המוגבלות של יוצרי "מגידו"

באופן עקרוני אני לא חושב שהמדינה צריכה לממן סרטים וסדרות טלוויזיה על מחבלים. קראתי מבקרת טלוויזיה אחת שתמהה, בהקשר של הסדרה התיעודית "מגידו", אם המחבלים הם בני אדם או אויבים. שאלות מסוג זה הן הפלצנות בהתגלמותה, והתשובה אמורה להיות כל-כך פשוטה וברורה: אדם שמגיע אלינו כדי להרוג בנו, הוא קודם כל אויב. נקודה.

אצל יוצרינו החמודים והעוקצנים אין דברים פשוטים. הם מבקשים לחפור עמוק ורחב ככל האפשר, כדי לגלות מה עומד מאחורי המחבל, מאיזה רקע הגיע, האם הוא ממש שונא אותנו, או שזה רק עניין של קיפוח, אמתי או מדומה, וכיו"ב. ניתוח פסיכולוגי, יעני.

רוב העיונים הללו בנפש המחבלים נגמרים אצל אמנינו במסקנה שמדובר באנשים מסכנים, מקופחים, שכל מה שהם רוצים זה לחזור לבתים שמהם נושלו. תיאורים בנאליים, קלישאתיים ובעיקר לא נכונים. אבל היוצרים שלנו מאוד דבקים בהם, כמעט מאוהבים בדימויים המופרכים הללו.

כיבוש מסוג אחר

הכול מתחיל ונגמר אצל הפלסטינים, ואצל רבים מיוצרינו, במה שקרוי הכיבוש. אין ספק כי לשלוט בעם אחר זה דבר מאוד לא נעים, לא רצוי וגם משחית. אבל היוצרים שלנו נמנעים מאד מלעסוק בתרומה המכריעה של הפלסטינים עצמם למצבם. מדברים על הכיבוש כאילו מדובר בהשתלטות של גרמניה על פולין, או של רוסיה על קרים.

אלא שהכיבוש אצלנו, עובדתית, אינו דומה לשום כיבוש אחר. הוא לא נעשה כרצון להשתלטות - אלא מתוך כורח הגנתי מפני הפלסטינים ומדינות ערב שיצאו נגדנו למלחמות והפסידו.

את העובדות הללו קשה למצוא אצל יוצרינו הכל-כך לא יצירתיים. הם ממשיכים לחפש את "האדם" שבאויב - ובמקביל הם מוצאים את הרוע בנו, המותקפים.

המקצוע: קורבנות

לאחר שהפסידו במלחמת השחרור, ואחר כך בששת הימים, עשו הפלסטינים, ועושים עד היום, את מה שהם יודעים הכי טוב: מייבבים, מתלוננים, באים בטענות. הם לא אשמים בכלום, הם לא הכריזו עלינו מלחמה, הם לא קוראים עד היום לחיסול המדינה, הם לא מסיתים. להם יש ייעוד אחד בחיים: להיות קורבנות. תמיד. בכל מקום ובכל מצב.

ומי מסייע לפלסטינים לטפח את אגדת הקיפוח? - יוצרינו הליברלים, הנאורים, יפי-הנפש. עדיין לא קם היוצר שיראה שהפלסטינים הם לא הקורבנות; שלמעשה אנחנו הקורבנות של חוסר היכולת והרצון שלהם לפתח את עצמם, במקום את כלי ההרג שלהם.

זכותם של יוצרים, גם לא מוכשרים, ליצור כרצונם. אבל כשמדובר באויבים - שלא יעשו זאת על חשבון הציבור. מירי רגב, בדרך-כלל וולגרית ופופוליסטית - בעניין הזה צודקת.