שורטיסטים, היזהרו

ביום ג' האחרון התקיים בוועדת הכספים של הכנסת דיון בנושא התערבות בנק ישראל בשוק המט"ח, דיון אותו יזמה חברת הכנסת תמר זנדברג והופיעה בו נגידת בנק ישראל קרנית פלוג. גם אני הוזמנתי לדיון, ואם אפשר לסכם אותו במשפט אחד הייתי אומר - לא פחות מרעידת אדמה.

כבר שנים רבות שאני מעורב ומסקר את מדיניות בנק ישראל והאוצר בשוק המט"ח הישראלי. מעולם לא ראיתי הופעה כה החלטית, רהוטה ובוטחת של אנשי בנק ישראל.

בבנק ישראל התייחסו לדיון במלוא הרצינות הראויה, להבדיל מרוב חברי וועדת הכספים והאוצר, התכוננו היטב לכל השאלות והדפו באלגנטיות ראויה לשמה ובנחרצות את כל הטענות הדמגוגיות שהושמעו לאחרונה על ידי כלכלנים וגורמים אינטרסנטיים. בנק ישראל כיבד את הדיון החשוב כל כך בנוכחות מחצית מחברי ההנהלה ובכירים נוספים. האוצר "טרח" לשלוח כלכלן מקרו זוטר ומחצית מחברי וועדת הכספים כלל לא טרחו להגיע לדיון כשאחרים למעט חברת הכנסת זנדברג, יוזמת הדיון, נכנסו ויצאו כאילו מדובר בתחנת רכבת. אני התביישתי עד שגורם בכיר "הרגיע" אותי כשאמר לי שזה אחד הדיונים היותר רציניים בהם היה נוכח. לא נעים.

ולענייננו. כבר זמן רב שאני טוען כי הבסיס להתמודדות עם התופעות השליליות בשוק המט"ח המקומי - שצברו תאוצה מדאיגה במיוחד בשנתיים האחרונות - הינו הודאה בעובדה שמשהו חמור מתרחש כאן. משהו שהוא הרבה מעבר להסברים הכלכליים הסטנדרטיים של עודף בחשבון השוטף, גז, היי-טק ושאר ירקות. בנק ישראל טוען כבר למעלה משנה כי השקל חזק מדי ומוערך יתר על המידה, אולם זו הפעם הראשונה בה קוראים לילד בשמו.

מנהל חטיבת השווקים אנדרו אביר הסביר לחברי הוועדה כי מתחילת השנה לבדה זרם לישראל מטבע חוץ בהיקף של 4.5 מיליארד דולר שחלק ניכר ממנו הוא השקעה לטווח קצר - המינוח המכובס והאלגנטי למילה ספקולציה. אביר לא התייחס למניפולציה אותה אני מתאר כאן, המתבצעת במחזורים אפסיים בעיקר בסופי שבוע כשגם בסוף השבוע האחרון ניתן היה לראותה בבירור - השקל התחזק בכמעט אחוז לעומת הדולר, בעיקר בשישי בערב. אולם גם כך אפשר לומר כי סוף סוף קוראים לילד בשמו, וכשבנק ישראל קורא לילד בשמו, אני מציע כאן בידידות לכל מי שמהמר נגדו להתחיל לחשוב פעמיים. גם ליבואנים שנטלו עד עכשיו הימור ולא הגנו, אני מציע לחשב מסלול מחדש - כי מכאן ואילך סביר שתנאי המשחק ישתנו.

הדברים הללו לא מתרחשים מהיום למחר. הם כמובן שלא עשו רושם רב על הפעילים. יתרה מכך, תוך כדי הישיבה יצאה ב"גלובס" כותרת מדבריה של פלוג כי רכישות המט"ח מקשות על הספקולנטים לעשות רווח קל - ובו ברגע החליטו השחקנים להראות מי בעל הבית, והדולר נחת ל-3.60. תופעה דומה ראינו גם לפני שבועיים. לאחר ישיבת שר האוצר עם נשיא התאחדות התעשיינים שמטרתה הייתה לרתום את האוצר למלחמה שמנהל בנק ישראל. שר האוצר רצה לעזור אולם יצא בכותרת - "השקל חזק כי הכלכלה חזקה", ותוך כמה דקות התחזק השקל באחוז נוסף תוך שהוא מוחק כמעט לחלוטין את השפעת התערבות בנק ישראל.

בסיס לא פחות חשוב אותו בוחנים בקפדנות השחקנים הינו מידת שיתוף הפעולה בין בנק ישראל לאוצר. כיום, כך נדמה, שיתוף הפעולה שואף לאפס - זאת לשמחת הספקולנטים. לפחות על פי מה שנראה בתקשורת, עסוקים שני הגופים בעקיצות הדדיות ואנשי המקצוע מדברים בשפה שונה לחלוטין.

כך, הכלכלן הזוטר מהאוצר ביטל בהינף יד את דברי הנגידה ומחלקת המחקר שלה בעניין עוצמת השקל. לדעתו השקל קרוב לנקודת שיווי משקל! קצת הזוי, אולם אני לא מתפלא. ואם חלילה יתחזק השקל ל-3.5 או ל-3.4, יזיזו את נקודת שיווי המשקל ושוב "יאשימו" את עוצמת הכלכלה, כי זה מה שמלמדים כנראה באוניברסיטה העברית - במקום לבדוק מה קורה בשטח.

שר האוצר עסוק בנושאים חשובים אולם אם ברצונו לשמור על הישגי הצמיחה, כדאי מאד שיפנה מקצת מזמנו לטיפול בבעיה הבוערת ולהתחיל בשיתוף פעולה עם בנק ישראל, כי כמו שאנחנו רואים, לבנק ישראל קשה לנהל את המערכה לבדו. כפי שכבר ציינתי כאן בעבר האוצר יכול להגדיל את מכסת המרת החוב הדולרי של ישראל לחוב שקלי, להכריז על קבלת מסים בדולרים, לא רק ממובילאיי, אלא גם מחברות אחרות המדווחות בדולרים, לאמץ את המלצת בנק ישראל להטלת מס על זרים, בדרך אולי להטלת מס ראויה על תנועות הון קצרות מועד וכמובן לתת את ברכתו להעלאת תקרת הרכישות - או לחילופין להקמת קרן עושר נוספת לטובת הדורות הבאים.

בינתיים, אין ספק כי הפעילים בשוק ירצו הוכחות בשטח ולא יוותרו. בנק ישראל שב והתערב באופן מסיבי השבוע , אולם בניגוד לפעמים קודמות עשה זאת גם בשעות פחות מקובלות ואף באמצעות בנקים זרים. אם גם אירועי יום שישי האחרון יזכו להתייחסות ראויה אפשר יהיה להגיד בפה מלא שבנק ישראל הופך להיות נחוש - ונגד בנק מרכזי נחוש לא הייתי מהמר. אם גם האוצר יתעשת ויבין את חשיבות שיתוף הפעולה בנושא, נראה מהר מאוד את שינוי המגמה.