מבחן דרכים: אלפא ג'וליה החדשה - פיסה קטנה של איטליה

בתחילת השבוע הודיעה GM על מכירת חטיבת אופל לקבוצת פיז'ו וסיימה בכך פרק של 90 שנה. הייתה זו עוד הוכחה לכך שיצרני הרכב הגדולים מאבדים כיום את הסבלנות ואת הסנטימנטים למותגים לא רווחיים. אם עד לפני שנים הם היו בבחינת "נכס לדורות", שמטפחים אותו ומתייחסים בסלחנות למשובותיו הפיננסיות, כיום כל פעילות עסקית חייבת לייצר רווח או שתישלח לתהום הנשייה.

אפילו אלפא רומיאו, אחד המותגים הנערצים ביותר בקרב חובבי הרכב הקלאסי, לא זוכה כיום לשום הנחות מהקבוצה האם שלה. אלפא היא כיום יחידת רווח לכל דבר ואם כדי להרוויח היא צריכה לייצר רכבי פנאי ו-SUV - זה מה שהיא תעשה, למרות זעקות השבר של ה"אלפיסטי" האיטלקים המושבעים.

גם שאר הדגמים של המותג המהולל עוברים כיום תהליך מואץ של "גלובליזציה", שנועד להרחיב את האטרקטיביות שלהם לקהל לקוחות רחב יותר, כולל בארצות הברית - שאליה חזרה אלפא רק לאחרונה - בגרמניה ובמזרח אסיה.

זו כנראה גם הסיבה שמכונית הדגל החדשה, אלפא "ג'וליה", נושאת שם של דגם סוער מהעבר המפואר של המותג אבל בעיצובה מחצינה קווים מחושבים, "מכובדים" ולא בהכרח איטלקיים.

החלק האחורי, למשל, הוא קמור וחלקלק עם רמזים חזותיים בולטים לדגמי מרצדס וב.מ.וו, וכך גם פרופיל הצד. רק החרטום המשתפל עדיין מעניק אופי מסורתי עם מערך מזוהה מידית של "אף, עיניים ושפם", לצד כונסי אוויר מודגשים בפגושים ופנסי לד מעוצבים לתפארת.

רכב המבחן שלנו, בצבע לבן-ליסינג עם חלון גג שחור, לא ייצר ברחוב הישראלי את תשומת הלב לה ציפינו. ייתכן שצבעי אדום או שחור יפיקו יותר אמוציות.

היד המאופקת של מעצבי אלפא בולטת גם בתא הנוסעים, עם מראה יוקרתי, נקי, הדוק ומאוד בינלאומי, שמצניע אפילו את מסך המולטימדיה המקורי. מכיוון, שהמונח "מינימליזם איטלקי" הוא סתירה בהגדרה, לא התאפקו המעצבים מסטודיו אלפא ושילבו גם כמה פריטי "אופי" כמו מחוונים אנלוגיים ששקועים בתוך גליל נוסח אלפא הקלאסית, מתגים סיבוביים בקונסול המרכזי, מוט הילוכים תעופתי למראה (אך לא למגע), דיפוני פלסטיק עם טקסטורה ייחודית, מתג התנעה בתחתית ההגה בנוסח פרארי ושני להבי מתכת מושחזים לשליטה ידנית בהילוכים, שנלקחו כנראה ממאגר החלפים של מזראטי.

בכל הנוגע לאיכות הייצור והחומרים, ביצעה אלפא קפיצת מדרגה רצינית. בידוד הרעשים מצוין וריפוד עור ייחודי שמשובץ במושבים מעניק הרגשה של ריהוט עילי.

מרחב הפנים סביר בהחלט בהשוואה לחלק מהמתחרות בפלח הקומפקט-ספורט-סדאן, הודות לבסיס גלגלים נדיב ולתכנון טוב של החלל הפנימי. מנהרת התמסורת הגבוהה עדיין מגבילה את המרחב של נוסע האמצעי מאחור, אבל בסך הכל זו מכונית שיכולה למלא גם מטלות משפחתיות.

לאלפא, או לפחות ליבואן שלה, יש בהחלט מה להשלים בכל הנוגע למפרט האבזור התקני. הלקוחות הישראלים התובעניים של הפלח הייצוגי הזה כבר התרגלו לשיטת "הכל (כמעט) כלול" של המותגים היפניים והגרמניים, ולכן הופתענו לגלות בגרסת הביניים של הג'וליה רשימת חוסרים לא קטנה.

אנחנו יכולים אולי להסתדר עם מסך מולטימדיה זעיר ודל באפליקציות אבל ברכב מנהלים של 280 אלף שקל קצת קשה להשלים עם היעדרם של כניסה ללא מפתח, מושבים חשמליים, תאורה קדמית אדפטיבית, בקרת שטח מת או אפילו מצלמת רוורס תקנית. רוב הפריטים אלה מוצעים בחבילה נפרדת שמוסיפה עוד כמה עשרות אלפי שקלים למחיר. כולנו תקווה שהיא תהפוך בהקדם לחלק מהאבזור הסטנדרטי.

אבל אם אתה חובב נהיגה, ויודע להעריך מכוניות ספורט-סדאן שראויות לשמן, יש סיכוי טוב שכבר ביציאה מהכביש המתפתל הראשון תשכח ותסלח לג'וליה על החוסר באבזור. פיאט שיתפה בפרויקט הפיתוח ההנדסי של המכונית את "הקוסמים" של החברה-האחות פרארי, והתוצאה היא מכונית שלא תפסיק לענג ולהפתיע חובבי נהיגה בסיוע חלוקת משקל מושלמת, הגה אולטרה-מהיר ומדויק, שמדווח לנהג על כוחות ג'י המשתנים ברמת דיוק מרשימה, שלדה שעוקבת אחרי תוואי הכביש כמו רכבת שווייצרית על מסילה באלפים ואפילו מידה מסוימת של הרפתקנות סוערת ומיוזעת שטיפוסית להנעה אחורית ראויה, כאשר מעבירים את בורר מצבי הנהיגה למצב הספורטיבי ביותר.

זו בהחלט לא מכונית חד צדדית: השלדה המצוינת שומרת על איזון מרשים מאוד גם במהירויות תלת-ספרתיות רציניות על הכביש המהיר ואפילו מבודדת בצורה סבירה את הבורות והסדקים בעת זחילה על האספלט הישראלי הרעוע.

הגרסה העיקרית בישראל מצוידת במנוע 2 ליטר טורבו עם 200 כ"ס שמשודך לתיבה אוטומטית בת שמונה מהירויות. הנתונים הללו בהחלט אינם חריגים כיום בקבוצה הזו, אבל מערכת ההנעה של האלפא עדיין מצליחה לספק ערך מוסף. אנחנו לא יודעים מה בדיוק הם עשו שם: אולי אלה יחסי העברה מיוחדים, שמעניקים תגובה מיידית ללחיצה, אולי זה מיפוי אגרסיבי של מחשב המנוע או תכנון הנדסי ייחודי של התמסורת; אבל המכונית הזו מייצרת דחף שמרגיש כאילו עוד 100 סוסים לפחות מסתתרים מתחת למכסה המנוע.

התיבה האוטומטית של אלפא קצת פחות רהוטה מהתיבה של ב.מ.וו, בעיקר במצבי עצור/סע, שטיפוסיים לחיי היום-יום הפקוקים של ישראל, וגם צליל המנוע שקט ומאופק מדי לטעמנו (תשכחו מהגרגור המסורתי של אלפא). אבל כל אלה לא מצליחים להפחית מהריגושים.

גרסת הבסיס של אלפא ג'וליה עולה בישראל 253 אלף שקלים ברמת האבזור הבסיסית ואילו הגרסה המעט יותר משודרגת, שבה נסענו, מציבה את רף המחיר על 285 אלף שקל. מי שירצה יותר ביצועים יצטרך לשלם 385 אלף עבור גרסת ה"וולוצ'ה" עם 280 כ"ס וכמובן ישנה גרסת ה-QV הקרבית, שנמצאת בעולם משלה בטריטוריה של 700 אלף.

אלה מחירים מאוד שאפתניים בשוק הפרימיום הנוכחי, במיוחד לנוכח התחרות הקשה מצד גרסאות הפלאג-אין של המתחרות הגרמניות, שנהנות כיום מיתרון מיסוי. אבל כמו פטריות הטרטופו הלבנות ושמן הזית האיטלקי הבתולי, הג'וליה מביאה עמה פיסה קטנה של איטליה לכל מקום בו תהיה. היא תגרום לך להיזכר בכבישים המתפתלים של אמלפי ובאוטוסטרדות ההריות של טוסקנה אפילו כאשר אתה תקוע מאחורי טנדר דיזל מעשן בעלייה לירושלים. ולזה אין מחיר.

 אלפא רומיאו 9.3.17

חלק מהמתחרות:

אאודי A4 2 ליטר טורבו

ב-277 אלף מקבלים את גרסת ה-2 ליטר טורבו של אאודי A4 החדשה עם 190 כ"ס. עיצוב הפנים והחוץ מלוטש, איכות הייצור גבוהה ותא הנוסעים מרווח מאוד. ההנעה היא קדמית (הנעה כפולה מקבלים בדגם יקר יותר), אבל התנהגות כביש מלוטשת ומשקל עצמי נמוך מאפשרים למכונית להאיץ ל-100 קמ"ש ב-7.3 שניות ולסגור 240 קמ"ש.

אינפיניטי Q50

ב-239 אלף שקל מציעה ה-Q50 הנעה אחורית, שלדה מלוטשת ומנוע 2 ליטר טורבו בהספק 211 כ"ס. היא כבדה ב-200 קילו מהאלפא, אבל עדיין מאיצה ל-100 ב-7.3 שניות. תא הנוסעים מרווח ומפואר, עם בסיס גלגלים של 2.85 מ', ומודל 2017 המעודכן, שיגיע השנה, יצויד במערך מתקדם של מערכות סמי-אוטונומיות.

קאדילק ATS

ב-257 אלף שקל מציעה הנציגה האמריקנית בפלח שלדת הנעה אחורית מכוילת היטב, עיצוב מלוטש ותא נוסעים עתיר גאד'טים. המנוע הוא 2 ליטר טורבו בהספק 270 כ"ס ובסיוע תיבה אוטומטית חדשה בת 8 מהירויות הוא מאיץ את המכונית ל-100 קמ"ש ב-5.9 שניות.