המספרים לא משקרים

1.

אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים, אז במקרה שלנו, הטבלאות המצורפות כאן שוות אלף מילים. אנחנו שמחים שהקמפיין של "גלובס" להגדלת ההשקעה של הגופים המוסדיים הישראלים בתעשיית ההיי-טק המקומית עורר שיח ציבורי ער, בעד ונגד, ואנחנו שמחים עוד יותר שאחרי הפגישה של בכירי תעשיית ההיי-טק הישראלית עם שר האוצר משה כחלון אמורה להתקיים פגישה נוספת, הפעם יחד עם ראשי הגופים המוסדיים. ראשית, טוב שיש הידברות, למרות המחלוקות, ושנית, אנחנו מקווים שההידברות הזאת אכן תוביל בסופו של דבר להגדלת ההשקעות, כי לדעתנו, זה אחד הגורמים שיוכלו לתמוך בתעשיות הייצוא ובכלכלה המקומית.

הטבלאות מספרות באופן הטוב ביותר את מה שברור לכל השחקנים בתחום: אין כסף ישראלי בתעשיית ההיי-טק המקומית, התעשייה הכי מוצלחת בכלכלה הישראלית. בטבלה הראשונה יש רשימה חלקית של אקזיטים של יותר מ-200 מיליון דולר; בטבלה השנייה מופיעות חברות עם פוטנציאל אקזיט על סמך נתוני המכירות שלהן; ובטבלה השלישית רשימה של חברות שהוקמו על ידי יזמים ישראלים סדרתיים ידועים ומצליחים עם פוטנציאל רב. בשלוש הטבלאות מצוינות החזקות המוסדיים הישראליים באותן חברות, וכפי שעיניכם רואות הן לא קיימות. כלומר, בפוטנציאל שהתממש ובפוטנציאל שעשוי להיות ממומש אין שותפות של כסף ישראלי, וזה הסיפור העגום שאנחנו מביאים כאן בשבועות האחרונים - הנפקדות של הכסף הישראלי. איש הרי לא מצפה שכסף ישראלי יחליף את הכסף הזר בהשקעות היי-טק, אבל כיצד קורה שכל החברות המצליחות ברשימה הזאת לא נסמכות בכלל, כמעט בכלל, על כסף מקומי?

2.

הצגנו את הנתונים במאמרים קודמים על בגידת המוסדיים בהיי-טק הישראלי, וכדאי לחזור עליהם שוב ושוב: 96% מהכסף שזורם לתעשיית ההון סיכון הישראלית הוא כסף זר. רק 4% הוא כסף מקומי. הגופים המוסדיים מנהלים 1.5 טריליון שקל, 1,500 מיליארד שקל, ורק 0.2%-0.3% מתוכם מושקע בתעשיית ההיי-טק המקומי. זה כלום, זה מגוחך, ושום תירוץ של רגולציה לא יכול להסביר את המצב המעוות הזה. כיצד קורה שכל העולם מגיע לפה, מאמין בתעשייה הזאת, חוץ מישראל עצמה?

זו ההחמצה הגדולה והבגידה הגדולה של הגופים המוסדיים בבניית הכלכלה הישראלית. מצד אחד, קיימת פה תשתית של ידע וחדשנות בלתי ניתנת לערעור שהוכיחה את עצמה שוב ושוב לאורך שנים, ומצד אחר יש "תשתית" של משרות לא איכותיות, שכר נמוך וממדי אי-שוויון מהגדולים בעולם. כיצד קרה שאומת הסטארט-אפ, שמושכת אליה השקעות עצומות (שוב, זרות בעיקר), אינה מצליחה לסחוף אחריה את שאר המשק? שימו לב לנתון הבא: עובדי ההיי-טק מהווים 8% בלבד מכוח העבודה בישראל, אבל הם 17% (כפול!) בעוגת השכר, כיוון שכמעט כולם, ללא יוצא מן הכלל, נמצאים בעשירונים העליונים ומייצרים את רוב ההכנסות במסים הישירים בישראל.

ברור שאף משק אינו יכול להתבסס רק על היי-טק והוא זקוק גם לתעשיות המסורתיות ותעשיות השירותים. גם איש אינו משלה את עצמו שאפשר להישען רק על תעשיות מוטות יצוא. אבל הרחבת הבסיס שלהן ובניית בסיסי ייצור ופיתוח כאן הן המפתח לפתרון של חלק גדול מהבעיות במשק הישראלי - בעיות שמתחילות קודם כול בפערי חינוך, אחר כך מתורגמות לפערי שכר ומסתיימות ברשתות ביטחון חברתיות לאלו שנותרו מאחור. יש פה מנוע צמיחה אדיר שצריך רק לדחוף אותו עוד יותר קדימה, בין שבאמצעות מדיניות ממשלתית תומכת ובין שבמדיניות ההשקעה של הגופים המוסדיים, שכיום לא סופרים את התעשייה הישראלית המצליחה ביותר בכל הזמנים בגלל שלל תירוצים (זה מסובך לנו, מסוכן לנו ולא מניב לנו תשואה, וגם הרגולציה לא עוזרת). התוצאה היא שישראל מוכרת או משכירה (הכוונה להשכרת מוחות על ידי מרכזי הפיתוח של חברות הטק הענקיות) את תשתית הידע האדירה שנוצרה פה למשקיעים זרים, לחברות זרות ועוד, ורובן גם נהנות ממדינויות מיסוי נדיבה. התוצאה היא גם שהמשק אמנם נמצא בתעסוקה מלאה, אבל הוא מייצר יותר מדי משרות לא איכותיות עם שכר נמוך בכל קנה מידה, גם בהשוואה למשרות דומות במשקים מערביים.

זו ההזדמנות של הגופים המוסדיים לתמוך בכלכלה הישראלית. אנחנו בטוחים שגם החוסכים שהם כה דואגים להם ייהנו מזה.

eli@globes.co.il

 אקזיטים