בחירות הגיעו, פסח בא

הטבות להמונים. עם תאגיד או בלי תאגיד, המערכת הפוליטית בישראל עברה לעבוד לפי שעון בחירות.

איך יודעים שריח בחירות באוויר? כששר האוצר אומר ש"בימים הקרובים" יודיע על הפחתות מסים והטבות משמעותיות לנכים, לאמהות העובדות ולחיילים. זה אומר שבאוצר עובדים עכשיו בלחץ למהר ולהספיק לחלק הטבות לציבור לפני שתודבק עליהן התווית האדומה "כלכלת בחירות".

איך יודעים שהבחירות בדרך? כשראש הממשלה מצטרף למרוץ ומכריז גם הוא ש"בקרוב נגדיל את קצבאות הנכים" ולא שוכח להזכיר את תרומתו הגדולה להעלאת שכר החיילים, השוטרים ושכר המינימום. "נתניהו מתחפש לכחלון", צייץ ח"כ רועי פולקמן, מקורבו של שר האוצר. "נתניהו התחפש לכחלון, שהתחפש לבוז'י, שהתחפש לשטיח. חד גדיא", השיב לו רני שחר, אחד המגיבים.

למה הופתעה מירב. כמה מבכירי העיתונאים הכלכליים השתתפו השבוע במושב על יחסי תקשורת ומשק בוועידה הלאומית לאנרגיה. הם נשאלו מדוע התעלמה התקשורת מנתוני המשרד להגנת הסביבה על הפחתה ניכרת בזיהום האוויר באזור מפרץ חיפה - והתקשו להשיב. העיתונאית מירב ארלוזורוב מ"דה מרקר", שלא נכחה במושב, דווקא פרסמה את הנתונים, אך מצאה את עצמה מותקפת באתרי אינטרנט דוגמת "העין השביעית", שרמזו לשיקולים זרים מאחורי כתבתה, תוך אזכור התפקיד הניהולי הבכיר שממלאה אחותה בקבוצת אדמה, חברה המייצרת חומרי הדברה ודשנים.

"במה חטאתי", שאלה ארלוזורוב בגילוי לב, "בכך שבסך הכול ביצעתי את עבודתי העיתונאית?" נדמה שארלוזורוב ועמיתיה מתקשים להפנים את העובדה שבישראל פועלת עיתונות כלכלית מסוג חדש. זו עיתונות שנולדה במחאה החברתית מתוך תפיסה שמשהו רקוב בחברה הישראלית - ושחייבים לעשות משהו כי המחאה הבאה תסתיים במרחץ דמים. החיפוש אחר מקור הריקבון הוביל עיתונאים רבים להסבר הרדיקלי, הפשטני, המרקסיסטי, שלא משהו רקוב בשיטה אלא השיטה עצמה רקובה משום שנבנתה לשרת את בעלי ההון, את קבוצות הלחץ, את המחוברים.

העיתונות הכלכלית החדשה מאוהבת בסיפור הזה, שמאפשר לה לחלק את העולם לטובים ולרעים, לחלשים ולחזקים, למנצלים ולמנוצלים. היא חובבת קונספירציות ומזלזלת בערכים ליברליים כמו מגוון דעות ופלורליזם. היא בזה לערכי יסוד עיתונאיים כמו זכות התגובה או החובה להטיל ספק - כל אלה בעיניה אמצעים פסולים שקבוצות הכוח פיתחו כדי לשלוט בשיח ולבסס ולהנציח את אחיזתם בברזים.

היא לעולם לא תפקפק בטוהר המניעים של מתנגדי מתווה הגז, לעולם לא תאמת עובדות שיספקו לה פעילים חברתיים ולעולם לא תצליב מחקרים שיזינו לה חוקרים אנטי-ממסדיים. האשמות בשחיתות, בנפוטיזם ובחוסר מקצועיות יופנו לעולם רק נגד אלה שנתפסים כמגיני השיטה ומשרתיה ובכלל זה קולגות-עיתונאים.

העיתונות הכלכלית החדשה היא עיתונות מגויסת, לא פחות מעיתונות הימין. הטאלנט של ערוץ 20, שמעון ריקלין, נמנע מלהציג לשרה נתניהו שאלות קשות בדיוק כפי שהטאלנט של תאגיד השידור הציבורי דורון צברי לא הציג שאלות כאלה לגיבורי הסדרה שלו "מגש הכסף". אלה ואלה שידורי תעמולה ובשאונם הגובר נבלעים קולותיהם של העיתונאים הלא-מגויסים. מפתיע שארלוזורוב הופתעה כל כך. היא כנראה לא הקפידה לקרוא בשנים האחרונות את טורו השבועי של גיא רולניק.

ואתם רוקדים. "איפה שהתקשורת רואה פקקים אני רואה מחלפים", אמר השבוע החלילן מקיסריה וסיפק לשותפיו לאובססיה עוד עצם לכרכר סביבה, להגיב, לפרשן, לצייץ. לפני שבועיים היו אלה האמירות על התאגיד, לפני חודשיים "לא יהיה כלום כי אין כלום" על התיקים, ולפני שנתיים הערבים נהרו לקלפיות בהמונים. נתניהו שולט בשיח התקשורתי שליטה מוחלטת. הוא מכתיב את המנגינה וקובע את הקצב. כל עוד הוא מנצח יחיד על התזמורת - אין לו מה לחשוש ממתחרים ויורשים.

amiram-b@globes.co.il