לופים של "רגע עם דודלי"

אם מישהו מחפש פה מנצחים, בפיאסקו שרק בטעות זכה לשם "משבר התאגיד", הרי שזה ללא ספק ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא קיבל בדיוק את מה שרצה: חיסול תאגיד השידור הציבורי ש"חמק" לו ב"צוק איתן". כל שידורי האקטואליה והחדשות בכל הפלטפורמות השונות של הרדיו, הטלוויזיה והאינטרנט יישארו בידי אנשי קול ישראל והערוץ הראשון של רשות השידור, תחת חברת חדשות חדשה.

כשתגיע השעה לבחור את המנהלים החדשים, אפשר לנחש שהפעם זה כבר לא יחמוק לו. למנכ"ל התאגיד גיל עומר וליו"ר אלדד קובלנץ השאירו פחות או יותר את ההפקה של חידון התנ"ך או שידורים חוזרים של "רגע עם דודלי".

להגיד ששר האוצר משה כחלון הוא שניצח כי תאגיד השידור לא ייסגר, יהיה כמו לבשר על ניצחון של קבוצת כדורגל שמעולם לא הגיעה למגרש. כי שידור ציבורי אמיתי, כמו זה שהתיימר לייצר המחוקק הישראלי, נמצא במגרש של החדשות והאקטואליה.

כחלון נשאר בקושי עם התאריך - הדבר היחיד שהוא הצהיר כי יתעקש עליו - וגם את זה קלקלו לו. העלייה לאוויר של התאגיד המסורס תידחה בשבועיים, אולי אפילו בחודש. גם מי שטוען כי כחלון "התקפל", משטה בציבור.

כחלון - ואמרנו את זה כאן לכל אורך הדרך - מעולם לא התיימר לשאת את דגל השידור הציבורי. גם לא את דגל העיתונות החופשית או הדמוקרטיה. הוא טרח בעצמו להגיד מעל כל במה בשנה האחרונה שלא מעניין אותו אם יקראו לזה תאגיד או רשות. אפילו "חוק הפיקוח" הרדיקלי שנתניהו ניסה לקדם לא עניין אותו. כחלון נתן לו אור ירוק מראש, ורק משרד המשפטים הוא שבלם אותו. אותי מעניין הכסף, הוא חזר והדגיש, אבל זה לא עניין את מי שביקשו לנהל קמפיין על חשבונו.

מי שבכל זאת ראוי לגינוי ביום הזה הוא היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט. כבר כמה שבועות שבכנסת מתחננים אליו שישתמש בסמכותו ויורה לראש הממשלה להפסיק לחלוטין את התערבותו בתחום התקשורת. הרי בג"ץ הוציא צו על-תנאי שחייב את נתניהו לנמק מדוע הוא ממשיך לשמש כשר התקשורת על רקע חקירות המשטרה בפרשת 2000 (נתניהו-מוזס), מה שהוביל את נתניהו להתפטר ממשרד התקשורת ולהודיע כי העתירות בעניין התייתרו.

לא רק שנתניהו המשיך להתבטא בלי סוף בעניין תאגיד השידור ודרישתו להביא לסגירתו - רק בשבוע האחרון הוא קיים לא פחות מ-5 פגישות בעניין. אבל השיא הגיע כשמנדלבליט בכבודו ובעצמו, במקום להגיד לו "אדוני ראש הממשלה, אתה חייב להפסיק" - הצטרף אתמול אל הפגישה החמישית והכניס את עצמו עמוק אל הביצה המבאישה הזאת.

למרות כל הדברים, ומבלי להפחית מילימטר מחומרת המעורבות והציניות של ראש הממשלה כלפי ציבור העיתונאים, העובדים והציבור בכלל - צריך לזכור: תאגיד השידור הציבורי נולד בחטא. "סגירה ופתיחה" הוא מודל אלים ומרושע, כזה שמקים מפעל חדש ליד מפעל קיים שמייצר את אותו מוצר - את האחד דן לחיים והשני למוות.

מי שהלל ושיבח פוליטיקאים שביקשו "לסגור ולפתוח", שלא יבכה עכשיו כשהם עושים בדיוק את אותו הדבר.