איפה מיליון המפגינים?

כואב על המילה היפה הזאת, דמוקרטיה, וכל מה שהיא מכילה. לאחרונה פוליטיקאים ועיתונאים מכל הסוגים והצבעים מבזים ומשפילים אותה, מנסים לרוקן אותה מכל תוכן ולהחליף אותה בתוכן משלהם, שהוא לרוב חף מכל מחשבה דמוקרטית. יאיר לפיד הוא רק דוגמה אחת של אחד בפה ואחד במעשה. אצל הליכוד וביבי, למשל, דמוקרטיה זה כאשר המפלגה שולטת בשידור הציבורי, ויש המון דוגמאות גם במפלגות אחרות.

עם דמוקרטים כאלה...

מה אפשר לומר על כך? אולי שעם דמוקרטים כאלה, מי צריך דמוקרטיה? ואפשר גם - ואת זה אני עושה - לבקש את הפוליטיקאים להפסיק לעשות שימוש בלתי דמוקרטי בדמוקרטיה. היא יותר מדי חשובה מכדי שפוליטיקאים ישחקו אתה ויטשטשו את משמעויותיה הנפלאות.

הזכות שהועלמה

הדיבר הדמוקרטי שהכי נפגע, אצלנו ובמקומות אחרים, הוא זכות הציבור לדעת. כלומר, לדעת את העובדות. לא עובדות אלטרנטיביות, כלומר שקריות, אלא עובדות אמת. לא מציאות הזויה, אלא זו שאנו חיים בה באמת. היום אנחנו לא מקבלים את זה. כל הזמן משקרים לנו - החל מראש הממשלה עד אחרון שריו ומשרתיו.

השילוש של ביבי

תראו את מי הביא ראש הממשלה להתייעצות שלו בביתו בשבת: מירי רגב, צחי הנגבי ויריב לוין. איזו התייעצות יכולה להתקיים עם שלושה שמוכנים לכל דבר שקר, לכל מעשה רמאות, כדי למצוא חן בעיני נתניהו? אבל איתם, ובהשפעתם, התקבלה ההחלטה ללכת לבחירות אם משה כחלון לא ייכנע.

איפה מיליון המפגינים?

כל-כך הרבה ניתוחים פלסטיים עוברת הדמוקרטיה, עד שכבר קשה לזהות אותה. לנגד עינינו הולכת ומתגבשת דמוקרטיה אלטרנטיבית, שהיא 'פייק דמוקרטיה' אם להשתמש בלשונו של דונלד טראמפ.

מי יחסום את השוורים העולים על הדמוקרטיה להשמידה? אולי הציבור? אולי אם מיליון איש ואישה יעלו על בית ראש הממשלה? לא כדי להדיח אותו, אלא כדי שהוא ועמיתיו לא ידיחו את הדמוקרטיה. יש מצב?

האם הנייה יהרוג את ליברמן?

אביגדור ליברמן לא יכול לפתוח את הפה בלי שיזכירו לו את ההתחייבות להרוג את איסמעיל הנייה תוך 48 שעות. כמו, למשל, נפתלי בנט, בתגובה על האיום של ליברמן לסגור את המכינה הצבאית עלי: "נשקול לדון עם שר הביטחון על סגירת מכינת עלי, לאחר שישלים את חיסול הנייה". פוף בין העיניים. נראה שבסוף ההתרברבות הילדותית להרוג את הנייה תהרוג את ליברמן. פוליטית, כמובן.