פרשנות: טראמפ מתרפס בפני פוטין; לא נפעל נגד דמשק

אין ספק כי העריץ הסורי בשאר אסד נתן את ההוראה לקטול קרבנות נוספים מבני עמו בגז עצבים אתמול (ג'), אבל גורלם של 58 האומללים באידליב, בהם ילדים רבים, שהוציאו את נשמתם בייסורים נוראים, נחתם בוושינגטון, כפי שקרה לא פעם בעבר.

התקפות בנשק כימי אסורות על-פי אמנת ז'נווה, אך כ-60 התקפות בנשק כזה על אזרחים סוריים, מ-2012 עד עתה, שבהן נספו כ-1000 בני אדם, לא הצליחו להניע שני נשיאים אמריקאים - ברק אובמה ודונלד טראמפ (לפחות בשלב זה) - לנקוט פעולה בשטח לביעור הנגע הזה. 

ב-20 באוגוסט 2012 שרטט אובמה את הקו האדום המפורסם שלו, בדיעבד על חולות נודדים: "הבהרנו היטב למשטר אסד, וגם לשחקנים אחרים בשטח, שמבחינתנו קו אדום יהיה כאשר נתחיל להבחין בתזוזה של קבוצות נשקים כימיים ממקום למקום, או כאשר נראה שהם הופעלו. זה ישנה את התחשיבים שלי. זה ישנה את המשוואה". 

התברר שלא. למרות שמשטר אסד חצה את הקו האדום, נחסכה ממנו מהלומת עונשין אמריקאית. עסקה בתיווך הרוסים, שהביאה להוצאת ארסנל הנשק הכימי מסוריה, הניעה את אובמה להתעלם מהקו שהוא עצמו שרטט. לימים הוא יאמר, שחיסול מאגרי הנשק הכימי בסוריה היה ממילא מטרת ההפצצות האמריקאיות המתוכננות. ריקון הארסנל ייתר פעולה צבאית. במבט לאחור, זו הייתה החלטה גרועה, לפחות מבחינת השחיקה באמינות הממשל דאז והממשלים שבאו אחריו. אבל להחלטה היה רציונל כלשהו. 

אתמול, אחרי התקפה נוספת בנשק כימי (גז העצבים סארין, לדברי בכיר בממשל טראמפ) - האם משטר אסד הותיר בידיו כמה מכלים לשעת הצורך במהלך ריקון הארסנל לפני 4 שנים? - גינה הנשיא הנוכחי את ההתקפה בשמות התואר המתאימים, גילגל את האחריות עליה לידי קודמו, ובה בעת נתן לעולם להבין שממשל טראמפ אינו מתכנן לנקוף אצבע בסוריה, גם אחרי המראות המזוויעים מזירת ההתקפה ששודרו ברחבי תבל. ובמילים אחרות: מה שהיה הוא מה שיהיה; אסד הוא הגרוע שבגרועים, אבל לא אנו אלא עמו צריך לקבוע את גורלו.

"ההתקפה הכימית על אזרחים חפים מפשע בסוריה, לרבות נשים וילדים, היא אירוע שחובה לגנות אותו והעולם המתורבת אינו יכול להתעלם ממנו", אמר אתמול שון ספייסר, דובר הבית הלבן. "הפעולות הזדוניות האלה של משטר בשאר אסד הן תוצאה של חולשת הממשל הקודם (של אובמה) ואי יכולתו לקבל החלטות. הנשיא אובמה אמר ב-2012 שהוא משרטט קו אדום נגד שימוש בנשק כימי, ואז לא עשה דבר. ארה"ב ניצבת עם בעלות בריתה ברחבי תבל בגינוי המעשה הבלתי נסבל הזה". אף מילת אזהרה לאסד. שום מאמץ לשרטט קו אדום חדש או לאכוף את הקו האדום הקודם. רק גינוי ועוד גינוי. מגינוי לגינוי כוחנו עולה. ובכל מקרה, אובמה אשם. תפנו אליו.

למעשה, הרפיסות של ממשל טראמפ כלפי סוריה אינה מפתיעה. ב-7 בספטמבר 2013, הוא צייץ: "הנשיא אובמה, אל תתקוף את סוריה. אין לכך שום יתרון, ויש לכך חסרונות אדירים. שמור את הנשק שלך ליום אחר (חשוב יותר)".

וכך, כעבור 3.5 שנים, מוסיפים שופרות מדיניות החוץ של ממשל טראמפ לחזק את הציוץ הישן הזה של הבוס שלהם. ניקי היילי, השגרירה באו"ם, אמרה ביום חמישי שעבר, ש"הקדימות של ארה"ב עתה שוב אינה לשבת ולהתמקד (במאמצים) להדיח את אסד". שר החוץ טילרסון החרה החזיק אחריה: "אני חושב שמעמדו של אסד, מעמדו לטווח ארוך, צריך להיות מוכרע על-ידי העם הסורי".

הוא העדיף לגלגל את הכדור לשתי השחקניות הראשיות בזירה: "אנו קוראים לרוסיה ולאיראן, פעם נוספת, להפעיל את השפעתן על המשטר הסורי ולוודא שהתקפה כמו ההתקפה הנוראה (באידליב) לא תתרחש... רוסיה ואיראן נושאות באחריות מוסרית לקרבנות". 

והדובר ספייסר הוסיף נופך משלו: "ביחס לאסד, יש מציאות פוליטית שאנו צריכים לקבל אותה... אין שום אופציה בסיסית לחילופי משטר בסוריה". לדבריו, חשוב יותר להביס את דאעש מאשר להיפטר מאסד. בסופו של דבר, זו הייתה הנחת העבודה של ברק אובמה.

השורה התחתונה היא שטראמפ נתן אור ירוק למשטר אסד, ועובדה זו עוררה חמתם של מחוקקים רבים בוושינגטון, לא רק דמקורטים, כצפוי, אלא גם רפובליקאים. הם קובלים על כך שטראמפ ויתר על קלף מיקוח חשוב במו"מ עתידי על גורלה של סוריה. "בשאר אסד וידידיו הרוסים שמים לב למה שהאמריקאים אומרים", אמר הסנטור הרפובליקאי הוותיק ג'ון מקיין. "אני בטוח שהם שואבים עידוד מהעובדה שארה"ב מתקפלת ומבקשת להגיע למעין הסדר חדש עם הרוסים. זה פרק חדש ומביש בהיסטוריה האמריקאית, פרק שהיה צפוי". 

אין זה מקרה שההתקפה הכימית החדשה התרחשה כמה ימים לאחר שטראמפ נתן אור ירוק לאסד. האיתות הזה חתם את גורלם של אומללי אידליב. השליט הסורי בסך-הכול רוצה לבדוק עד כמה הוא יוכל להרחיק לכת לפני שהאור הירוק יתחלף לצהוב.

מבחינתו של טראמפ, זה היה צעד הגיוני. מלכתחילה הוא התנגד להתערבות בסוריה, אך עתה חוזקה ההתנגדות הזו בגלל הברומאנס שלו עם ולדימיר פוטין. פעולה נגד אסד היא פעולה נגד נשיא רוסיה, ומהלך כזה אינו כלול ברשימת האופציות העכשוויות של נשיא ארה"ב. בסופו של דבר, זה לא מפתיע, לאור הראיות שהצטברו על הקשר האמיץ בין אנשי מטה הבחירות של טראמפ לבין גורמים רוסיים. טראמפ אינו יכול לחבק את פוטין, בינתיים; אפילו הרפובליקאים לא יסלחו לו על כך. ההתרפסות בסוריה היא, אפוא, מקדמה.