כל יום זה אנחנו, היום זה אתם

מהלך הפיטורים של מאות עובדי רשות השידור שעתידים למצוא עצמם בעוד חודש וחצי מחוץ לשוק העבודה הוא ללא ספק אירוע לא נעים - על כך יעיד כל מי שאי-פעם פוטר מהעבודה (כולל אני, ויותר מפעם אחת). יחד עם זאת, הקמפיין החדש שעלה לאוויר בניסיון למנוע את רוע הגזירה הוא מקומם מאד, ולו בגלל הסיסמה המנותקת והאטומה שמובילה אותו - "היום זה אנחנו, מחר זה אתם".

כל יום זה אנחנו, במקרה היום זה אתם

אל מי בדיוק פונה הקמפיין הזה, ומה הוא מנסה להשיג? כי אם הוא מדבר אל כלל הציבור במטרה לייצר קורטוב של אמפתיה למאות מפוטרי רשות השידור, חוששני שהוא משיג בדיוק את ההפך - ניכור במקרה הטוב, שמחה לאיד במקרה הגרוע.

מדוע? כי במציאות של החלק הארי מכוח העבודה במדינת ישראל - למעלה מ 2 מיליון עובדי המגזר העסקי - כל יום אלה אנחנו! ורק במקרה (ובאופן חד-פעמי, יוצא דופן, שכנראה גם לא יחזור על עצמו לעולם) היום זה אתם - כמה מאות עובדי רשות השידור.

כל יום אלה אנחנו, העובדים הבלתי מוגנים, שנזרקים לרחוב מבלי שמישהו יטרח להסתובב ולבדוק איפה נפלנו. באנו, עבדנו - יופי, תודה רבה, לא צריכים אתכם יותר, שלום ותמותו.

כל יום אלה אנחנו, שמפוטרים בחטף בלי שאף אחד יפרוץ לאולפני חדשות באמצע שידור חי, בלי הפגנות, הסתדרות כוחנית ואינטרסנטית מאחור או חברי כנסת מימין ומשמאל שקוראים להציל אותנו מהזוועה. כל יום אלה אנחנו שעפים כמו טיל, גם כשהחברה מפסידה, וגם כשהיא מצליחה מאד (ומי שקונה אותה מחליט להתייעל) - וכל זה בהתראה של חודש, חודשיים, שלושה במקרה הטוב.

ואתם? בלי קשר להסדרי הפרישה הנדיבים שלכם, שמפוטרים במגזר העסקי יכולים רק לחלום עליהם - אף אחד לא זרק אתכם לרחוב. אתם יודעים כבר 3 שנים שהרשות הכושלת הזו בדרך להסגר, פרק זמן שאפשר לכם להיערך מבעוד מועד ולחפש בנחת מקום עבודה חלופי - אבל לא! אתם ממשיכים לאחוז בקרנות המזבח בתקווה שהפגר יקום לתחיה, זאת למרות שהוא בלתי ניתן לשיקום, ואתם יודעים את זה. אתם עובדים שם עשרות שנים, חשופים לריקבון הנורא מבפנים (חלקכם אף שותפים לו), מריחים את הצחנה במלא עוצמתה אבל לא מרפים, ממשיכים להתפלש ברקב, העיקר הקביעות.

אז רבותיי, יש לזה מחיר. התדמית שמייצר לעצמו מי שבוחר לעבוד בארגון כזה היא לא מזהירה (ובצדק), וכנראה שיהיה לכם קצת יותר קשה למצוא עבודה. מאידך, יש לכם תנאים הרבה יותר נוחים לחיפוש בהשוואה למפוטר הקונבנציונלי, כך שזה מתקזז.

הגיע הזמן שתצאו לשוק החופשי ותבחנו - כאחד האדם - כמה באמת אתם שווים; מי יודע, אולי תופתעו לטובה. אם אתם בעלי מקצוע מספיק טובים (ואין סיבה להניח אחרת), תוך כמה חודשים תמצאו עבודה חלופית בשכר המקובל בשוק, ואם אתם לא מספיק טובים, בכלל מצוין. סוף-סוף נפסיק לממן אנשים שלא עומדים בסטנדרט מקצועי של שוק חופשי, רק כי איזה ועד כוחני מגן עליהם בניגוד גמור לאינטרס הציבורי.

כוח ניסנקורן

ואולי אני לגמרי טועה? אולי קהל המטרה של הקמפיין הזה הוא רק המגזר הציבורי, שלא לומר "כוח ניסנקורן"?

כי אם זה המצב, אזי הקמפיין עושה אחלה עבודה. כבר השבוע פתחה ההסתדרות בשביתת הזדהות עם מפוטרי הרשות, בדרישה שתאגיד השידור החדש יגייס עוד עובדי רשות השידור, עובדים מיותרים שאלמלא עבדו שם כנראה שלא היה צורך לסגור אותה מלכתחילה.

ניסנקורן השבית לכמה שעות את משרד הבריאות (שממילא שרוי בתענית עבודה מתמדת), ועם הבחירות שיש לו עכשיו על הראש, הוא ישמח להמשיך ולהזדהות בתמורה לעוד ועוד קופונים פוליטיים - אז מה אם כשהיה לו נוח שיתף כבודו פעולה עם סגירת רשות השידור?

■ הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com