פרה חולבת

ראש הממשלה דואג לעשירים, שר האוצר לעניים, ואת מעמד הביניים ממשיכים לחלוב באמצעות מיסוי הרכבים מכל כיוון אפשרי. שתי מחלוקות עומדות פתוחות בין לשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו ובין לשכת שר האוצר משה כחלון: עתיד תאגיד השידור הציבורי, וכיצד יחולקו עודפי גביית המסים. המחלוקת הראשונה, לא ממש נוגעת לחייהם של אזרחי ישראל, אך העיסוק התקשורתי בה אינטנסיבי, שלא לומר אובססיבי. המחלוקת השנייה, אינה מדווחת לציבור, על אף שהיא עוסקת במה שמכנה נתניהו "החיים עצמם" - כיצד תחולק העוגה לאזרחים.

על מה בעצם המחלוקת? תקציב המדינה, או הכסף שהמדינה מתכוונת להוציא, מבוסס על תחזית הכנסות מגביית מסים, שמכין הכלכלן הראשי. מתחילת השנה, ההכנסות ממסים עולות על התחזית (מצב שכבר חזר על עצמו בשנתיים האחרונות לפחות 5 פעמים). וכך יוצא, שבקופת האוצר מצטברים עודפים בקצב שנתי של 5-10 מיליארד שקל - וזה עוד לפני שנחתמה עסקת מובילאיי-אינטל, שצפויה להניב הכנסות ממסים של 4 מיליארד שקל.

למי נתניהו וכחלון רוצים לחלק צ'ופרים? נתניהו רוצה להשתמש בעודפי המסים להורדת מסים, בדגש על מס-הכנסה. כך, שהנהנים הישירים מהצעת נתניהו יהיו שני העשירונים העליונים, שמשלמים לפי הלשכה-המרכזית-לסטטיסטיקה מס בגובה 6,500 שקל לחודש למשפחה ממוצעת.

כחלון מציע להשתמש בכסף להעלאת קצבאות הנכות והזקנה, ולהגדלת תשלומי מס-הכנסה שלילי, לטובת מי שמשתכרים שכר נמוך משכר המינימום.

כלומר, את הדייסה שנתניהו רוצה לחלק לעשירים - כחלון מבקש לחלק לעניים. ולמי לא נשאר? למעמד הביניים כמובן.

העשירונים ה-6 וה-7 משלמים פחות מ-2,000 שקל לחודש מס הכנסה. הורדת המס שמציע נתניהו תניב להם 50 שקל בחודש, במקרה הטוב. וכחלון? הוא תמיד אומר "זה הכסף של האזרחים, וצריך להחזיר להם אותו", אבל באותה נשימה מציע להחזיר את הכסף למי שזקוק לו, ולא למי ששילם אותו.

השאלה המעניינת היא - מאיפה הכסף?

ובכן, המקור העיקרי לעודפי ההכנסות ממסים של המדינה, הוא כלי הרכב החדשים. בשנה שעברה נרשם שיא ברכישת מכוניות חדשות, ומסי הקנייה עליהן הכניסו למדינה 5 מיליארד שקל! מעבר לתחזיות. בשבוע שעבר, חשף האוצר שיבואני הרכב הרוויחו אשתקד 2 מיליארד שקל, אבל המרוויחה הגדולה באמת מתעשיית הרכב, היא המדינה עצמה, שחולבת את בעלי הרכב הפרטי מכל כיוון אפשרי.

משפחה ממוצעת מוציאה על רכב כ-1,900 שקל בחודש, סכום ששווה להכנסה ברוטו של יותר מ-3,000 שקל. מתוך כל שקל שאנחנו משלמים על הרכב - לרכישה, תחזוקה, דלק, ביטוח ולאגרות רישוי - מתגלגלות לפחות 50 אגורות לקופת המדינה, באמצעות מסים ישירים ועקיפים. כל מה שצריך לעשות פוליטיקאי, שדואג באמת למעמד הביניים, הוא להציג תוכנית לפיתוח תחבורה ציבורית יעילה ואמינה, שתוכל להיות אלטרנטיבה לרכב הפרטי, ותאפשר למשפחות במעמד הביניים לוותר על הרכב השני.

נזכיר, כי רכב אחד פחות, שווה למשפחה ממוצעת עוד 1,500 שקל למשכורת החודשית. לשם ההמחשה, "רפורמת הסלולר" פלוס-פלוס, אם תרצו.

אבל בשטח לא קורה דבר. קו הרכבת הקלה היחיד שמוקם בתל-אביב, לא יפעל לפני 2022. רכבת-תחתית אמיתית תפעל בתל-אביב אולי בסביבות 2040. הארכת הרכבת הקלה בירושלים תקועה, בגלל ריב עם הזכיינים שנמשך כבר 3 שנים. גם פתרונות יצירתיים, כמו הנתיבים המהירים בכניסות לתל-אביב, תקועים בגלל הביורוקרטיה ומחלוקות עם יזמים.

מס הרכב הוא המס של מעמד הביניים, אבל לכחלון ולנתניהו אין שום כוונות להפחית אותו - לפחות בזה נראה כי הם תמימי דעים.