הנמשכים בחוטים

א.

כל העיסוק בפוסט אמת ובפייק ניוז קצת מיצה את עצמו. מה שרק אתמול היה גילוי חצי-מרגש על איך הדברים פועלים "באמת", היום הוא כבר יבשושי ומקומט כמלפפון חצי חתוך שנשכח בשמש. אפילו הזבובים משתעממים. אין ברירה, חייבים למצוא משהו חדש ומרגש להזדעזע ממנו, או לכל הפחות להתעסק בו. נכון לעכשיו, זה ההישג הגדול והגאונות האמיתית של עידן טראמפ: הפכו את כולנו לדולפינים על שפת בריכה שמחכים לאיש שיבוא עם דלי של סרדינים. וכל סרדין, בינתיים, מלמיליאן; הפייק ניוז והפוסט-אמת הם קריאה עמוקה - ובו בזמן יצירה - של תחושת הנפש הקולקטיבית.

אבל זה מאחורינו. הבאזז-וורד החדש והטרי שמסעיר את המערכות הפוליטיות והתקשורתיות היום הוא ה-Deep state, מונח שמתורגם ל"מדינת העומק" או "המדינה העמוקה", ואני ארשה לעצמי להשתמש בכולם לסירוגין, לאלתר ובדיעבד - ואם כבר הולכים על הקצה, אוותר גם על הגרשיים. מדובר בקונספט שממשיך את הקו של קודמיו: התחושה, או הידיעה, שרוב מה שאנחנו רואים או שאומרים לנו הוא לא אמיתי. שמאחורי ומתחת כל פעולה או אמירה נמצאים אינטרסים ואידיאולוגיות שמנווטים את ספינת חיינו. אבל בגדול.

אם לדייק, המדינה העמוקה היא הגופים והאנשים שאנחנו יודעים עליהם, אבל הם לא מוכרים לנו באמת, אלה שלא נבחרים ומבוקרים רק בקושי - שירותי מודיעין, יחידות סודיות של המשטרה, מעבדות הסייבר של הצבא, תאגידי ענק וכל המסדרונות המפותלים של הביורוקרטיה, עד לראשי הפשע המאורגן ועולם הבידור והתקשורת - וכל אלה מקיימים ביניהם יחסים סימביוטיים במטרה לשמר את כוחם ולהגדילו. או בקיצור, לא הליצנים של הדמוקרטיה שנבחרים כל כמה שנים, באים, צועקים והולכים כשרובם לא השאירו ולו שריטה על לוח הנצח.

במעמקי המדינה יש מישהו או משהו שעוקב, שיודע הכול. מישהו או משהו שאוחז בחוטים של בובות המריונטה. כולנו מכירים את הקונספירציה הזו מכל-כך הרבה ספרים, סרטים וסדרות טלוויזיה. זו הקונספירציה הבסיסית, לא כולל יהודים.

ב.

המונח נולד בשנות ה-70 בטורקיה, ומתייחס לראשי הצבא העושים ככל יכולתם כדי להגן על המורשת החילונית של אטאטורק על-ידי הפיכות תמידיות וערעור הלגיטימציה של כל שלטון שלא עושה כרצונם. אתה קורא אמירות של מנהיגים טורקים ולא מאמין: סולימאן דמירל, שהיה ראש ממשלת טורקיה והנשיא התשיעי, אמר ל-CNN לפני עשור: "המדינה העמוקה היא המדינה עצמה. היא הצבא... המדינה העמוקה לא פעילה כל עוד המצב אינו על סף התמוטטות. הם נעשים המדינה העמוקה כאשר הם מתערבים בשלטון". גם ארדואן אמר: "איני שותף לאלה האומרים שהמדינה העמוקה אינה קיימת. אני מאמין שהיא אכן קיימת. היא הייתה קיימת תמיד... לחסל אותה לחלוטין. זה מה שצריך לעשות".

המדינה העמוקה צפה לכותרות לאחרונה בעקבות מה שקורה במצרים. כשאתה מסתכל על כל מה שקרה שם מאז נפילת מובארק ועד היום בבוקר, אין לך אלא להסיק שכל ההפיכות והבחירות והבלגן הם עבודה של מישהו.

אבל את החותם הרשמי שהמדינה העמוקה היא הדבר הנכון שם טראמפ אחרי התפטרותו/הדחתו של מייקל פלין, היועץ לביטחון לאומי שיחסיו הסודיים עם רוסיה נחשפו. טראמפ ואנשיו טוענים שהמדינה העמוקה מאזינה, מסננת, מעבירה מידע לתקשורת, מפיצה דיסאינפורמציה. האמת, בינינו, זה נשמע דווקא הגיוני, לא? כל מה שקורה לאחרונה בארצות-הברית פשוט מטורלל מדי מכדי להיתפס ברשת של ההיגיון, לא משנה כמה גדולים החורים. אל מול כמות ההאזנות וההדלפות שנחשפת לאחרונה אין לך ברירה אלא להניח שמישהו, איפשהו בצללים, מזיז את הגבינה שבמבוך חיינו.

ג.

אני בטוח שגם בישראל יש מדינה עמוקה. כולנו שמענו על המלמ"ב - הממונה על הביטחון במערכת הביטחון - דוגמת הקיצון: אגף סודי מין הסוד במשרד הביטחון שאחראי על אבטחת המשרד, פיתוח וייצור מערכות נשק מתקדמות, מרגלים וכל מיני עניינים. גוף כל-כך סודי, שאמנם כולנו יודעים שהוא קיים ובמה פחות או יותר הוא עוסק, אבל לא איך הוא עושה את זה, מתי, למי, למה וכמה. אם עוד לא קראתם על יחיאל חורב, ראש המלמ"ב המיתולוגי, מאוד כדאי לכם.

גם המוסד והשב"כ ואמ"ן וחלק מיחידות המשטרה יכולים להיות שותפים במדינת העומק הישראלית. אם הם רוצים לדעת עליכם משהו, הם יכולים לדעת הכול. אם הם רוצים לעשות משהו, אין דבר שהם לא יכולים לעשות. זו לא פראנויה, זו אמת פשוטה, בסיסית. אם קראתם במגזין G את כתבתו המעולה של עמיתי שחר סמוחה על יכולות המעקב ועל הבדיחה שקוראים לה "פרטיות", אין לי שום דבר חדש לספר לכם.

למרות כל מה שנאמר, אני מאמין קטן בקונספירציות. גם כי לאחרונה עברנו משלב הקונספירציה לשלב הפארסה. גם כי בכל מה שקשור בישראל, אני לא מאמין בקונספירציות. אני מאמין בפדיחות. וגם כי בפרפרזה על המשפט המפורסם, אם אתה לא מאמין בקונספירציות חובקות עולם עד גיל 30, אין לך שכל, ואם אתה ממשיך להאמין בהן אחר כך, אין לך לב. קונספירציות הן עמדת השקפה מאוד פסיבית על העולם; כי אם כל מה שתעשו מתוזמר מלמטה ולא שווה שום דבר, למה לעשות משהו בכלל? למה להצביע? למה להפגין? למה לכתוב? למה לדבר? לקונספירציה אין ערך תזונתי אמיתי לנפש. היא מעגל סגור של קלוריות מחשבתיות ריקות; הרי לעולם לא תצליח להוכיח או להפריך את הקשר הזה.

אז בפרפרזה על משפט אחר, אני ממליץ לכולם לרקוד כאילו אף אחד בשב"כ לא רואה.

ד.

בכל מקרה, אותי הרבה יותר מעניינת מדינת עומק ישראלית אחרת. לא האפלה, הצבאית - דווקא זו האזרחית, האנושית. החברתית. כחובב של קרל גוסטב יונג קשישא, אני מאמין גדול בזרמי העומק בתת המודע הקולקטיבי, במיתוסים ובארכיטיפים, בזיכרונות קמאיים, בדחפים אפלים - הדברים שמניעים את הדברים ואתה אפילו לא יודע מהם. הרי בכל אחת ואחד מאיתנו, חוץ ממני, יש עולם מלא. ואם הדבר נכון ליחיד, הוא ודאי נכון גם לציבור של אנשים, לעם, ונכון גם למדינה.

את זרמי העומק בחברה הישראלית אנחנו מכירים היטב. הם בכל מקום. הם אנחנו. אנחנו מכירים גם את זרמי העומק הרחבים יותר, המעמדיים, הדתיים, העדתיים, הלאומיים. גם על זרמי העומק של העם היהודי שמענו לא מעט; אלה סך כל הזרמים שהופכים את החיים פה למה שהם.

מדינת ישראל היא מעין שפך דלתא של כל הזרמים הנ"ל, של כל האנשים מכל המקומות, השפות, התרבויות והטראומות. הרי מהי דלתא? המקום שבו נחסמת זרימת הנהר לים וכל מה שהצטבר מתפרס ומסתעף, מתערבב זה בזה. המשקעים הופכים את הדלתה לקרקע הכי פורייה באזור - וזו מדינתנו הקטנה, תגידו עליה מה שתגידו: דברים צומחים פה.

ה.

זו מדינתנו הקטנה: כשזרמי העומק מגיעים לדלתא, הם מפסיקים להיות זרמי עומק. כל המים נפרסים על הקרקע החולית בצורה רחבה ושטוחה, הכול גלוי. הכול על פני השטח. המדינה כל-כך צעירה ושטוחה, היא לא יכולה להכיל את הזרמים האלה שלא פוסקים לזרום. הם גודשים את סאתה וגולשים לכל הצדדים, כל הזמן. כמו מרק שאף פעם לא מפסיקים לערבב אותו. בגלל זה כל הבלגן והיופי.

כל-כך צעירה וכל-כך מעורבבת, כל-כך דלתא, שטרם הספיקה לייצר זרם עומק משל עצמה. כל הזרמים התת קרקעיים הם תוצרת בית, לא תוצרת ישראל. אז עם כל הכבוד למלמ"ב ולשב"כ ולאמ"ן ולמוסד שדפקו אותו ולא נתנו לו ראשי תיבות, למדינת ישראל אין מדינת עומק כי לא הרבה הספיק לשקוע. כל מה שאנחנו רואים, כל מה שקורה לנו, זה סך הכול מרק זרמי עומק קדמוני וגועש, שממנו תצא יום אחד מדינת ישראל.

עכשיו אפשר להבין סופסוף למה הדבר הכי גאוני שהומצא אי פעם בישראל זה שקדי מרק.