משרה מועדת לפורענות

בסוף השבוע שעבר למדנו עד כמה לא קל להיות נשיא בדרום קוריאה, הלוא היא סיפור ההצלחה הכלכלי הגדול ביותר של זמננו. האישה הראשונה שנבחרה לכהונה, בזכות עצמה או בזכות רוחו של אביה המת, היא גם הראשונה הנבעטת ממנה בהליך משפטי כשיר בהחלט.

הדרום קוריאנים לא היו בטוחים אם עליהם להתפאר בהצלחת חוקתם, או להתבייש בהיקף השחיתות של מנהיגיהם. ה"וול סטריט ג'ורנל" בניו יורק הרחוקה יעץ להם להתפאר, ולחזור על דבריו של הנשיא ג'רלד פורד מיד לאחר שריצ'רד ניקסון נאלץ להתפטר מחמת פרשת ווטרגייט, לפני 42 שנה: "חוקתנו עובדת".

ואמנם, הבה ניזכר באיזו שכונה הם מתגוררים: 50 ק"מ צפונה מעיר בירתם נמצאת מדינת המשטרה האיומה ביותר עלי אדמות, צפון קוריאה, שבה יריבים פוליטיים, אמתיים או מדומים, מוצאים להורג באמצעות תותחים נגד מטוסים, או בהתקפת גז עצבים בנמל תעופה מרוחק. מערבה מהם נמצאת סין, שבה לא היו בחירות לשום כהונה פוליטית מאז 1947. עוד יותר צפונה נמצאת רוסיה, שבה הנשיא והמדינה התחברו ללא הפרדה.

היכולת להדיח נשיא בדרכי שלום, ולערוך בחירות כדי להחליף את המודח (בתוך 60 יום) אינם עניינים מובנים מאליהם בשום מקום בעולם. דרום קוריאה עברה כברת דרך ארוכה מאוד. הנשיא הדמוקרטי הראשון בה נבחר רק ב-1992. בהמשך הרשימה ניתנת תזכורת על ההיסטוריה הפוליטית המסובכת מאוד של דרום קוריאה.

פעם הייתה גאנה

אבל תחילה הנה תזכורת ממין אחר. בשבוע שעבר, בעצם הימים שבהם התמוטטה נשיאות פארק, ציינה גאנה, שבמערב אפריקה, את יום עצמאותה ה-60. כלכלני הבנק העולמי אוהבים להזכיר לנו שב-1957, התוצר המקומי הגולמי של גאנה היה זהה לזה של דרום קוריאה. השנה, התמ"ג של גאנה קטן במידה ניכרת משווי השוק של החברה התעשייתית הגדולה ביותר בדרום קוריאה, סמסונג.

דרום קוריאה הקיצה אז מן הסיוט הארוך והיקר של מלחמה (תחילה נגד הצפון, אחר כך נגד סין). היא הייתה עניה מרודה, חקלאית, ללא אוצרות טבע, ללא בסיס תעשייתי. היא הייתה מחוסרת הרגלים פוליטיים, דמוקרטיים או לא-דמוקרטיים. היא נועדה להוסיף ולחיות בצל איום קומוניסטי. פרוגרסיבים במערב נהגו לתאר אותה כ"בית עבדים". ההכנסה השנתית לגולגולת בדרום קוריאה עמדה בשנה שעברה כמעט על 38,000 דולר בשנה. בגאנה היא עמדה על 4,400 דולר.

להוציא קפיטליזם מן הסלע

תהיה ההצלחה אשר תהיה, סמיכות מאורעות מזכירה לדרום קוריאה בימים האלה ממש את חלקיות הצלחותיה ואת כובד ההחלטות הממתינות לה. למען האמת, הן ממתינות הרבה זמן. הקפיטליזם המשגשג, שהיא הוציאה מן הסלע בשנות ה-60 וה-70, לא התיישב עם כללי ההתנהגות של חברת שפע בוגרת. הון-שלטון היו בכלל מלים בעגה קוריאנית. עריץ צבאי חילק אז את ההצלחות ואת טובות ההנאה לקבוצה קטנה של אוליגרכים. בתו, הנשיאה שעתה זה נפלה, הבטיחה במערכת הבחירות שלה, כמעט לפני 5 שנים, לחולל "דמוקרטיזציה של הכלכלה".

יום אחד לפני שבית המשפט החוקתי אישר את הדחת הנשיאה פארק, בבית משפט אחר בסיאול נפתח משפטם של מנהלי סמסונג. הם מואשמים שהציעו שוחד של 37 מיליון דולר לידידה קרובה של הנשיאה המודחת.

מערך ההון-שלטון בדרום קוריאה מגיע אל סוף דרכו. מודרניזציה של הכלכלה לצד מודרניזציה של הפוליטיקה אינן עוד עניין של העדפה מוסרית: הן נעשו צרכים בהולים.

בהול לא פחות הוא הצורך להחליט מה לעשות בהכנותיה המתקדמות של צפון קוריאה למלחמה גרעינית. ארה"ב מציעה מערכת מתקדמת של טילים נגד טילים.

הנשיא הבא של דרום קוריאה יהיה כנראה יותר שמאלי ופחות פרו-אמריקאי מכל קודמיו, וינסה לעשות עסקים עם הרודן הרצחני של הצפון. הסימנים מעידים שזה רצונם של רוב אזרחי הדרום. קצת משונה, לפחות בעיני המתבונן ממרחק של שני אוקיאנוסים. אבל אם זה מה שהם רוצים.

נשיא לכל חייו

הרצון להיות נשיא, אפילו קצת, אפילו רק טיפה, פיעם כדיבוק בשורה ארוכה של קוריאנים. במרוצת השנים ניתנו להם סיבות טובות להתחרט. הנה תזכורת על מר גורלם.

הראשון, סינגמאן רי, היה נשיא עוד לפני שהיה נשיא. הוא התמנה ל"נשיא לכל חייו" עוד בגלות, בזמן שארצו היתה כבושה בידי יפן. "לכל חייו" נמשכו 5 חודשים, לפני שהפרלמנט הגולה של הממשלה הגולה הדיח אותו על שחיתות. 24 שנה אחר כך הוא נבחר לנשיא הרפובליקה על-אמת, לאחר שיפן הובסה במלחמת העולם השנייה. הוא מיהר לכונן משטר דיכוי, יריבים פוליטיים נאסרו בהמוניהם, אחדים נרצחו.

לא מלאו אפילו שנתיים לנשיאותו, כאשר הצפון הקומוניסטי פלש לדרום, וכבש את סיאול בתוך שלושה ימים. רי נמלט על נפשו. הוא חזר 4 חודשים אחר כך, על כידונים אמריקאיים. שחיתותו הייתה שם דבר, הוא נודע לשמצה בכל רחבי העולם, בייחוד בארצות שהקריבו את חייליהן כדי למנוע ניצחון קומוניסטי. הוא חזר וסידר לעצמו ניצחונות מוחצים בבחירות (תחילה 74%, אחר כך 90%). התקוממות עממית באפריל 1960 הניסה אותו לגלות באיי האוואי.

יורשו, פוליטיקאי דמוקרטי ללא סמכויות, נפל כעבור שנתיים בהפיכה צבאית. המפיל, גנרל פארק צ'ונג הי, האריך ימים יותר מכל נשיא דרום קוריאני אחר. רק כדור שתקע בו ראש סוכנות הביון שלו, במעונו הרשמי, שם קץ לנשיאותו 17 שנה אחר כך. יורשו בילה קצת יותר מ-8 חודשים בכהונה, לפני שבא הגנרל הבא. שניהם, המפיל ויורשו, הועמדו לימים למשפטי בגידה על חלקם בדיכוי התנועה הדמוקרטית. הראשון נידון למוות, השני נידון ל-22 שנות מאסר. עונשיהם הומתקו, והם שוחררו, אבל חויבו לשלם קנסות עצומי ממדים על גניבת כספי ציבור.

כל הנשיאים הבאים נבחרו בבחירות דמוקרטיות, שהלגיטימיות שלהן לא הועמדה בספק.

הוא קפץ מראש הסלע

ב-2004 נעשה הניסיון הראשון להדיח נשיא באמצעות הצבעה בפרלמנט. בית המשפט העליון התערב לסכל את הניסיון. רק לאחר שהנשיא סיים את כהונתו התחילו להתחוור ממדי השחיתות בממשלתו. החקירה הגיעה עד אליו, והוא הוחשד בקבלת שוחד של מיליון דולר. שנה ורבע לאחר סיום כהונתו, הוא קפץ מראש סלע, נפצע קשה, ומת שעות אחדות אחר כך. הוא השאיר הודעה על המחשב האישי שלו, שבו הביע צער על "הייסורים שגרמתי לרבים כל כך".

5 שנים אחריו נבחרה לנשיאה פארק גון-הה. הגורל עצמו הועיד אותה להיות האישה הראשונה בראש הרפובליקה. היא הייתה דיירת ה"בית הכחול" במשך 17 שנה, כאשר אביה, גנרל פארק צ'ונג הי, מלך על הדרום ללא מצרים. לאחר שאמה נרצחה בניסיון התנקשות באביה, פארק הצעירה הייתה ה"גברת הראשונה" של דרום קוריאה במשך 5 שנים. אחר כך אבא עצמו נרצח, והיא חיכתה בסבלנות לתורה. והיא אמנם חזרה, ב-2013. בסוף השבוע שעבר סמך בית המשפט החוקתי העליון את ידיו על הדחתה. אל נכון היא תעמוד למשפט, ואולי גם תישלח לכלא.

אכן, נשיאי דרום קוריאה זקוקים לפוליסת ביטוח דחופה.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny