המפה התחרותית של תעשיית הרכב העולמית משתנה כיום במהירות. חלק גדול מהנדסת הייצור והפיתוח של יצרני הרכב עוברים לספקים חיצוניים, שמספקים כיום לכל דכפין את אותן טכנולוגיות ייצור ובקרת איכות, אותו אבזור ואותן מערכות אלקטרוניות מתקדמות. אחת מתוצאות הלוואי של התהליך היא סגירה מהירה של הפער בין מותגים עממיים לבין מותגי פרימיום.
קחו למשל את מאזדה 3 החדשה. הגרסה הבכירה, שאותה לקחנו למבחן, עולה 143 אלף ומגיעה בין השאר עם ריפוד עור דו-גוני באיכות גבוהה, חלון גג חשמלי, מושב נהג חשמלי, מערכת מולטימדיה מתקדמת, תצוגה עילית, פנסי חזית ממוחשבים ומערך עדכני מאוד של מערכות בטיחות אקטיביות וסיוע לנהיגה. כמעט כל הפריטים הללו (למעט עור וגג) כלולים כסטנדרט גם בדגם הרגיל, שעולה 132 אלף שקלים.
נסו לקבל בארץ אבזור מקביל בדגמים של מותגי פרימיום בטווח שבין 170-350 אלף שקל, ותגלו שבלא מעט מקרים אתם נדרשים לרכוש "חבילות" שמוסיפות עוד 20-30 אלף שקלים.
חיצונית מסתפק מודל 2017 החדש בכמה שינויי עיצוב עדינים, בעיקר במערך הפנסים, הפגושים והגריל. עדכון העיצוב הזכיר לי ביקור במסעדת "קאיסקי" יוקרתית בהירושימה, לפני שנים רבות, שבה הסביר לנו המארח בחרדת קודש, שלכל ניואנס מיניאטורי על הצלחת - הצנון מימין לגזר, הדג מעוצב כמו פרח יסמין וכו' - יש עבור היפנים משמעות רוחנית וסמלית.
אנו מתנצלים מראש בפני מחלקת העיצוב של מאזדה, בליווי קידה עמוקה כמובן, אבל ת"א רחוקה מאוד מהירושימה. אם אתם רוצים שיבחינו בכם בישראל כדאי שתרימו קול ותשתמשו בתנועות נמרצות ומלודרמטיות. אכן, דגם 2017 החדש-לגמרי שלנו לא זכה לתשומת לב ברחוב, גם לא מבעלי מאזדות "הארד-קור".
בסגירת הפער של מאזדה מול מותגי הפרימיום הגרמניים קל להבחין בתא הנוסעים. עיצוב מערך הפיקוד נותר די דומה לדגם היוצא וכך גם מרחב הפנים הנדיב כשלעצמו. אבל בידוד הרעשים קפץ בשתי דרגות ודיפונים התא, עשויים מחומר רך אבל מוצק, שמשובצים בו רכיבי אלומיניום מלוטש באיכות שיכולה לגרום קנאה גם לאאודי. מושבי העור נראים ומרגישים כמו סלון איטלקי יוקרתי והאבזור התקני מציע, כאמור, כל מה שצריך ומעבר לזה.
כמו בדגמים רבים שפגשנו לאחרונה, לא אהבנו את מערכת הסיוע האקטיבית להיגוי בעת סטייה מהנתיב, שהופכת את ההגה לקל וחסר תחושה. אחרי שניתקנו אותה המצב חזר לתקנו.
מאזדה היא אחת היצרניות האחרונות בתעשייה שעדיין לא הצטרפו למהפכת מנועי הטורבו הקטנים. את הצורך בביצועים תחרותיים היא פותרת באמצעות שימוש במנוע קלאסי בנפח 2 ליטר, שאינו טיפוסי לפלח המשפחתי. 165 כוחות הסוס של המנוע, שהם די והותר אפילו למאזדה CX-5, מעניקים ל-3 הקלה דחף נמרץ וביצועים מכובדים.
המינוס הוא בתנאי עומס, כמו למשל האצה בעלייה, שבהם המנוע נשמע מחוספס וקולני כאשר הוא חוצה את קו ה-4,000 סל"ד ולא מייצר את גל המומנט של מנועי הטורבו. גם צריכת הדלק עשויה להיות די משמעותית תחת רגל אגרסיבית ואנחנו התקשינו להשיג יותר מכ-10 קילומטרים לליטר. מנגד, למנוע קלאסי ונטול טורבו יש גם יתרונות כמו אמינות לטווח ארוך והוצאות תחזוקה נמוכות יותר.
השלדה המצוינת של ה-3 עדיין מרגישה חדה, נמרצת וששה לנהיגה נמרצת, וכעת נוספה לה גם מערכת אלקטרונית מורכבת לחלוקת מומנט, שמאזדה גאה בה במיוחד. המערכת מסייעת לתחושת הביטחון על כבישים מתפתלים ותרומתה לשדרוג ההנאה מנהיגה מורגשת בנהיגה אגרסיבית.
בשורה התחתונה, המאזדה 3 החדשה היא משפחתית אנינה ומתוחכמת, עם דרגה גבוהה של תמורה לכסף, שיכולותיה ואיכויותיה הדינמיות חורגות משמעותית מהתדמית של "סוס עבודה אמין". אבל יש לנו הרגשה שבישראל היכולות הללו יזכו להערכה כמו זילוף של קוויאר "בלוגה" על צלחת חומוס.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
