מורד סדרתי: אלי שמעוני, מאנשי הנהלת "גלובס", הלך לעולמו

אלי שמעוני נפטר בערב שבת, בן 88 פחות 3 שבועות, בעיצומן של תוכניות מסודרות לעוד כמה וכמה מאבקים ציבוריים. "מורד סדרתי" הגדיר את עצמו, וכשהגיע לגיל 80 כתב: "לו אמר לי מישהו שאזכה להגיע לגיל 80, הייתי משווה זאת להבטחה לביאת המשיח". אלי "הכול-יכול" בפי חבריו, "הצעיר הנצחי" בפי משפחתו, "לוחם הצדק" בעיני כל מי שהכיר אותו, בחר לתרום את גופו למדע הרפואה.

הכרנו אותו ב"מוניטין", "כספים", "אנשים" ו"גלובס" כמי שידו בכל ויד כל בו. ממונה על היעילות, החיסכון, וגם על הפקה, מחשוב, תחזוקה, דפוס, נייר, חלוקה וצדק. צדק לקורא, צדק לעובד, צדק לקופה וצדק לצדק.

אני הכרתי אותו כאיש ההוא שהיה עולה על הקטנוע הוותיק שלו ו"עולה" לירושלים, בחמסין, בגשם ובשלג, רק כדי להיות בטוח שבית הדפוס הירושלמי דאז יעשה באמת עבודה טובה. "שלא יחפפו לי", אמר. "אז למה לא מונית שירות?", שאלו אז חיים בר-און ואדם ברוך ז"ל. "זה בזבוז כסף וזמן", השיב.

הוא נולד ב-7 במאי 1929 בתל-אביב, עבר ילדות ונעורים בגבעתיים, והיה חניך השומר הצעיר - מה שנחשב אז מרד במערכת הממסדית. כשהיה בן 18 מרד גם בהנהגה הראשית של הקיבוץ הארצי - השומר הצעיר והתגייס לפלמ"ח כדי להילחם באנגלים. עד ובמהלך מלחמת העצמאות עבר מסלול קרבות עקוב מדם, בשיירה שהובילה אספקה לחניתה, במשמר העמק, זרעין, מלכיה, גליל מזרחי, מרכז הארץ, בדרך לירושלים, קרב לטרון, מבצע דני. איבד חברים רבים, גם את אחיו הבכור, אברהם, ונותר לטפל בהוריו.

היה בין מקימי יישוב המשלט קיבוץ הראל. בספר זיכרונות הקיבוץ כתב: "בהראל עבדנו בפרך אך לאכול אכלנו קדחת", והמשיך: "אולם תחושת השליחות והעמידה גברו על הקשיים". מהקיבוץ נשלח ללמוד בנייה והתמנה למרכז ענף הבנייה. "כל הבניינים בקיבוץ שנבנו בידינו, פרט לאחד, ניצבים שלמים עד עצם היום הזה", אמר בגאווה לפני כמה שנים לחברים.

פוליטית תמיד היה בשמאל של השמאל. "בצדק של הצדק", אמר לנו פעם. קומוניסט בנשמתו - בימים שמשמעות המילה הייתה אהבת אדם, שוויון וצדק. בשנות ה-50 פרש ממפ"ם, מפלגת הפועלים המאוחדת, עם הקבוצה בראשות משה סנה שהקימה את מק"י, המפלגה הקומוניסטית הישראלית, והצטרף לעיתון "קול העם", שם כתב והיה אחראי להפקה. אחרי כן היה ממפיקי "טבע וארץ", עיתון החברה להגנת הטבע. עם הקמת מרצ הצטרף אליה והיה פעיל בה עד יומו האחרון.

לימים, כמי שירש מניות בקו-אופ, הוביל את העמותה במלחמה נגד ההשתלטות על הקואופרטיב ונישול החברים הוותיקים. היה פעיל בוועד דיירי רמת החייל, שלחם על שימור השכונה, נגד בניית רבי-קומות.

יאיר צבן, חברו הקרוב לדרך הארוכה ארוכה, לימים חבר כנסת ממפ"ם, רצ ושינוי, שהולידה את מרצ, כתב אתמול כך: "הלך לעולמו אליעזר שמעוני, לאחר תקופה של מספר חודשים של אשפוזים וניתוח לב פתוח. אלי תרם את גופו למדע. בימים הקרובים יודיעו משפחתו וחבריו על מפגש חברים להעלאת זכרו.

"66 שנה צעדנו יחד בשדה הפוליטי המורכב של ישראל. תמיד מתוך הסכמה פוליטית ורעיונית מלאה. יחד פעלנו לצדו של משה סנה, ב'קול העם' ובהקמת 'מוקד', ובעשרים השנים האחרונות פעלנו יחד במרצ. אלי היה חבר פעיל ונדבך חשוב בפעילותה של הנהלת הוועד הציבורי להנצחת זכרו של משה סנה.

"אלי היה מופת של לוחם שלום ומשרת ציבור; סמל של התנדבות ויזמות חברתית. בפעילותו התוססת, שהתפרסה על פני תחומים רבים, מהוועד השכונתי ובית הפלמ"ח ועד שלום עכשיו, בלט בנכונותו להתנדב לכל תפקיד, ללא בקשת כל תמורה, מכל סוג שהוא.

"מכתביו התכופים לעיתונות העידו לא רק על כישרון הכתיבה שלו, אלא לא פחות מכך על רגישותו החברתית והאנושית. תמיד נזעק להגן על החלש, למחות נגד עוולות וללחום למען הצדק.

"לבנו יוצא לנחם את מרים, חברתו לחיים זה 55 שנים, את בנותיו הילה וסיגלית, ואת הנכדים רומי ואדם", סיים צבן.

"הוא יחסר לנו בכל רגע בחיינו", כתבו אמש מרים, הילה, סיגלית, רומי ואדם.