"אפקט מובילאיי"? לא כדאי לישראל לבנות על זה

בשבוע שעבר היתה לישראלים סיבה להיות גאים, ואני לא מתכוון למחקר של בנק ישראל שמוכיח את התרומה של מדיניות רכישת הדולרים. הכוונה כמובן לרכישתה של מובילאיי על-ידי אינטל בסכום חסר תקדים של 15.3 מיליארד דולר, שהביאה לאזכורים רבים של ישראל בעיתונות הכלכלית העולמית, והפעם בהקשר חיובי.

שוב חזר הצבע ללחיים של תעשיית ההיי-טק, לאחר שבשנים האחרונות תרומתה לתעשייה המקומית ירדה, מה שהעלה ספקות לגבי הרלוונטיות של המושג "סטארט-אפ ניישן". במסגרת החגיגות, התוודענו לתרומתם של כמה פוליטיקאים לאקזיט ואפילו הזדמן לנו להכיר כמה מהפוליטיקאים שעד עתה לא ידענו על קיומם. עם סיום החגיגות, החל הדיון הרציני והנדרש סביב הסוגיה "מה עושים עם הכסף?"

2 פתרונות מס בעייתיים

האקזיט האדיר הזה מעלה שאלות לא פשוטות לגבי השימושים שאמורה לעשות המדינה בתקבולים שיגיעו מהמיסוי על הרווח של המחזיקים המאושרים. באופן כללי, הדעות מתחלקות לשניים. צד אחד, שעליו נמנה בעיקר שר האוצר, משה כחלון, סבור שיש להפחית את המסים, או כפי שהדבר הוגדר היטב על ידי השר: "כסף של הציבור צריך לחזור לציבור".

מנגד, יש כאלו שתומכים בכך שהכספים יישארו ברשות המדינה ויוקצו לטובת מטרות ספציפיות, בעיקר לטובת השכבות החלשות. אלא שבשתי הגישות הללו טמונים חסרונות מהותיים, שמקשים לקבוע מי מביניהן עדיפה. הפחתת מסים תמיד נשמעת טוב, אולם יש בה כמה חסרונות. הפחתת מע"מ היא האופציה הגרועה מבין כולן, מאחר וספק אם ההפחתה הזו תגיע לציבור ולא תישאר בכיסיהם של בתי העסקים.

הפחתת מס לפרטיים לא תומכת בכוונה לסייע לשכבות החלשות, מאחר ואלו ממילא משלמות מס מופחת, אם בכלל. הפחתת מס חברות טובה בעיקר לחברות ולא לאלו שזקוקים לתמיכה. מנגד, הותרת הכספים ברשות הממשלה מתוך תקווה שהיא תקצה אותם, מעלה את החשש שבסופו של דבר לא בטוח שאלו יגיעו באמת ליעדם הראוי.

כך או כך, נראה שאף אחד מהשימושים שנסקרו לעיל, לא יכול להוות גורם שיאיץ את הצמיחה במשק הישראלי באופן פרמננטי. אולי זו הסיבה שהשוק הגיב באופן די מינורי לידיעה הזו.

פחות מו"פ, יותר שחיקה

אולם, לפני שעורכים את הדיון על "חלוקת השלל", מוטב לבחון מה מצבו של ענף ההיי-טק והאם ביכולתו להמשיך ולייצר אקזיטים גם בעתיד. ההצלחה של מובילאיי מרשימה ביותר, אך היא מתרחשת על רקע ירידה ושחיקה במעמדו של ההיי-טק המקומי, בין אם נבחן את הדברים בזווית המקומית ובין אם בזווית בינלאומית.

בשנת 1995 הועסקו בענף כ-120 אלף עובדים, שהיוו באותה עת כ-8% מכוח העבודה. פריחת הטכנולוגיה בעולם ובראשה הסלולר והאינטרנט, הזניקה את מספר המועסקים בשנת 2000 ל- 190 אלף ,שהיוו כ-13% מכוח העבודה. עליית מדרגה נוספת נרשמה עד לשנת 2007, כאשר הענף התאושש ממפולת הדוט.קום. מאז מספר המועסקים דורך במקום וחמור מכך, חלקם של המועסקים מכלל כוח העבודה נשחק בשנים האחרונות.

זאת אומרת שישראל היא אולי עדיין מעצמת היי-טק, אולם פחות עובדים נהנים מההצלחה הזו. במקביל לכך, וכפי שניתן לראות מהגרף המצורף, לא רק שחלקם היחסי של עובדי ההיי-טק מכלל העובדים ירד, אלא שגם התרומה השולית של הענף לתוצר העסקי לא השתנתה בשנים האחרונות. למעשה, מאז 2010 קצב הצמיחה של המגזר עומד על כמחצית(!) מקצב צמיחת המשק והעלייה במשקלו מסך היצוא נפסקה. ל"מזלנו", הצריכה הפרטית הפכה להיות הגורם אשר מוביל את צמיחת המשק בשנים האחרונות, מה שעמעם במידה מסוימת את חולשת הענף. אולם משק בריא אינו יכול להסתמך רק על צריכה פרטית, מה גם שחלק מהעלייה בצריכה (לפחות בשנה האחרונה) נבע מרכישת כלי רכב.

לירידה בכוחה של תעשיית ההיי-טק המקומית אחראים שני גורמים עיקריים. הראשון הוא ההוצאה הממשלתית על מו"פ. מאז תחילת שנות האלפיים ירד אחוז ההוצאה הממשלתית במו"פ כמעט בחצי (!!!).

גורם נוסף שמקשה על הענף לשחזר את צמיחתו, הוא כוח האדם. ראשי הענף קובלים כבר זמן רב על היעדר כוח אדם מיומן שכה נדרש בתעשייה. אם בשנת 2004 היוו מקבלי התארים במדעים כ- 13% מכלל מקבלי התארים, הרי שב-2015 הם היוו פחות מ-9%. הדבר האופטימי שניתן לומר בהקשר של שני הגורמים הללו, הוא שהשינוי טמון אצלנו. השינוי הוא עניין של החלטה. מי ששואף לקדם את הענף, מוטב לו שלפני שהוא מצטלם עם מצליחני הענף, יבחן אם יש מקום להקצות משאבים רבים יותר לטובת הענף.

מדוע אם כן לא תחליט הממשלה על הקצאת הסכום שהתקבל מעסקת מובילאיי לטובת תוכנית ברורה שתיועד לעידוד לימודי המדעים והגדלת תקציבי המו"פ? ובהקשר הזה דרושה תוכנית רב-שנתית שתגדיר יעדים כמותיים ואיכותיים שיאפשרו מעקב אחר אלו. הפחתת מסים היא מטרה טובה, אבל ייתכן שאם ענף ההיי-טק ישוב לצמוח, ניתן יהיה להפחית יותר מסים ובאופן פרמננטי ולא על בסיס שנה/עסקה אחת טובה.

לסייע למפתחות הרכב האוטונומי

השפעתה של עסקת מובילאיי תורגש במשק בעיקר השנה. השקל שמפגין עוצמה רבה, יקבל חיזוק נוסף ונראה שמגמה זו אינה עומדת להשתנות בקרוב. בנוסף, גם אם יוחלט על הפחתת מסים, בין אם ישירים ובין אם עקיפים, סביר להניח שלא תהיה לזה השפעה משמעותית על הצמיחה ב-2017 וכל שכן גם על האינפלציה והריבית.

מובילאיי היא הצלחה נקודתית. אם הערכתי שהשפעתה של העסקה על תקבולי המסים ו/או הצמיחה בישראל תהיה נקודתית, הרי השפעתה על שוק המניות אינה מורגשת כלל. ניתן היה לצפות שעסקת רכישה של חברת היי-טק מקומית, תשפיע לחיוב על השוק ובעיקר על חברות היי-טק אחרות בשוק, כפי שקורה לא פעם. זה לא קרה גם בגלל שהמניה נסחרת בחו"ל וגם בגלל שאין חברות דומות לה שנסחרות בשוק המניות המקומי. לא חסרות בארץ חברות סטראט-אפ שפועלות בתחום החם של מכוניות אוטונומיות. השאלה היא האם מובילאיי תהווה זרז לעידוד החברות הללו ואם במקביל הבורסה תפעל להקלה על רישומן בשוק המקומי.

שתי הערות לסיום: אחת ההצעות שהועלו לשימוש בתמורה מעסקת מובילאיי, הייתה להפחית מסים על כלי רכב. מי שהציע את ההצעה הזו, מתנייד ככל הנראה במסוק. יקיריי, הכבישים מפוצצים. רעיון לא טוב.

הערה שנייה - לאלו שמבכים את העובדה שישראל לא מצליחה לייצר ענקית היי-טק בשל הנטייה לאקזיטים מהירים, אומר זאת: נראה אתכם מסרבים ל-15 מיליארד דולר. בעצם, נראה אתכם מסרבים ל-50 מיליון דולר.

■ הכותב שימש עד לאחרונה כמנכ"ל קרנות נאמנות בית ההשקעות אפסילון. אין באמור ייעוץ/שיווק השקעות ו/או תחליף לייעוץ/שיווק המתחשב בנתונים של כל אדם ו/או תחליף לשיקול דעתו של הקורא ואינו מהווה הצעה לרכישת ניירות ערך.

 חלקו של ההיי?טק בתמג