אירופה מחפשת גיוון אנרגטי - הזדמנות לגז הישראלי?

סוגיית הגיוון במקורות הגז הטבעי המגיע לאירופה מהווה הזדמנות משמעותית לתגליות הישראליות, ומזה כחצי שנה מתנהלים מגעים תכופים על יצוא גז ישראלי ליבשת בין משרד האנרגיה הישראלי למשרדי האנרגיה של קפריסין, יוון ואיטליה, וכן עם נציבות האנרגיה של האיחוד האירופי.

היום (א') ינחת בישראל נציב האנרגיה והאקלים של האיחוד, מיגל אריאס קנייטה, לקראת אירוע שיתקיים מחר בנוכחותו בתל-אביב, יחד עם שר האנרגיה יובל שטייניץ, השר לפיתוח כלכלי של איטליה, קרלו קלנדה, שר האנרגיה היווני, גיורגוס סטאטקיס, ושר האנרגיה של קפריסין, יורגוס לקוטריפיס. הביקור מתקיים על רקע הידיעה שהאיחוד האירופי הסיר את התנגדותו להנחת שני צינורות גז נוספים שיובילו גז מרוסיה לאירופה.

על פי משרד האנרגיה, מטרת האירוע מחר היא להציג את השותפות הבינלאומית שיזמה ישראל להקמת צינור הגז התת ימי הארוך בעולם, באורך 1,300 ק"מ, מאזור מאגר לוויתן, עבור במאגרי הגז הקפריסאים, האי הקפריסאי, ומשם לכרתים, יוון ואיטליה. על פי בדיקה ראשונית, עלותו של המקטע הימי של צינור בהספק 12-16 BCM בשנה תהיה 5.7 מיליארד דולר. כמו במקרה של נורד סטרים, ייתכן שאם יימצאו שדות גז ענקיים נוספים בישראל ובקפריסין יהיה כדאי להניח מלכתחילה שני צינורות מקבילים, שיוכלו להעביר לאירופה כ-30 BCM גז טבעי בשנה.

נקודת התורפה של היצוא מישראל לאירופה היא העלות הגבוהה של הגז בנקודת המוצא באירופה, המוערכת ב-7 דולר לפחות ליחידת חום, מחיר גבוה ב-2.5 דולר ממחיר הגז הרוסי. קושי נוסף מצוי בתוואי התת-ימי, המגיע בשיאו לעומק 3.3 ק"מ וכן בפעילות הגעשית בקרקעית הים בין קפריסין ליוון. מאפיין זה עלול לגרום נזקים לצינורות שיהיה קשה מאוד לתקן.

כאמור, הביוקר מחר מתקיים בצל ההודעה של נציבות האיחוד האירופי, לפיה היא מסירה את התנגדותה להנחת שני צינורות גז נוספים בים הבלטי בין רוסיה לגרמניה, בהספק של 55 BCM בשנה ובעלות הקמה של 9.9 מיליארד יורו. הפרויקט, נורד סטרים 2, זוכה להתנגדות חזקה מצד פולין, אוקראינה והמדינות הבלטיות, הן מחשש לאובדן העמלות שמשלמת רוסיה לאוקראינה ולפולין על הגז העובר בשטחן למערב אירופה והן מחשש של המדינות הבלטיות לצבירת כוח רב מדי של מוסקבה, שמצדה מבהירה באמצעות רשת RT השלטונית כי מהות הפרויקט עסקית בלבד.

על פי דיווח ב"וול סטריט ג'ורנל", הנציבות האירופית שלחה ביום שני שעבר מכתב למשרדי האנרגיה של דנמרק ושבדיה, שבו נכתב כי אין בסיס משפטי היכול למנוע את קידום הפרויקט וכי היא מזמינה את מדינות האיחוד להעלות את חששותיהן לקראת מו"מ שהיא מתכוונת לקיים עם רוסיה בנושא. המכתב נשלח בעקבות בקשות של שתי המדינות מבריסל להתערב בנושא, לפני שהן נותנות אישורים למעבר הצינור במים הטריטוריאליים והכלכליים שלהן.

על פי דיווח ב"רויטרס", הנציבות מכוונת בעיקר להיבטים של תחרותיות ושקיפות בשוק הגז הטבעי. ממשלת דנמרק מסרה בעקבות המכתב כי היא לומדת את "הסוגיות המורכבות" הנובעות ממנו, והביעו סיפוק מכך שהפנייה לקבל מידע גרמה לנציבות לעסוק בנושא.

לדברי ג'ינה כהן, מומחית בתחום הגז הטבעי, לסטנדרט האירופי כמה משמעויות, בין השאר בשמירה על הסביבה ובבטיחות. מעבר לזה, היא אומרת, "הסטנדרט האירופאי מבטיח שימוש בצינורות גז לצדדים שלישיים שיוכלו להזרים בו את הגז שלהן. הגרמנים התנגדו לדרישה הזאת, ואמרו שאי אפשר להחיל אותה הפעם, אחרי שהיא לא הוחלה על נורד-סטרים הראשון, ובנוסף מדובר בצינור שעובר בים ואינו אמור לעמוד באותה רגולציה של צינורות יבשתיים".

במסגרת חקיקת third party מתחילת העשור, הבטיח האיחוד האירופי ניתוק של התלות בין ספקי אנרגיה למפעילי צנרת ההולכה; הגדלת העצמאות של הרגולטורים; הקמת סוכנות לתיאום בין רגולטורים; הקמת תשתית למערכת הולכה בין מדינתית באירופה ותיאום בין מפעילי התשתיות; והגדלת השקיפות בשוק הצרכני של הגז כדי להבטיח תחרות.

אחד המניעים העיקריים של רוסיה לקידום הפרויקט הוא רצונה לחסוך עמלה שנתית של 2 מיליארד דולר שהיא משלמת לאוקראינה על יצוא הגז דרכה לאירופה. בדצמבר 2019 מסתיים ההסכם הנוכחי בין רוסיה לאוקראינה על מעבר הגז דרכה וגזפרום מעוניינת להגיע למועד זה כשהיא מחזיקה באלטרנטיבה שתקטין את תלותה בשכנתה ממערב. סוגיית הגז היוותה בעשור האחרון בסיס למתיחות רבה ולמשבר שהביא לעצירת אספקת הגז לאירופה בחורף 2006, מה שהביא את האיחוד האירופי לערוב לאוקראינה בסכומים גבוהים כדי לאפשר את המשך הזרמת הגז.

במקביל לצינור העובר באוקראינה, החל מ-2011 ו-2012 נכנסו לפעילות שני הצינורות של פרויקט נורד-סטרים הראשון, שהוקם בשיתוף פעולה בין גזפרום לכמה מחברות האנרגיה הגדולות במערב אירופה ובעיקר בגרמניה. המקטע התת-ימי של הצינורות מונח על פני 1,222 ק"מ, מה שהופך אותם לצינורות הגז התת-ימיים הארוכים ביותר בעולם.

לדברי כהן, הסרת ההתנגדות של הנציבות האירופית לנורד-סטרים 2 בעיתוי הנוכחי, מתרחשת על בסיס התפתחויות אחרות. "אירופה חשבה שתקבל גז נוזלי (LNG) מאמריקה, אבל בינתיים לא הגיע אף משלוח LNG לצפון מערב אירופה. ב-14 החודשים האחרונים הגיעו 3-4 מטעני LNG מארה"ב, וכולם לדרום אירופה. הגז הנוזלי יקר מדי ומדינות צפון אירופה נשארו תלויות בגז הרוסי, בין אם הן רוצות או לא. נקודה נוספת היא שהאירופאים חשבו שיקבלו גז מאיראן ויוכלו להפחית את התלות שלהם בגז הרוסי, אבל בינתיים הרבה חברות מסרבות להיכנס לאיראן בגלל האיומים של טראמפ להחזיר את הסנקציות. מכיוון שזה המצב, יש הרבה דיבורים בין איראן ורוסיה, על האפשרות שגזפרום תעביר גז איראני בצנרת שלה.

"בסוף היום, אי ההסכמות העיקריות הן בין הפוליטיקאים שמודאגים מהתלות המוגזמת בגז הטבעי, לבין חברות הגז והנפט האירופאיות, שרוצות להשקיע בצינור ולרכוש את הגז הרוסי, שהוא זול מכל אלטרנטיבה אחרת. אפשר להעריך שמי שינצח במאבק הזה בסופו של דבר יהיו החברות".

על פי הדיווח ב"רויטרס", הנציבות האירופית עשויה להקשות על השגת הרוב שיאפשר לה לפתוח במו"מ עם רוסיה על הצינור, על אף תמיכה של גרמניה והערכה שגם מדינות כדנמרק ושבדיה לא יתנגדו לצינור. כדי לפתוח במו"מ צריכה הנציבות להשיג תמיכה של לפחות שני-שליש מחברות האיחוד, המייצגות לפחות שני-שליש מהתושבים.

הקשר בין צ'רצ'יל לגז ישראלי

ערב מלחמת העולם הראשונה החליט שר הימייה הבריטי להעביר את הדלק העיקרי של ספינות המלחמה של הצי המלכותי מפחם בריטי לנפט מיובא מפרס. כשנשאל האם אינו חושש שבריטניה תפתח תלות בפרס השיב השר: "ביטחון באנרגיה מבוסס על גיוון וגיוון בלבד". שמו היה וינסטון צ'רצ'יל. 100 שנים חלפו מאז, אבל כללי היסוד במשק האנרגיה לא השתנו. למעלה משני שליש מצריכת הגז הטבעי באירופה מסופקת על-ידי שתי מדינות חיצוניות לאיחוד: נורווגיה ורוסיה. הסיבה העיקרית לעלייה היא הדלדלות התפוקה של הנורווגים משדות הגז בים הצפוני. כשהאירופים מסתכלים קדימה הם רואים ברשימת ספקיות הגז האופציונליות את רוסיה, אלג'יריה וקטאר - אף לא אחת מהן מדינה בעלת משטר דמוקרטי מערבי יציב.

על רקע זה יש לאיחוד האירופי אינטרס אסטרטגי לפתח את אגן מזרח הים התיכון כמקור עתידי לאספקת גז. נכון, האתגרים עצומים. ההתנגדות הרוסית היא רק אחד המכשולים - אך ייתכן שניתן להגיע עם הרוסים לעסקה. האתגר השני הוא מסחרי-הנדסי. עלויות הנחת צינור הגז עשויות להיות גבוהות, מאחר שמדובר בפרויקט הנדסי ראשון מסוגו. כמויות הגז שהתגלו במימי ישראל, קפריסין ומצרים עדיין אינן גדולות מספיק כדי להצדיק הנחת צינור. מחירי הגז עדיין אינם זולים מספיק כדי להתחרות בגז הרוסי. מבחינה עסקית טהורה אין כיום הצדקה כלכלית להשקיע בהנחת צינור הגז הימי הארוך בעולם כדי לייבא גז מ"לוויתן" לצרכנים באירופה.

אבל האינטרס האסטרטגי של האיחוד האירופי עשוי להצדיק תמיכה ממשלתית, שתהפוך את הפרויקט הזה לכדאי כלכלית. המילה "סובסידיה" אינה זרה לממשלות באירופה וצרכני החשמל שמשלמים כבר היום עשרות מיליארדי אירו בשנה לקידום יצרני חשמל משמש ומרוח. מעבר לכך, פתיחת שוק הצרכנים האירופי הענק לגז ישראלי, מצרי או קפריסאי תגדיל את ההשקעות בחיפושי גז טבעי באגן המזרח ים-תיכוני - ועשויה להניב תגליות גז חדשות שיצדיקו בסופו של דבר כלכלית את פרויקט הצינור לאירופה - וכך יחזירו משלמי המיסים באיחוד האירופי את השקעתם בפרויקט הגרנדיוזי.

 תוואי צינור הגז הרוסי