נער עובד לא צריך מזונות

נער עובד לא צריך מזונות - כך קבע בית הדין הרבני בחיפה בפסק דין מקומם שניתן השבוע. אביה של הנערה בת ה-17, בה עוסק פסק הדין, תבע להפסיק את חיובו בתשלום מזונותיה, בסך 1,200 שקל לחודש, משתי סיבות: האחת כי הנערה "מורדת" ומתנכרת לו ולכן אינה זכאית למזונות; והשנייה כי הנערה עובדת ומשתכרת 1,300 שקל לחודש ולכן אינה זקוקה למזונות שהוא משלם.

בית הדין הרבני קבע כי אין זה משנה אם הנערה מתנכרת לאב או מקיימת עמו קשר תקין, מאחר שעצם העובדה שהיא עובדת ו"מתפרנסת" מספיקה כדי לפטור את האב מהצורך לשלם עבורה מזונות.

הנערה במקרה המתואר לומדת בבית ספר אקסטרני, וכדרכם של נערים רבים בגילה, עובדת באופן חלקי מאד, שני ערבים בשבוע, ומרוויחה 26 שקל לשעה. בכסף זה משתמשת הנערה למימון שיעורי נהיגה וכן מסייעת לאימה במימון לימודיה בבית הספר האקסטרני.

במקום לשבח את הנערה על חריצותה, בית הדין הרבני מצא לנכון לנזוף בנערה במילים אלה: "זה שהבת בוחרת לשלם ממשכורתה את שיעורי הנהיגה שלה ואת לימודיה, אינו מצדיק חיוב האב במזונותיה הבסיסיים, שהרי תתכבד ותקנה בשכרה את צרכיה הבסיסיים". 

בית הדין הרבני הקדיש עמודים רבים בפסק הדין לניתוח גישות שונות של חכמי ההלכה היהודית לגבי השאלה שבנדון, אך התעלם לגמרי מפסיקה המודרנית של בתי המשפט האזרחיים, כמו גם ממציאות החיים בישראל של שנת 2017.

ראשית, סכום מזונות של 1,200 שקל אינו קרוב אפילו לספק את מזונותיה הבסיסיים של הנערה, מאחר שהוא מממן מזון ואולי מעט ביגוד, אך בוודאי אינו יכול לכסות מגורים, חשבונות אחזקת הבית והוצאות חינוך, וברור שכל אלה באים על חשבון האם. העובדה שהנערה אינה מכלה את רווחיה מעבודתה על מותרות ובילויים, אלא על הוצאת תעודת בגרות ועל שיעורי נהיגה, שאף הם מיומנות בסיסית בימינו - מדברת בעד עצמה.

יתר על כן, גם אם הנערה הייתה "מבזבזת" את שכר עבודתה הזעום על פינוקים ומותרות עבורה, לא היה בכך כדי לפטור את האב מתשלום המזונות.

עם זאת, ככל שמדובר באב הסובל מחיסרון כיס, ייתכן כי יש מקום להפחית את חיוב המזונות, על בסיס אותו היגיון שבגינו מופחתים דמי המזונות בזמן השרות הצבאי. גם חיילים משתכרים סך חודשי הנע סביב 1,000-1,500 שקל בחודש, ובתי המשפט לא רואים בכך סכום שמספק עבורם את צורכיהם, כפי שטוען בית הדין הרבני, אלא ממשיכים לדרוש מהאב להשתתף בתמיכה הכלכלית בילדיו, בגובה של שליש מדמי המזונות ששולמו קודם לכן.

פסיקה דומה ניתנה בשנים האחרונות אף לגבי ילדים שממשיכים את לימודיהם בכיתות י"ג-י"ד, טרם שירותם הצבאי. גם בנוגע לילדים אלה נפסק כי בשל לימודיהם הם אינם יכולים להחזיק בעבודה בהיקף שיאפשר להם לפרנס את עצמם באופן עצמאי, ולכן יש לחייב את האב להמשיך להשתתף בכלכלת ילדיו. למעשה, מצבם הכלכלי של תלמידי תיכון העובדים במשרה חלקית ושל תלמידי י"ג-י"ד קשה יותר מזה של חיילי צה"ל, מאחר שהם לא נהנים מהכלכלה ומהמדור שמספק הצבא.

אם היינו מאמצים את גישתו של בית הדין הרבני, היה מקום לקזז את שכר עבודות הקיץ של תלמידי התיכון מחיוב דמי המזונות, לרבות תשלומי הבייביסיטר ורחיצת המכוניות. ברור שמדובר באבסורד, שיהפוך את עבודת הנוער לבלתי כדאית ויעביר מסר בשבח הפרזיטיות כלפי בני הנוער.

אם לאב יש עילה מוצדקת לבקש הפחתת מזונות - מצב כלכלי שהורע, ניכור הורי שאינו באשמתו ועוד - הוא כמובן יכול לנסות ולשכנע את בית הדין או בית המשפט שיש מקום להתערב בגובה דמי המזונות, אך אין כל מקום לקביעה גורפת לפיה שכר עבור עבודת נוער פוטר את האב מתשלום מזונות עבור הנער החרוץ. 

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", מומחית לדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il