורת סכום זעום, תוך הסתרת אקזיט ענק שהחברה ביצעה שנה מאוחר יותר וכן פרטים מהותיים נוספים שהשפיעו על שווי המניה - כך נטען בתביעה בסך כ-60 מיליון שקל שהוגשה אתמול (א') למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב כנגד ארקין ונוסבאום, מבעלי השליטה בסיקאם ודירקטורים בחברה; וכן נגד פנחס אורבך, ששימש כראש חטיבת הפארמה בקרן ארקין (קרן להשקעות בניהולו ובבעלותו של מורי ארקין) וכדירקטור בסיקאם עד לביצועה של עסקת האקזיט בחודש יולי 2015.

עוד נתבעים: החברות פונטיפקס ואורבימד שבשליטת ארקין ונוסבאום; ועו"ד יובל הורן, אשר נטען בתביעה כי ייצג את סיקאם.

ביולי 2015 נמכרה חברת הביומד סיקאם ביות'רפיוטיקס, העוסקת בפיתוח נוגדן לטיפול בסוגים שונים של סרטן, לענקית הפארמה האמריקאית לפי שווי של 625 מיליון דולר. 95 מיליון דולר שולמו במזומן בעת חתימת העסקה, והיתרה, כך הוסכם, תשולם בעתיד, בכפוף לעמידת סיקאם באבני-דרך שנקבעו. בסמוך לכך, החברה אף הצליחה להשיג פריצת דרך בכל הנוגע להכרה של רשות ה-FDA האמריקאית במוצר הדגל שלה, באופן שהשליך על שוויה הפוטנציאלי של העסקה.

התובעות, החברות גפן השקעות ביומד ומיט"ב יזמות טכנולוגית, טוענות כי ארקין, נוסבאום והנתבעים הנוספים הטעו אותן במזיד וגרמו להן להיפטר ממניותיהן בחברה כשנה לפני האקזיט, תוך הסתרת המשא-ומתן המתקדם עם ענקית התרופות Merck האמריקאית האמריקאית וכן הסתרת העובדה כי מוצר הדגל של החברה צפוי לקבל את אישור ה-FDA.

בכתב התביעה, שהוגש באמצעות עורכי הדין גיא גיסין, יואל פרייליך וגדי קיי, נטען כי ארקין ובעלי השליטה הנוספים הציגו בפני בעלי מניות המיעוט מצג-שווא בדבר שוויה של סיקאם, הפעילו עליהם לחץ באמצעות יוזמות חוזרות ונשנות לגיוסי הון ואגב איום בדילול; כאשר תחת רושם מוטעה זה, נטען, הסכימו גפן ומיט"ב למכור את אחזקותיהם בחברה תמורת הסך המצרפי של 780 אלף דולר בלבד - בשעה שעל-פי עסקת האקזיט, שווי החזקות אלה עשוי היה אף להגיע לשווי של כ-100 מיליון דולר.

"עניינה של תביעה זו במקרה הטוב בהטעיה, ובמקרה הגרוע בתרמית מתוכננת מראש של הנתבעים או מי מהם, לגזול מהתובעות את זכויותיהן, תוך ניצול של המידע העודף שהיה לנתבעים או למי מהם ביחס לפוטנציאל העסקי של חברת סיקאם ביות'רפיוטיקס, ובאשר לשווי של מניות שהחזיקו התובעות בסיקאם", נכתב בתביעה.

לטענת החברות התובעות, ארקין והאחרים ניצלו שלא כדין את הידע והניסיון העודף שהיה להם, על-מנת ליצור מצגי-שווא בדבר הפוטנציאל העסקי והמדעי של סיקאם; למנוע מידע מהותי מהתובעות ובניגוד לחובות האמונים והזהירות שהם חבים - למנוע מידע גם מחברי דירקטוריון סיקאם עצמה; ולהציג תמונה מטרידה בדבר צורכי הגיוס הצפויים של סיקאם, במטרה ליצור לחץ מדומה אצל בעלי מניות המיעוט כי הם צפויים להידרש להזרים לסיקאם כספים בהיקף אדיר (שלא היה בידיהם), אם ירצו לשמור על זכויותיהן בה.

לטענת גפן ומיט"ב בתביעה, "מהלכים ומחדלים אלה של הנתבעים או מי מהם נועדו לגרום לכך שהתובעות יסכימו להיקשר בעסקה למכירת מלוא החזקות התובעות בסיקאם תמורת סכום זעום... אלמלא פעולותיהם ומחדליהם המכוונים של הנתבעים או מי מהם, ואילו היו העובדות בדבר הפוטנציאל העסקי, מצב אישורי ה-FDA למוצרים של סיקאם והמגעים המתקדמים לביצוע עסקת אקזיט היו ידועות לנתבעים, כמו גם פוטנציאל ה exit שעמד בפני החברה ובעלי המניות שלה - לא היו התובעות נותנות הסכמתן לביצועה של העסקה".

גפן ומיט"ב החזיקו ב-17.02% מהון המניות המונפק והנפרע של סיקאם עד לחודש אוגוסט 2014. בחודש אוגוסט 2014, נערך הסכם בדבר רכישת מניותיה של גפן ומיט"ב בסיקאם לידי החברות שבבעלות ארקין והאחרים, באופן שממועד המכירה, הן החזיקו יחדיו במלוא הון מניותיה המונפק והנפרע של סיקאם.

בתביעה נטען כי ארקין והאחרים הסתירו מבעלות מניות המיעוט ונציגיהן את ההזדמנויות והפוטנציאל העסקי המלא של סיקאם, "על-מנת להתעשר על חשבונן של התובעות, והחלו להוביל מהלכים אשר נועדו להביא לנישול התובעות מאחזקותיהן בחברה בתמורה ל'נזיד עדשים'".

עוד נטען כי במקום לנהוג כפי המצופה משותף אסטרטגי, ארקין והנתבעים הנוספים החליטו, לעשות שימוש חסר תום-לב בידע העודף שהיה להם, תוך שהם ממדרים את התובעות ונציגיהן בדירקטוריון סיקאם. כך, נטען, חזרו ופנו נציגים מטעם הנתבעים פעם אחר פעם בהצעות אל נציגי גפן ומיט"ב על-מנת שאלה ימכרו להם את אחזקותיהם בסיקאם תמורת סכומים אשר התבררו, לאור הפוטנציאל העסקי האמתי שהתגלה לתובעות בדיעבד - כמגוחכים.

הצעה לרכישת האחזקות בסיקאם הועלתה, בין היתר, בארוחת בוקר משותפת שהתקיימה בקפה "טורקיז" בהרצליה, בתחילת הרבעון השלישי של שנת 2013, בהשתתפותם של בני סידון, לימור כהן - דירקטורים בסיקאם מטעם גפן ומיט"ב, ורן נוסבאום - דירקטור בסיקאם ונציג הנתבעים.

במעמד זה, נטען, ובתשובה לשאלת כהן וסידון בדבר מצב המזומנים של סיקאם ומשך הזמן שביכולתה להמשיך להחזיק את עצמה בכוחות עצמה, נאלץ נוסבאום לאשר כי ביכולתה של סיקאם להחזיק עצמה, ללא צורך בגיוסי הון נוספים, עד סוף שנת 2015. לאור זאת נענה נוסבאום כי משכך, לעת עתה אין לתובעות כל עניין למכור את החזקותיהן בסיקאם.

ואולם, נטען בתביעה, "משלב זה החלו להתבצע פעולות המכוונות לקפח את זכויותיהן של התובעות, למדר אותן ממידע חיוני, להטעותן, להפעיל עליהם מכבש של לחצים, אשר סופן- נישולן מאחזקותיהן בסיקאם".

בין היתר, נטען, הוצגו בפני גפן ומיט"ב שוב ושוב מצגים שונים מהמצג שהוצג על-ידי נוסבאום בפגישה, לפיהם נדרשת הזרמת הון בשיעור ניכר ובאופן דחוף על-ידי כלל בעלי המניות של סיקאם, שאם לא כן, בהיעדר יכולת להשתתף בהזרמת ההון, ידוללו החזקותיהם של בעלי המניות שלא ישתתפו בהזרמת ההון בצורה משמעותית ביותר, והלכה למעשה הם יידחקו מחוץ לסיקאם ללא כל תמורה.

הלחץ, נטען, עשה את שלו, ובעלות מניות המיעוט אכן מכרו את אחזקותיהן לידי בעלי השליטה במחיר נמוך משוויין - כפי שהתברר להן בדיעבד.

"למרבה התדהמה, בחודש יולי 2015, פחות משנה ממועד המכירה, נודע לתובעות כי סיקאם נמכרה במסגרת עסקת ענק לענקית הפארמה Merck האמריקאית האמריקאית", נכתב בתביעה, וכן התברר כי החברה הצליחה להשיג את פריצת הדרך בכל הנוגע להכרה של רשות ה-FDA.

"העניין לא דווח כראוי לדירקטוריון החברה, אלא באמצעות סקירה כללית ולאקונית (כי החברה נמצאת בהליכים מול ה-FDA), באופן שהטעה את הדירקטורים שלא היו בסוד העניין, הרדים אותם ולא אפשר לדירקטורים להבין את החשיבות ומשמעות ההתקדמות שביצעה החברה", נטען בתביעת הענק.

לטענת התובעות, ממידע שהצטבר בידיהן עולה חשד כבד ומוחשי כי קיום המגעים מול Merck האמריקאית לביצוע עסקת האקזיט החלו לפחות כשנתיים קודם לביצועה - וכשנה קודם לחתימתה והשלמתה של עסקת מכירת מניותיהן - אך הוסתר מהן ומנציגיהן בדירקטוריון סיקאם.

"הנתבעים הסתירו בכוונת מכוון מידע מהותי מהתובעות ומנציגיהן בדירקטוריון סיקאם, מידע אשר בהתאם להוראות הדין הן היו מחויבות לחשוף בפני התובעות והדירקטורים מטעמן, ואשר אילו היו עושות כן, הפוטנציאל והערך האמיתיים של סיקאם היו בידיעתן של התובעות, והן לעולם לא היו נותנות את הסכמתן לביצועה של עסקת המכירה תמורת הסך המצרפי של 780,000 דולר בלבד, שבדיעבד מתברר כי הוא שווה בערכו לנזיד עדשים", נכתב בתביעה.

לתביעה צורף דוח חקירה של חברת המודיעין העסקי Black Cube, שנשכרה על-ידי התובעות ותיעדה ראיונות מוקלטים שקיימה עם אנשי מפתח בסיקאם, שהיו בסוד המגעים מול Merck האמריקאית וה-FDA.

לטענת התובעות, מראיונות אלה ניתן לעמוד על ההסתרה המכוונת והשיטתית של המגעים מול מרק. "דבריהם המתועדים של הגורמים הנזכרים אינם מותירים מקום לספק בדבר המגעים שקיימה סיקאם מול מרק לאורך זמן, מגעים אשר הוסתרו כאמור מדירקטוריון סיקאם, לרבות הדירקטורים מטעם התובעות", נטען בתביעה.

כך, נטען, במסגרת ראיון שניתן על-ידי ד"ר תהילה בן-משה, סמנכ"ל תפעול וסגנית-נשיא לפיתוח בסיקאם מיום היווסדה, אמרה בן-משה כי "היו לנו הרבה מאד קונים פוטנציאליים או שיתופי-פעולה, חברות שונות עם גישות שונות ודרכים שונות לאיך שהם מתכוונים לקדם את המוצר... ועם Merck האמריקאית זה היה מאד ברור שהם מאד מחויבים לתוכנית, הם האמינו במדע ובתרופה החדשה"; וכן: "...היו לנו הרבה התקשרויות דרך מיילים, כל בדיקות הנאותות. הם עשו תהליך בדיקות מאד יסודי ומקצועי. והם שלחו לנו הרבה שאלות, והיו לנו הרבה תשובות, היו לנו הרבה שיחות ועידה על אספקטים שונים בפרויקט, וזה לקח זמן".

ראיון זה ואחרים מוכיחים, לטענת התובעות, כי "העסקה עם מרק לא נכרתה בין לילה, אלא קדמו לה מגעים ארוכים ויסודיים".

רן נוסבאום, שותף בקרן פונטיפקס, אמר היום: "בעלי השליטה בתקופת העסקה היו מוטי מנשה ובני סידון. שניהם ביקשו למכור את האחזקה שלהם בסיקאם בגלל היעדר מזומנים בחברה. עברו של סידון כולל הסדר טיעון מ-2005 שבמסגרתו נגזרו עליו תשעה חודשי מאסר וקנס כספי של 24 אלף שקל. הסכם הטיעון סגר את כתב האישום שחקר את סידון ושותפיו בחברהת אסטרטגיה ייעוץ פיננסי וכלכלי בגין הרצת מניותשבה נחשדו בשנת 1995ץ יצא לי לדבר עם מוטי מנשה שותפו של סידון אשר ריצה על לאחרונה מאסר בפועל בגין עבירה אחרת ואשר שוחרר לפני שבועות ספורים. הלה כבר אינו מעורב בגפן אשר בעל השליטה בה הוא ניסים דגלדטי שהורשע על ידי בית המשפט המחוזי ונגזרו עליו 30 חודשי מאסר. כרגע הוא מחכה לערעור על עונשו בבית המשפט העליוןץ לאחרונה הורה גם בעבירות מס.

  "בקיצור אלה לא ל"ו צדיקים" .