תוכנית החלוקה של כחלון

הכנרת בשפל של 100 שנה. חבל שאי-אפשר להשתמש בזרם ההכנסות הגואה ממסים כדי למלא אותה. לפי נתונים שפרסמה אתמול הלמ"ס, המדינה גבתה מסים ב-3 מיליארד שקל מתחילת השנה יותר מאשר בתקופה המקבילה אשתקד. בחישוב שנתי זה יוצא עודף של בערך 18 מיליארד שקל.

מה מתכוון לעשות שר האוצר משה כחלון בכל המיליארדים האלה? שלושה דברים: לחלק, לחלק ושוב לחלק. קודם כול הורדת מסים- להחזיר לאזרחים את הכסף שלהם שגבינו בעודף, כך קורא לזה שר האוצר. כחלון כבר הוריד מע"מ ומס חברות (פעמיים) והניחושים הפעם הם שיוריד את מס הכנסה - יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה אבי שמחון שכנע אותו שזה הצעד הכי נכון. אח"כ יגיע תור חלוקת הכספים בפועל. על הפרק: ועדת זליכה שכחלון מינה "לבחינת העלאת קצבת הנכות", שעומדת היום על 2,342 שקל בלבד. מוצדק? בטח שמוצדק. אח"כ יגיע תור הקשישים: בעקבות תחקירי בתי האבות והמראות המזעזעים כחלון הקים צוות משותף עם שר הבריאות יעקב ליצמן "לגיבוש מתווה לשיפור הטיפול באוכלוסיית הקשישים בישראל". יעלה כסף? בטח שיעלה. וזה עוד לפני שספרנו את מאבקי השכר של ההסתדרות, המורים והשלטון המקומי - כולם יקבלו בסוף משהו. נגידת בנק ישראל קרנית פלוג תזהיר ותפציר בכחלון לנקוט בזהירות ובאחריות תקציבית, כפי שעשתה לפני שנה ולפני שנתיים. כחלון לא יקשיב לה גם הפעם.

ובינתיים השמים ממשיכים להוריד גשם של נתונים כלכליים חיוביים: מאזן התשלומים בעודף, התיירות מתאוששת, השקעות פיננסיות מחו"ל הוכפלו ומספר המשרות במשק גדל. בארה"ב הנתון הזה מדיר שינה מעיני הכלכלנים, המשקיעים והספקולנטים. לא בגלל הדאגה למובטלים, אלא בגלל שהפד קובע את מדיניות הריבית שלו בהתאם למגמות בשוק התעסוקה. בישראל, מי שיתאמץ לחפור בטבלאות של הלמ"ס יגלה שב-2016 נוספו למשק 106 אלף משרות שכיר, גידול של יותר מ-3% - זה קצב כפול מקצב גידול האוכלוסייה וזו תוספת משרות בהיקף ששווה לסך העובדים בכל 87 החברות הממשלתיות, כפול שתיים. נתניהו כשר אוצר לא היה מפספס הזדמנות לעשות מנתון כזה חגיגה תקשורתית. יובל שטייניץ היה חוזר עליו כמנטרה בנאומיו. אפילו יאיר לפיד היה מצייץ משהו בטוויטר. וכחלון? נתוני מאקרו לא עושים לו את זה. נתניהו מדבר כלכלה בשפת המאקרו - תמ"ג, צמיחה, השקעות, תוצר לנפש. כחלון דובר כלכלה בשפת המיקרו: מה מחיר דירה, כמה עולה עגבנייה, כמה כסף נשאר בסוף בחשבון הבנק.

הבעיה של איש כמו נתניהו היא שהוא מאוהב בסטטיסטיקות, בתחזיות ובניתוחים של כלכלני המאקרו ומנותק מדאגותיו של האזרח הקטן. איש כמוהו לא מסוגל להבין איך ההמונים יכולים לצאת לרחובות בשנה שבה התוצר צמח ביותר מ-3%. הבעיה של כחלון היא שהוא מחובר יותר מדי לדאגות של האזרח הקטן ולא מספיק קשוב לאזהרות של הכלכלנים.

ביום שהתפרסם הנתון על המשרות במשק, כחלון היה בחוף הים באילת. במסגרת ההסדר שאושר השבוע בכנסת הסכימה חברת קצא"א לוותר על רצועת חוף ששימשה חוף פרטי לעובדי החברה. "אחרי 50 שנה החוף היפה בישראל חוזר לציבור", הכריז שר האוצר. בתור ילד כחלון נהג לבלות את החופש הגדול באוהל על חוף הים של אולגה. אפשר להבין למה חופים מעניינים אותו יותר מנתוני התעסוקה של הלמ"ס.

גם נתניהו היה באילת השבוע, אבל מחשבותיו כבר נודדות לביקורו הקרוב בסין. "אני הולך לדבר על אילת בעוד שבועיים בסין!" הכריז נתניהו לקול מחיאות הכפיים. "נשיא סין הזמין אותי ואני רוצה לדבר איתו על אילת. אנחנו רוצים להפוך את אילת למוקד של תעבורה עולמית אנחנו רוצים שיביאו סחורות לנמל אילת - זה חזון שאני מטפח הרבה זמן - אנחנו רוצים לחבר את זה עם עורקי תחבורה לאשדוד ולאפשר מעבר נוסף לסחורות מאסיה לאירופה".

מה שנתניהו לא יספר לנשיא סין זה שהתוכנית השאפתנית שלו להקמת רכבת לאילת מדשדשת בחולות הנגב, והתכנון הראשוני עדיין תקוע בוועדות. הוא גם לא יספר לו שלתוכניות הרכבת המהירה ורכבת המטענים לאילת יש התנגדות רחבה בדרגים המקצועיים באוצר, במשרד התחבורה ובמשרד ראש הממשלה עצמו. אף כלכלן בממשלה לא מוכן לסכן את המוניטין שלו בתמיכה בחזון הזה, שנתניהו מטפח לדבריו כבר הרבה שנים. אבל זה בסדר. לא הכול צריך לדעת נשיא סין.

amiram-b@globes.co.il