תשובת הגופים המוסדיים: תשואה נאותה - ההפך מבגידה

לאחרונה אנו עדים לקמפיין תמוה תחת הכותרת "בגידת המוסדיים בהיי-טק הישראלי". במסגרת זו מואשמים הגופים המוסדיים בכך שהם "מזניחים" במכוון את תעשיית ההיי-טק וקרנות ההון סיכון בישראל ונמנעים מלהשקיע בהן. נטען שהם פוגעים בתעשייה משגשגת, שיכלה לפרוח אף יותר לו המוסדיים היו מפנים אליה חלק מתיק ההשקעות שלהם, ואף נשמעו קריאות לחייב את המוסדיים להשקיע בענף באמצעות התערבות רגולטורית.

לפני שנצלול לפרטים, חשוב לומר בקול צלול וברור: זו ממש אינה בגידה! ההפך הוא הנכון; בגידה הייתה אילו הופר ההסכם הקיים בין החוסכים למוסדיים שבמסגרתו האחרונים מחויבים להשיג את התשואה המקסימלית, ברמת סיכון סבירה, על חסכונות הפנסיה של הציבור. הם אינם מחויבים או נדרשים לשקול בתוך כך שיקולים זרים, לרבות השקעה בענף זה או אחר שהיום הוא אולי טרנדי. במילים אחרות: המטרה המרכזית, והיחידה, כנאמנים של כספי הציבור בחיסכון פנסיוני היא טובת העמית - ותו לא.

שיגעון האקזיט של מובילאיי, אקזיט שהוא כמובן מבורך כשלעצמו, השכיח כנראה, בלהט ההתלהבות, מספר עובדות בסיסיות. גופי ניהול השקעות נמדדים לפי התשואות שלהם, תשואות שהם משיגים בכוחות עצמם לטובת העמיתים שלהם וללא מעורבות של הממשלה ו/או התקשורת. לפי התשואות המפורסמות בעשור האחרון - ניכר כי הם עושים עבודה בכלל לא רעה.

בפני מנהל ההשקעות עומד שיקול מרכזי אחד: השגת תשואות גבוהות, ככל הניתן, ברמת סיכון סבירה לחוסכים. זו הכשרתו, זה תפקידו ועל כך הוא נמדד. בדומה ללקוח שאינו שבע רצון מהרופא שלו או מעורך דינו ויכול להחליפו, כך גם חוסך לפנסיה רשאי להחליף את מנהל ההשקעות שלו במידה והוא סבור שהוא אינו מספק לו את התמורה הטובה ביותר. ואכן אנו עדים לאחרונה להגדלת הניידות של חסכונות הציבור בין המנהלים המוסדיים.

אולי נוח גם לשכוח כי גופים מוסדיים השקיעו בעבר בקרנות הון סיכון. מדובר בעיקר בעשור הקודם, כאשר השקעות אלה לא רק שלא הניבו תשואות גבוהות אלא במקרים רבים הניבו תשואות שליליות וגרמו להפסדים. שתי הסיבות המרכזיות לתשואות גרועות אלה הן רמת הסיכון הגבוהה של ענף ההיי-טק וכן דמי הניהול הגבוהים שגובות קרנות ההון סיכון, שנגסו אף הם בתשואה.

חשוב גם לזכור כי תעשיית ההיי-טק הישראלית מורכבת מהרבה סטארט-אפים קטנים שהיקף ההשקעה של המוסדיים בהם מוגבל לאחוז מסוים כדי לא להגיע למצב של "בעל שליטה". כך שגם אם השקעת בחברה שבכל זאת הצליחה (ומרבית החברות לצערנו נכשלות), השפעת ההשקעה על התשואה של תיק הפנסיה הכולל הינה אפסית.

מיותר לציין כי כולנו כמובן בעד שגשוג תעשיית הטכנולוגיה בישראל. אם המדינה מעוניינת לקדם השקעות בנושאים החשובים לה, בדומה לענף ההיי-טק, שוק הנדל"ן למגורים ואחרים, היא צריכה למצוא דרכים כיצד לעודד את הגופים המוסדיים להשקיע; למשל, באמצעות הבטחת תשואת מינימום ("רשת ביטחון") או באמצעות הטבות מס - בדיוק כמו ההטבות שהמדינה יודעת לתת כאשר היא רוצה שגופים בינלאומיים גדולים ייכנסו לארץ. וישנן כמובן גם דרכים נוספות, כדי שלחוסך ישתלם להשקיע באפיק הזה.

אגב, נקודה נוספת למחשבה: אם ילחצו על המוסדיים להשקיע בקרנות הון סיכון וחלילה ההשקעות לא תצלחנה - על מי תוטל האחריות? מנהל ההשקעות או המדינה והתקשורת?

לסיכום, כמובן שהמוסדיים אינם "בוגדים" בהיי-טק, בדיוק כפי שאינם "בוגדים" בשום תעשייה אחרת. מדיניות ההשקעה של החיסכון הפנסיוני מתמקדת בטובת העמית ובהשאת תשואות על כספי החיסכון שלו - לפנסיה ובכלל. מעל הכל עומדת חובת הנאמנות של המוסדיים לעמיתים, חובה המעוגנת בחוק.

החלת מעורבות פוליטית בהרכב השקעות התיק הפנסיוני היא מדרון חלקלק מאוד. היום זו תהיה החלטה לגבי השקעה בתחום ההיי-טק ומחר זו תהיה החלטה הקשורה באינטרס שונה. אם המדינה תחליט שברצונה לכוון כספי פנסיה לתמיכה בהיי-טק, בתשתיות, בדיור ציבורי, בתיירות או בכל תחום אחר, עליה להפוך את התחום לכדאי להשקעה. עד אז, חובה להסיר מהלקסיקון את המילה "בגידה" בהקשר זה, ולהבין כי המוסדיים פשוט משרתים בדרך הטובה ביותר את הצרכים של לקוחותיהם, כפי שהם מחוייבים.

■ הכותבת היא מנכ"ל איגוד בתי השקעות.