פינטו ורובין חוששים

בשבוע שעבר שאלנו פה מדוע בנק הפועלים ופרקליטו, עו"ד פיני רובין, אינם פועלים למכירת חלקו של הבנק בקבוצת "ידיעות אחרונות" (34%), לאחר שהמניות הועברו אליו בפועל כתוצאה מפשיטת הרגל של אליעזר פישמן. תהינו אם רוחו של נוני מוזס, האיש החזק ב"ידיעות אחרונות", מרחפת מעל ההחלטה הזאת, והבטחנו להפנות לבנק את השאלות. אז הנה השאלות שהופנו אליו, התשובות שקיבלנו, ותגובה שלנו לתגובת הבנק.

מדוע הבנק לא מציע במכרז 34% ממניות "ידיעות אחרונות" המשועבדות לו בגין חוב של 1.1 מיליארד שקל של אליעזר פישמן, כפי שנעשה עם כל הנכסים המשועבדים האחרים בבעלותו לשעבר של פישמן?

תשובת בנק הפועלים: "הבנק בוחן ושומר לעצמו את כל הדרכים למימוש מיטבי של הבטוחות בידיו".

תגובתנו: נחמד שהבנק בוחן ושומר לעצמו את כל הדרכים למימוש מיטבי, אבל בינתיים הולכים ועוברים להם חודשים ארוכים בלי שהבנק עושה דבר (לפחות לא משהו שהוא מצהיר עליו), ובקצב הזה נראה שהדבר יימשך לנצח - הרי בנק הפועלים לא בדיוק פעל באופן מיטיבי לגביית החוב הזה במשך שנים ארוכות. ובכלל, מה זאת אומרת "הבנק בוחן ושומר לעצמו"? סליחה, זה בנק ציבורי, רוב בעלי המניות שלו הם מקרב הציבור, אז ציבור בעלי המניות שלו לא אמור לדעת מה בדיוק הוא עומד לבחון ולשמור לעצמו עם 34% ממניות "ידיעות אחרונות" כדי לפעול למימוש "מיטבי" למען ציבור בעלי המניות שלו?

מדוע הבנק, כבעל המניות הגדול ביותר ב"ידיעות אחרונות" (34%), לא פועל לחלוקת דיבידנדים מקבוצת "ידיעות אחרונות" כדי לכסות חלק מהחובות לבנק?

תשובת בנק הפועלים: "חלוקת הדיבידנד הנה בסמכות דירקטוריון החברה, והמניות המשועבדות לבנק אינן מעניקות יכולת לכפות על החברה לחלק דיבידנד".

תגובתנו: אכן, בנק הפועלים צודק מבחינה משפטית: חלוקת דיבידנד היא בסמכות הדירקטוריון, וכיוון שלנוני מוזס יש שליטה בדירקטוריון, הבנק אינו יכול לכפות על מוזס לחלק דיבידנדים. זה אכן נכון, אבל גם מאוד מטעה. מדובר בבנק הגדול במדינה, מדובר באחד הפרקליטים (רובין) הבכירים בישראל - שניהם יודעים לעשות רעש, אם רק ירצו בכך, יודעים לדפוק על השולחן, יודעים לשלוח מכתבים מאיימים וחריפים. בקיצור, הם יכולים, כבעל המניות הגדול ב"ידיעות אחרונות", "לנדנד" למוזס. למה הם לא עושים זאת? ממה אריק פינטו ופיני רובין חוששים?

eli@globes.co.il