"הפועל הזר בא רק לעשות כסף, אין לו שישי-שבת ואין שעות"

מכת המדינה של תאונות העבודה באתרי הבנייה בישראל גובה עשרות הרוגים ומאות פצועים בשנה. מתחילת השנה נהרגו כבר 10 אנשים באתרי בנייה.

ניר ינושבסקי, סמנכ"ל ינושבסקי א. הנדסה ובניין, שימש לפני עשור כמנהל עבודה באתרי בנייה של החברה המשפחתית. לדבריו, "זה התפקיד הכי קשה בבניין. מעבר לנושא בטיחות, מנהל העבודה צריך להיות כל היום בשטח. צריך לדאוג שיש הספקות וההזמנות מגיעות, כל היום הוא בריצות והוא האחראי שהפרויקט ינוע בלוחות הזמנים, וכן על איכות העבודה. זאת עבודה שהיא לפעמים גם פיזית ויש בה אחריות גדולה על כל הדרגים ומצריכה התקשרות וניהול פועלים וקבלני משנה עם הרבה שפות ותרבויות".

ינושבסקי, חבר הנהלת אגף הבנייה החוזית בהתאחדות בוני הארץ, טוען כי לא הוגן להטיח את האשם לכשלי הבטיחות ותאונות העבודה במנהלי העבודה בשטח.

- רבים ממנהלי העבודה מבוגרים יחסית. יש קשר בין הגיל ליכולת הביצוע?

"אין צורך בכושר גופני גבוה, ואני מעדיף לקחת מנהלי עבודה עם ניסיון. יש לי מנהלי עבודה שהם חבר'ה מבוגרים והם מעולים, בעיקר בגלל הידע והניסיון שלהם".

- יש משמעות גם לניסיון של הפועלים?

"כל המטרה שלשמה בא לפה הפועל הזר היא לעשות כסף. אין לו פה משפחה, אין שישי שבת ואין שעות. פועל זר גם לא צריך לעבור במחסום בבוקר ולחזור למשפחה בערב, וברור שיקרע את עצמו, בדיוק כמו שישראלי שמוכר בעגלות בחו"ל הוא פועל זר נורא טוב כי הוא מוכן לעבוד מאוד קשה ואין לו התחייבות אחרת. תאונות עבודה קשורות לניסיון וזה קשור הרבה לתרבות. לפועלים עם הרבה ניסיון יש נטייה פחות להיפצע, כי עם הגיל אתה פחות לוקח סיכונים ויודעים ממה להיזהר. זה עניין של בגרות נפשית.

"התרבות היא נושא שקשה לדבר עליו ונורא לא פוליטיקלי קורקט להגיד את זה, אבל אין ספק שיש בעיות תרבותיות להפנים התנהלות בטיחותית בעבודה. יש פועלים שאתה מעביר להם הדרכות ומדבר איתם על זה כל בוקר, ולא משנה כמה מסבירים להם, איך שאתה מסובב את הראש הם מורידים קסדה. הרי זאת הבטיחות שלהם, והם משלמים את המחיר. זה האינטרס שלהם להשתמש בציוד מגן האישי".

- ובכל זאת, איך תאונות באתרי עבודה הפכו למכת מדינה?

"אנחנו לא יודעים למה. זה מצב הזוי. אם יש אצלי תאונה אני מתחקר אותה, אבל המידע לא עובר לכל הקבלנים. אין לקבלן מושג על מה לשים דגש ואין טיפים מנצחים. הרשויות צריכות לתת לנו את המידע הזה. כעת אנחנו בהתאחדות משקיעים בבנק מידע שכזה כדי להפיק לקחים".

- להערכתך, כמה מתאונות העבודה הן תוצאה של חיסכון בעלויות?

"כשאתה לוקח את הקבלן הזול ביותר, אתה מקבל את המוצר הזול ביותר. האיכות שלו והבטיחות שלו זולות. לבטיחות יש מחיר. יש פרויקטים שבטיחות עולה 40 מיליון שקל ויש שבהם היא עולה עשרות שקלים ליום. בכל מקרה, מדובר בעשרות אלפי שקלים לפחות בשנה: חובה להעסיק ממונה בטיחות במשרה מלאה, יש הדרכות, יש קסדות, רתמות, נעלי מגן, פיגומים ועוד.

"במכרזי המדינה, לדוגמה, מה שמעניין את מזמין העבודה זה המחיר. סעיף הבטיחות בהם מצומצם וכולל שורה אחת ולפיה בנושא הבטיחות הקבלן הוא האחראי. ברגע שיהיה תשלום על בטיחות, כלומר על קסדות לפועלים לדוגמה, יהיה תמריץ לעשות זאת. אבל הקבלנים הם חלק מהמערכת. צריך לטפל בכל החוליות במערכת ולא רק לקנוס קבלן ולגרום לו לפשוט רגל. זאת ראייה צרה".