הכול תלוי בנתניהו

השמן שמן מאוד. זהו רגע האמת שלו בעניין ההוא-ההוא, מהימים הטובים ההם, שבהם תיאר את המערכת הכלכלית בישראל כאיש השמן הרוכב על האיש הרזה. מאז, ב-14 השנים האחרונות שב-8 מהן מכהן בנימין נתניהו כראש ממשלה ומוביל את המערכת הכלכלית, היה השמן המחייך ל"אוביס", מנופח מאוד, והרזה המיואש לאנורקטי. והציבור בוכה על מערכת ציבורית-ממשלתית מנופחת, מנוונת, שעולה לו מאות מיליארדי שקלים בשנה ולא נותנת שירות, בזה לו, מנצלת אותו, שובתת לו בפרצוף, מעלימה ממנו את זכויותיו, מעליבה אותו ומאלצת אותו לשלם שוב ושוב עבור מאכערים מכל הרמות - וגם אז לא תמיד מקבלים תמורה בעד המסים הכבדים, ישירים ועקיפים, שמתקרבים בצעדי ענק ל-70% מההכנסה. הרפורמה הנוכחית בשירות הציבורי, אחרי כמה וכמה "רפורמות" שכשלו, כל-כולה תלויה עכשיו בנתניהו.

עניין של רצון. אם נתניהו ירצה, הוא ימנה לנציב שירות המדינה הבא רק מי שיבטיח ויהיה מסוגל ליישם את המשך הרפורמה. בעוד כחודש וחצי יסיים משה דיין את הקדנציה שלו כראש השירות. לזכותו ייאמר שלמרות דיבורים על חולשתו - הוא זה שאפשר לרפורמה לקרות והוא זה שתמך בה בשנים האחרונות. זכות המינוי לנציב הבא היא של ראש הממשלה, שנציבות שירות המדינה כפופה לו (מאז 1996, ביום השני לכניסת נתניהו לתפקיד רה"מ בקדנציה הראשונה, עם אביגדור ליברמן כמנכ"ל משרדו). אם הוא רוצה באמת לטפל בהתנפחות חסרת המעצורים של הפקידות על חשבון ההצטמצמות במגזר העסקי בכלל והיצרני בפרט, שימנה את מי שמסוגל לעמוד בלחץ הביורוקרטים.

מלחמה בחסמים. אם ירצה, יורה נתניהו למנכ"ל משרדו אלי גרונר (שתקופתו לא נכללת בדוח) - האיש שלא מפסיק לדבר על ביורוקרטיה, רגולציה ופרוצדורות כבדות - להתערב, להוביל, לדחוף, להיכנס בכל כוחו ומרצו, עם הגב של ראש הממשלה, ולפרק את החסמים המאיימים על הרפורמה.

מדובר בחסמים חיצוניים. בכירי הבכירים בשירות הממשלה, שנקבעו כחברי ועדת ההיגוי להובלת הרפורמה, אבל מתברר שהיא לא מעניינת אותם כלל וכלל. נהפוך הוא. הם התרגלו לשבת על השמנת ועוד מעט ייצאו החוצה "לעשות לביתם", אז למה להפסיק? היועץ המשפטי לממשלה, למשל, חבר בכיר בוועדה - האיש שסמך ידיו על החלטת הממשלה על הרפורמה, לא הגיע לדיונים. פעם שלח משנה שלו, ב-17 מפגשי ההיגוי האחרים - שלח זוטרים ממשרדו. בערך באותה מידת זלזול נוהגים גם בכירי האוצר החברים הנכבדים בוועדה, השולחים רפרנטים זוטרים.

מדובר גם במעצורים-חסמים פנימיים בתוך הנציבות, שמובילה את הרפורמה. במרכזם נמצא מאבק חסר פשרות בין מובילי הרפורמה בנציבות לדור הוותיק שניהל את משאבי האנוש של המדינה והתרגל לשנים ארוכות של משחק באנשים, במכרזים, בוועדות איתור, בהתחכמויות בשטיקים וטריקים.

טרגדיית הקביעות. ירצה נתניהו לרפא חלק מחוליי המערכת המעוותת - יאפשר לנציב/ה הבא/ה למנות לצדו כאלה שיוכלו לתמוך ולהוביל את קידום הרפורמה הזו, כדי להביא את השירות הממשלתי ציבורי למקומות טובים יותר. שכן, גם כאשר משה דיין עצמו התגבר על מעצורים שנתקל בהם והוציא הנחיות והוראות תומכות, בכתב ובעל פה - הן לא בוצעו. בכירים בנציבות פשוט העיפו מעליהם את התוכניות, ההנחיות והחלטות הממשלה.

בכך הוכיחו שוב את הטרגדיה האמתית בשירות המדינה: לעולם, אבל לעולם, אי-אפשר לפטר עובדים שיש להם קביעות. גם כשהם לא עובדים שנה אחר שנה אחר שנה, גם כשהם מסרבים לעבור לעבוד בחדר סמוך או בתוכנת מחשב חדשה, הם מוגנים גם כשהם מסרסים במכוון את החלטות הממשלה ופועלים, בידיעה שלמה, בניגוד לאינטרס הציבורי.

חוזרים לנתניהו. בקיצור ראש הממשלה: תרצה, רק תרצה - העניין הזה יתקדם.