מינימום שקיפות: קשר השתיקה של מוזיאון הסובלנות

גדר האיסכורית הגבוהה שמסתירה את אתר הבנייה של מוזיאון הסובלנות בירושלים לא באמת מונעת מהעוברים ושבים לחזות בפלא הצומח לנגד עיניהם. במרכז עיר הבירה, בשטח בית הקברות המוסלמי שהוא חלק מגן העצמאות, מתנשא מבנה בטון אדיר, זר בצורתו ובממדיו. איך ייראה המבנה? מה יקרה בו? מה משמעות התכנון? מה תרומת המבנה למרקם האורבני? כל הפרטים לא לגמרי ברורים, ומסתבר שיש קשר שתיקה סביבם.

כשניסיתי לברר פרטים על המבנה עם דוברות עיריית ירושלים, הופניתי לאדריכל הירושלמי יגאל לוי, שרצה לדבר אבל נמנע מכך, והפנה אותי לבאי כוחו של היזם, מרכז שמעון ויזנטל, שהתקשרו לחו"ל, ביררו וחזרו אלי ואמרו שהמממנים "בטראומה" מעיתונות. אסור לדבר.

עיון באתר האינטרנט של מרכז שמעון ויזנטל מעלה שמדובר במוסד המציג עצמו כ"ארגון זכויות אדם גלובלי שחוקר את השואה והשנאה בקונטקסט היסטורי ועכשווי". משרדי הנהלת הארגון בלוס אנג'לס, אך יש לו סניפים ברחבי העולם.

בראש המוסד עומד הרב מרווין היר, מי שנבחר על ידי ג'ראד קושנר, חתנו של דונלד טראמפ, לשאת תפילה בטקס ההשבעה של טראמפ. מוזיאון הסובלנות בלוס אנג'לס, שהוקם ע"י מרכז ויזנטל ב-1993, מוגדר "כמעבדה לזכויות אדם" ומרכז חינוכי להגדלת התודעה לשואת העם היהודי ולסובלנות. לפי אתר המוזיאון מבקרים בו בכל שנה 250 אלף איש, מהם 130 אלף תלמידים.

המוזיאון הירושלמי מוצג באתר כ"מוסד חינוכי רב פנים ומעבדה חברתית בלב ירושלים שמתעמת עם הבעיות שאיתן מתמודד היום העולם: אנטישמיות גלובלית, קיצוניות, שנאה, כבוד לאדם, אחריות ועידוד של שיתוף וכבוד בין יהודים לבין בעלי אמונות אחרות". לפי האתר האמריקאי, המבנה יאכלס מוזיאונים אקספרימנטליים לילדים ולמבוגרים, מרכז סמינרים בנושא אמנות, מרכז חינוכי ותיאטרון.

פרנק גרי כמותג ממנף

ההיסטוריה של תכנון מוזיאון הסובלנות בירושלים מסובכת, בלשון המעטה. בתחילת שנות האלפיים יזמה עיריית ירושלים תוכנית להתחדשות מרכז העיר שכללה הקמה של מתחם ובו מרכז תרבות ובתי משפט באזור הסמוך לגן העצמאות ונחלת שבעה.

התוכנית הראשונה והבסיסית למתחם המוזיאון נערכה על ידי האדריכל אמיר קולקר בשנת 2002, אך האדריכל שנבחר לעיצוב המבנה היה האדריכל האמריקני הנודע פרנק גרי, שתכנן גם את מוזיאון גוגנהיים בבילבאו ואת אולם הקונצרטים ע"ש דיסני בלוס אנג'לס. כמצופה, התכנון שהציע היה בניין אקסטרווגנטי בחיפוי זכוכית, אבן וטיטניום בגוון כסוף וכחול.

ב-2005, בראשית פרויקט הבנייה, הוגשה לבג"ץ עתירה על ידי חברת אלאקצא לפיתוח נכסי ההקדש המוסלמי, להפסקת עבודות עקב מציאת שרידי קברים ועצמות באתר הבנייה. בפסק דין תקדימי שניתן בעליון נקבע כי מדובר בשטח קרקע שסווג כבר לפי עשרות שנים כשטח ציבורי פתוח וכי יש למתוח אבחנה בין בית קברות גלוי לעין ומוכר לבין חשיפת קברים עתיקים אשר הציבור אינו יודע על קיומם ואין לו זיקה רגשית אליהם מהלך דורות רבים.

לא ברור אם יש לעניין קשר, אבל בינואר 2010 הודיע האדריכל גרי כי החליט לפרוש מהפרויקט.

כמה חודשים אחר כך נודע כי האדריכלים ברכה ומיכאל חיוטין זכו בתחרות תכנון סגורה שארגנה הנהלת מרכז ויזנטל, בה השתתפו גם המשרדים קולקר-קולקר-אפשטיין ויסקי-מור-סיוון. לחיוטין ניסיון רב בתכנון מבני ציבור. הם תכננו את הגלריה האוניברסיטאית של אוניברסיטת ת"א, היכל המשפט בחיפה ומבנים באוניברסיטת בן גוריון.

התוכנית שבני הזוג חיוטין הציעו היתה מצומצמת ביחס לתכניתו של גרי, והגישה היתה הרבה יותר צנועה ומחוברת לקונטקסט העירוני. המבנה תוכנן כמעין קורה מאורכת בצורת האות ר' שמרחפת מעל כיכר ציבורית הפונה אל מפגש הרחובות הלל ובן מנשה ומאפשרת מעבר חופשי לגן. חזית הבניין הפונה לעיר וכלפי הרקמה המבונה מחופה אבן, ואילו החזית הפונה אל בית הקברות, או הפארק, שקופה.

אבל בתום שנתיים של עבודה מאומצת, החליטו במפתיע בני הזוג חיוטין לפרוש מהפרויקט. ההסבר להפסקת מעורבותם היה מחלוקת על רקע מסחרי. גם כעת, אגב, ההדמיות של מוזיאון הסובלנות הן האימג'ים הפותחים והדומיננטיים באתר האינטרנט של משרד חיוטין.האדריכל מיקי חיוטין סירב לשוחח איתנו. לדבריו, הוא נמצא כעת בהליך בוררות, והעניין רגיש ובעייתי.

לאחר שהאדריכלים חיוטין הודיעו על פרישה מסרו אנשי מרכז ויזנטל כי הזכויות לתוכנית שהציעו נמצאות בידיהם, וכי ימשיכו את הבנייה עם אדריכלים אחרים. על גדר הפח שמקיפה את המבנה כתוב כי אדריכלי המבנה החדשים הם משרד האדריכלים Aedas, בשיתוף פעולה עם האדריכל הירושלמי יגאל לוי. Aedas הוא משרד בינלאומי שיש לו 12 סניפים ו-1,400 עובדים. בין הפרויקטים שלהם שדה התעופה בשנזן (Shenzhen), מרכז הסחר של סין בבייג'ין, מבנה המטרו של דובאי ומבנה משרדי ההנהלה של חברת לטיף ג'מיל בערב הסעודית. הפרויקטים שלהם הם בקנה מידה גדול מאוד וקשה להגיד שיש להם סגנון אדריכלי מזוהה. כך או כך, מוזיאון הסובלנות לא מופיע ברשימת הפרויקטים שלהם.

לוי שומר על פרופיל נמוך אך הפך עם השנים למותג בעירו. הוא אחראי, בין היתר, לתכנון אתר "מיני ישראל" בלטרון, מלון מעל התחנה המרכזית בירושלים, תוכנית "הדסה הקטנה" להתחדשות עירונית בקרית יובל, והיה גם שותף ל"פרויקט עדן", הידוע גם כ"מגדל הפירמידה" בירושלים, עם האדריכל דניאל ליבסקינד.

מעורר סימני שאלה

ד"ר לורה וורטון, חברת מועצת העיר ירושלים מטעם סיעת מר"צ, זועמת על אופן קידום הפרויקט: "מקומם שנמסר שטח חום, שמיועד למבנה ציבור, בלב ירושלים, בלי לדעת מה מתוכנן ואת מי זה ישרת. על פי אתר האינטרנט של המוזיאון המקום ינוהל ע"י רבנים. אף שמדובר במבנה שאמור לשרת את כלל הציבור יש מצב שיקום שם מבנה דת אורתודוכסי עם הפרדה בין גברים לנשים. למרות פניות שלי, לא קיבלנו שום הסבר לגבי התכנים שיהיו שם".

סגן ראש העיר עפר ברקוביץ' הוא ממייסדי תנועת התעוררות בירושלים והממונה על תחומי הפיתוח הכלכלי, התרבות ומרכז העיר. ברקוביץ' מספר שניסה כמה פעמים לפנות ליזמים אך הם מסרבים לשתף פעולה: "זו קרן שעל פניו מאוד רצינית, הם מגייסים הרבה כסף וזה מבנה עצום. ביקשתי לקבל את התוכנית והתכנים, הצעתי להקים שם מוזיאון למוזיקה ישראלית... לא ענו לי וזה מטריד, מעורר סימני שאלה ותהיות".

14 אלף מ"ר, 6 קומות עיליות ו-4 קומות מרתף

שטח המבנה הוא כ-14 אלף מ"ר (לשם השוואה, גודל האגף החדש של מוזיאון ת"א הוא 18 אלף מ"ר), הוא מתנשא לגובה 23 מטר מעל הקרקע (כשש קומות סטנדרטיות) ויש לו עוד ארבע קומות בתת הקרקע. בקומות התחתונות יש חללי אחסון וחניה וגם מוזיאון הילדים, משרדים וקומות לימוד. במפלס הכניסה קפטריה, חנות מוזיאון ולובי כניסה. בשאר המוזיאון יש חללי תצוגה, אודיטוריום וחללים רב תכליתיים.