כל הסיפור בין נתניהו וכחלון - אגו, אינטרסים אישיים, שנאה ויח"צ

1. נאמר זאת כך: תאגיד השידור, רשות השידור, 1,000 אנשי הרשות, מאות אנשי התאגיד, המפוטרים המגויסים, "השידור הציבורי" והמיליונים המתגלגלים - לא מעניינים אף אחד. לא את נתניהו, לא את כחלון, לא את ניסנקורן, לא את הרצוג וחבורותיו, לא את ביטן, רגב ושות'. גם לא את מובילי הכותרות מהצד הזה (רק לא ביבי!) והצד האחר (רק ביבי!).

כל הסיפור - אגו. אינטרסים אישיים. יצרים. שנאה ויח"צ. ובמקום הראשון: נתניהו וכחלון. בעבור זה ישראל הולכת שוב לשלם מיליארדים על חוסר ודאות, כלכלת בחירות, פופוליזם של שרים, שנתיים של קיפאון בכלכלה ובצמיחה, העמקת דיכוי השכבות החלשות ומישכון מחדש של הביטחון, טילים בצפון, רקטות בעוטף עזה ובאמצע חיילי צה"ל - רק כדי לספק תאוות אישיות.

2. ברקע האירועים: נתניהו בטוח שכחלון יעשה הכול כדי להישאר לפחות עוד שנה בתפקיד על-מנת להוכיח הצלחה בהתחלות בנייה וירידת מחירי דיור - עד אז הוא יכול לכתוש אותו ולהעליב אותו, אבל אחרי זה, כשיצליח, הוא יהפוך למתמודד החזק מולו.

כחלון בטוח שנתניהו מרגיש מאוים ממנו וממעשיו, לכן הוא גונב לו קרדיטים על הצלחות ורעיונות. עוד משהו: כחלון, איש חכם ומכיר נפש אדם - לא עשה סדר במשרדו, האוצר נעדר "מבוגר אחראי". בהרבה יותר מדי אירועים העלו אותו, פקיד בכיר זה ואחר ומקורב אישי אחר וכזה, על עץ גבוה, קשרו אותו, צחקו ורצו לספר לחבר'ה.

כחלון סונדל כבר כמה פעמים, והוא כבר יודע שאנשיו שלו הם שסיבכו אותו. לא הייתה לו שום סיבה להתערב בריקבון המתפתח של התאגיד ושל רשות השידור. מה זה בכלל העסק של שר אוצר להיכנס למלכודת הזו? תגיד כמה אתה משלם וזוז. אבל בעלי אינטרסים, שיש להם שלוחות במשרד האוצר, חיממו אותו, התריסו בו (תהיה גבר - צא מול נתניהו!).

3. הצד של משה כחלון: ביבי מתלבש על ההצלחות שלי. ההיסטוריה ארוכה, אבל הנה תקציר הימים האחרונים: שר האוצר היה אמור לטוס לסין, עם אביגדור יצחקי שכבר היה שם פעמיים בחודשים האחרונים. הנסיעה נועדה לחתימה על הסכם הבאת עובדים סינים לבנייה. ימים ספורים אחרי שנודעה נסיעת כחלון, התפרץ נתניהו לאירוע, ומשרדו הודיע על נסיעתו הצפויה. הבוקר (א') הוא המריא לבייג'ין, לחגיגות 25 שנות יחסים דיפלומטיים. כחלון נשאר בארץ.

אילת, לפני כשבועיים. כחלון הודיע על חתימת הסכם-גג באילת ופתיחת חוף קצא"א לציבור. כמה ימים אחרי - הודיע משרד ראש הממשלה כי גם נתניהו באירוע, למרות שלא היה מעורב כלל.

במוצאי השבת שעברה דיבר כחלון בערוץ 2 ואמר: נבחן ונראה את ציפיות ההכנסות ונשקול הפחתת מסים. יומיים אחרי, יום שני כמה דקות אחרי ההודעה על מובילאיי, התקשר נתניהו לכחלון ואמר לו: נגבש מהלך להפחת מסים. תוך דקותיים הפיץ משרד ראש הממשלה את הידיעה בתקשורת. זה קרה אחרי שהשניים נפגשו באותו בוקר, דיברו על הכול - רק לא על מסים.

באותה פגישה הם סיכמו שהולכים על התאגיד, שיתחיל לשדר בעוד חודש. אבל ביום רביעי, בישיבת הקואליציה, קם נתניהו ואמר לכחלון: נדחה את התאגיד בחצי שנה. אחרי זה הם שוב שוחחו ושוב הגיעו להסכמה לפתוח את התאגיד - ואז במוצאי שבת הזו, אמש, שוב ב"פגוש את העיתונות" בערוץ 2, הודיע ח"כ ביטן כי נתניהו שינה את דעתו. שהתאגיד לא ייפתח.

מי שהושאר בחוץ זה כחלון, כשאנשי ראש הממשלה אומרים: או שתיכנע לביבי - או שתהיה אשם בהליכה לבחירות, בבזבוז כספים, בהורדת דירוג האשראי, באי-יציבות וברצון לברוח מהאחריות וההתחייבות להורדת מחירי הדיור.

אז מה עשה כחלון כאשר נתניהו לקח לו את התשבחות? הוא פתח במסע השמצות ועלבונות על ההוא שעומד בראש הממשלה, שהוא עצמו שר בכיר בה. דיבר נגד נתניהו, תדרך נגדו, ובודד עצמו ממנו. כך קרה שביום שישי בבוקר פתח נתניהו את העיתונים וראה סדרה מסודרת ומאורגנת של האשמות, בדומה לאלה שישמע ויצפה בהן במהלך היום והערב. כחלון, בחיוך הכמו-תמים והדיבור הכאילו-פשוט, התמוגג לקול צחוקם של השומעים, על "איך אומרים החבר'ה - נתניהו וכחלון כבר לא...", שלא כדאי לספר לנתניהו שהוא, כחלון, אוכל ביום שישי קוסקוס אצל אמא שלו, פן יזמין את עצמו גם. ועוד ועוד. למחרת נתניהו חבט בחזרה.

4. הצד של בנימין נתניהו: אין לי עיתוי פוליטי טוב יותר לבחירות מאשר עכשיו.

נתניהו, אג'נדה א' - הימנית: האופוזיציה לא רלוונטית היום ולא תהיה כזו עוד שנים. אין אופציה ריאלית להרצוג, חבורתו ומתחריו החולמים להוביל מהפך סוציאל-דמוקרטי. השיקול המרכזי הוא מה קורה בימין. ברור שהעם לוקח יותר ימינה וימין-מרכז. כל המתכוננים היום לכיסא הראש - מדברים רק על העידן שאחרי נתניהו. לכן - ברגע שנתניהו יקבע בחירות, נגיד בעוד חצי שנה - יתפוגג העידן שאחרי, ומהמשך כהונה של עוד שנה וחצי (בהערכה שאחרי תקציב 2017/2018 אי אפשר יהיה להעביר עוד תקציב), הוא יזכה בעוד 3-4 שנים. ושנפתלי בנט, אביגדור ליברמן, ישראל כץ, גדעון סער, משה כחלון, משה יעלון, אהוד ברק, יאיר לפיד, בני גנץ, גבי אשכנזי ואבי גבאי - יתייבשו בבית, ספק אם יצליחו להגיע למעמד מנהיג-המונים.

5. נתניהו, אג'נדה ב' - הביטחונית: אין מועד מתאים וטוב יותר לבניית תדמית של מנהיג חזק - ממצב של אי-שקט ביטחוני. התחזקות האסלאמיסטים בעולם, התפשטות האיומים האיראניים במדינות שכנות, הגברת ההצטיידות של חיזבאללה, טילים נגד מטוסים בגבול הסורי-רוסי ורקטות בעוטף עזה - מבטיחים מעבר לכותרות ביטחוניות, לבישת בטלדרס לוחמני וראיונות על רקע טנקים. אין טוב מזה לבחירות.

6. נתניהו, אג'נדה ג' - התקשורתית: נתניהו רוצה לנצל את סולם בחירת דונלד טראמפ. התחזקה אצלו ההכרה שהדרך הבטוחה להבטיח את 30 המנדטים שכבר יש לליכוד בתקווה לעוד כמה שיילקחו מהימין והמרכז - היא באמצעות התקשורת. טיפוח תיעוב התקשורת. בבחירות טראמפ זה הוכח כגורם מכריע בניצחון. גם במשאל העם שתמך בברקזיט בבריטניה, שהתקשורת התאחדה נגדו, זה הוכיח עצמו. נתניהו מכיר בזה כגורם מרכזי לטובתו. גיבוש הפריפריה, החלשים, המזרחים, השמרנים, החרדים, המתנחלים - נגד התקשורת. לעמדתו, יצירת דימוי התקשורת כאליטה, לבנה, תל-אביבית, שמאלנית, שקושרת קשר עם בית המשפט העליון - תבטיח לו את הקולות מימין.

7. נתניהו - החקירות לטובת הבחירות: גם תיקי החקירה מתוכננים להצטייר כתנועה תקשורתית מכוונת נגד כל הנ"ל. הדימוי הוא: יש חבית, עדיין לא ברור אם היא ריקה מאשמה או מלאה בחשדות לפלילים. אבל מי שמגלגל את החבית הזו, דוחף אותה בכוח וברעש מכאן, לשם ובחזרה - זו התקשורת על תומכיה. אחד הטקסטים כבר מוכן. ציטוט ממפגש שערך אלדד יניב במרכז נווה שכטר בתל-אביב, שהוקלט וכנראה שודר בשידור חי בפייסבוק. על הטכניקה הסדורה, שיתופי-הפעולה שמתקיימים, כדי לאלץ את היועמ"ש אביחי מנדלבליט ואת המשטרה להגיש כתבי אישום שיביאו להפלת נתניהו.

8. מה יהיה? הזוגיות בין נתניהו לכחלון התפרקה מזמן. האינטרסים מחזיקים אותם יחד. זוג נשוי מסוכסך ועשיר שלא מסוגל לחלק את הרכוש. כחלון לא רוצה בחירות, אבל בלית-ברירה יצעד אליהן. נתניהו רוצה בחירות, אבל בלית-ברירה יעכב אותן.

יש כמה גורמים שיכולים להתערב בכיוון של להשפיע על שניהם. למשל אביגדור ליברמן, אריה דרעי וגם נפתלי בנט. הם (כמובן מטעמים שלהם) יכולים למצוא דרך לעוד שלום-בית זמני, כולל עילות והצעות לרדת מהעצים: למשל, בישראל יפעלו גם רשות וגם תאגיד. זה ישדר טלוויזיה, וזה יחזיק את ערוצי הרדיו. אלפי עובדים, הוצאות-עתק - לא חשוב.

בכל מקרה, גם אם הפרשה העלובה והמיותרת הזו תיגמר - חוסר האמון לא ייעלם. הדינמיקה כבר כאן. נתניהו הלך לבחירות הקודמות בטענה שיאיר לפיד ניסה לעשות לו "פוטש". עכשיו אנשיו מדברים על "פוטש" של כחלון והרצוג.

אז כמה תשרוד הממשלה הזו? תלוי בנתניהו - בניצחון האינטרס הציבורי על האינטרסים האישיים שלו.