זה היה אמור להיות שבוע חלומי עבור גיא פלג, כתב המשפט של חדשות ערוץ 2. ערב אחר ערב הוא עלה לשידור והקריא באינטונציה המזוהה עמו כ-3 דקות נוספות של תמלילי שיחה מסמרי שיער בין שניים מהאנשים החזקים בישראל. המתחרים נותרו ללא מענה, הברנז'ה התקשורתית התמכרה והמתינה מדי ערב בדריכות למנת הגיא פלג היומית שלה, וב"ארץ נהדרת" הרימו חיקוי מיוחד למרות הפגרה. אבל פלג לא חייך, אפילו לא לדקה. ספק אם הצליח ליהנות לכמה רגעים מתחושת ההישג. למעשה, עד היום הפרשה הזאת גורמת לו ללא מעט לחץ ואפילו לתסכול.
"אלה היו ימים של מתח מאוד גדול, ממש תחושה של לחץ כבד", הוא מספר בראיון ל"גלובס" על חשיפת תמלילי ההקלטה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו למו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס. "נכון, הקרדיט היה יוצא דופן בכל כלי התקשורת - חלקם מנדיבות וחלקם כי לא הייתה ברירה - וקיבלתי הרבה מאוד ברכות מקולגות מערוצים מתחרים. וגם נכון שכל תוכניות הבידור עסקו בזה, אבל אני מודה שזה ממש לא הצחיק אותי. היה לחץ גדול מאוד של המערכת להביא כל יום כמה שיותר, וכל יום פחות או יותר עד 19:00 לא הייתי משוכנע שאני אוכל לתת עוד קטע. אז גם זה הכניס אותי למתח מאוד גדול, וגם כל הזמן ידעתי שמתישהו לא אוכל לפרסם יותר. אז כל יום יש מעליך את השאלה אם זו הפעם האחרונה. והייתה כמובן גם דאגה גדולה מאוד, חרדה של ממש, שינסו לצוד את המקור.
"אגב, המתח ממשיך ללוות אותי, כי נגיד עכשיו היה עוד שיא בפרשה (הפרסום של גידי וייץ ב"הארץ", שלפיו מהתמלילים עולה שמוזס הראה לנתניהו כיצד פרסם למענו כתבה שפגעה בנפתלי בנט, י"כ), אז אני לא רוצה שישתמע שהיה לי את זה ולא יכולתי, אבל זו פחות או יותר האמת".
- אז יש תחושה של צביטה בלב?
"כן, עצרנו באמצע, או אולי עצרנו בהתחלה. אני יכול להגיד שבאופן כללי התמונה ברורה, אבל עדיין יש שם חומר שיכול לפתוח את המהדורה 3 חודשים קדימה. חלק מהחומר עסיסי, חלק מהחומר חשוב, וחלק פיקנטי".
"פרסמנו שעה מתוך 5.5 שעות"
מטבע הדברים, פלג נזהר מאוד מלפרט לגבי המידע שיש בידו והאופן שבו טיפלו בו בערוץ מחשש שיזיק למקור ("לצד גילויים של פרגון אמיתי, היו גם ניסיונות מאוד מכוערים של קולגות לחשוף את המקור", הוא מספר). אבל גם כך התיאור שלו של מה שאירע סביב חשיפת התמלילים ואופן שידורם, יעניין את כל מי שעקב אחרי האירוע החדשותי הגדול שהובא בחדשות 2 בינואר השנה.
"כשיצאנו לדרך חשבתי שהסקופ הגדול שלי בפרשה הוא החשיפה של השם נוני מוזס. כששמעתי את השם הזה, הלסת שלי נשמטה. טלפנתי לאמנון אברמוביץ' ואמרתי לו במי עוסקת הפרשה שאנחנו הולכים סביבה כל-כך הרבה חודשים, והוא אמר לי: 'תן לי כמה רגעים להסדיר את הנשימה'. התחושה הייתה של הלם טוטאלי".
את חשיפת השם ציינו בערוץ במשדר מיוחד סמוך לצהרי היום, ב-8 בינואר. "אז כן הייתה תחושה חגיגית", נזכר פלג. "כי המערכת שלנו בשעות האלה גדושה באנשים, והיה משהו מאוד חגיגי ודרמטי בלעשות משדר כזה. שידרנו את זה באופן מאולתר, שידור מיוחד מהדסק, וכולם עמדו מסביב, גם מנכ"ל חדשות 2 (אבי וייס) והסמנכ"ל (גיא סודרי), ובאמת הייתה תחושה שאנחנו מביאים פה משהו שייזכר, שזה לא עוד שידור".
אבל התחושה יוצאת הדופן הזאת, כך הוא מספר, התחלפה מהר מאוד. "לא ידעתי אם אני אוכל לפרסם עוד משהו בערב ולמחרת. ידעתי שכל פרסום פה פותח מהדורה, וידעתי שיש לי חומר ל-3 חודשים לפתוח מהדורה ערב-ערב, ובכל ערב ידעתי שיש סיכוי טוב שזה ייפסק. וידעתי כמה זה חזק, וידעתי כמה המערכת מעוניינת, וידעתי כמה הדברים רגישים. ואתה גם לא רוצה להתגרות יותר מדי בגורמי האכיפה".
- למה הכוונה "להתגרות בגורמי האכיפה"?
"בשלב מוקדם נתנו ציטוט קטן שהיה בעינינו תמצית הכול. נוני אומר לביבי משהו כמו 'אתה תהיה פה (במשרד ראש הממשלה) כמה זמן שתרצה'. בין היתר עשינו את זה כדי לבחון את המערכת. זאת אומרת, לראות מה תהיה התגובה של מערכת האכיפה אחרי שהם יבינו שהחומר נמצא אצל עיתונאי. לאן זה ילך מבחינתם. אם הם יוציאו צו איסור פרסום, כל מיני פעולות שהערכנו שהם יכולים לנקוט. קודם כל כי לא רצינו לפגוע בחקירה, ושנית לא רצינו לגרום להם להתבייש או להיות נבוכים מזה שהחומר יוצא".
כ-5 ימים לאחר הפרסום שמדובר במוזס, החלו פלג וחדשות 2 לפרסם את הציטוטים מתוך ההקלטות, שאותם פרסו על פני 6 מהדורות. האפקט היה חזק, כמעט מטלטל. גם בגלל הפרסום בהמשכים שיצר בכל פעם צמא לעוד, גם בגלל אינספור הפרטים העסיסיים והאנקדוטות, ובעיקר בשל תוכן הדברים.
- איך התקבלה החלטה הלא שגרתית לפרוס את החומרים על פני כמה מהדורות ברצף?
"חילקנו את זה גם כי באופן אמיתי יש מגבלה למדיום. טלוויזיה זה מדיום של קול ותמונה, וכאן לא היו לא קול ולא תמונה. הבנו שיש גם מגבלה בכמה אפשר לשמוע את הקריינות שלי על רקע תמונות ארכיון. אז נכון שזה נהפך לגימיק, לקטע, אבל בכל זאת אנשים יושבים בבית וצריכים לצפות במהדורה".
- אז זה לא היה כדי להכות כל יום מחדש את המתחרים בערוץ 10? ידעתם שאתם יושבים על משהו שהם לא יכולים להשיג?
"קודם כל, הערכנו שאנחנו יושבים לבד על החומר, שאין אותו לאף עיתונאי. החומר הזה לא נמצא אצל 200 איש. אבל לא זו הסיבה להחלטה. יש מגבלת מדיום, והמגבלה הזאת היא הגורם המשמעותי בהחלטה. תחשוב שהיו לנו את ההקלטות עצמן והיינו יכולים להשמיע אותן, במקרה כזה אני מעריך שלא היינו מחלקים את זה ל-3 דקות מדי יום, אף שזו כמובן לא החלטה שלי. כאן שיקול משמעותי היה כמה אפשר לשמוע אותי מקריין. אני אומר לך, באופן גס פרסמנו בערך שעה מתוך 5.5 שעות שקיימות".
- יש לך את כולן?
"על הנסיבות שבעטיין הפסקנו אני לא יכול להרחיב".
"למדתי איך לרקוד את הריקוד הזה"
פלג משמש בתפקיד כתב המשפט של חדשות 2 מאז 2007. לפני כן שימש ככתב משטרה בערוץ 1. הוא נחשב הישגי מאוד, ועל שמו רשומים לא מעט חשיפות ואינספור פרסומים ראשונים. לפי בדיקה שערך אביב הורביץ במאקו ב-2014, רק בשנה העברית תשע"ד (ספטמבר 2013 עד ספטמבר 2014) פלג היה אחראי ללא פחות מ-20 פרסומים ראשונים משמעותיים. הסתבכותם של ראשי הממשלות האחרונים בפרשות פליליות ומשפטיות הפכה את החומרים שבהם הוא עוסק לבעלי משמעות גדולה אף יותר, ופלג היה למשל מי שהביא לראשונה את התביעות שהגישו העובדים בבית ראש הממשלה מני נפתלי וגיא אליהו נגד הזוג נתניהו, והוא גם זה שחשף את המשבר ביחסים בין אהוד אולמרט לשולה זקן.
- תמיד יש שאלה שעולה, והיא מה בונה את מה - העיתונאי את הפלטפורמה או הפלטפורמה את העיתונאי. אולי מעצם זה שאתה בחדשות 2, עם המהדורה המרכזית הכי חזקה בישראל, יש לך מראש יתרון גדול על הכתבים המתחרים?
"אני תמיד משתדל להיות הכי אטרקטיבי למקורות. לדוגמה, כשהייתי בערוץ 1, ובמשך שנים עשיתי כתבות מגזין ל'יומן', היה לי ברור שאני בנחיתות בתחרות על הסיפורים המרכזיים מול 'אולפן שישי'. אז יצרתי קונסטלציה שבה עשיתי הרבה כתבות ל'7 ימים' של 'ידיעות' ול'יומן' ביחד. זה דבר שלא מקובל ולא חזר מאז, אבל ערוץ 1 הבין שהוא מקבל בזכות זה כתבה הישגית ובלעדית לטלוויזיה".
- ואיך הגיבו לזה המקבילים שלך ב"ידיעות אחרונות"?
"כתבתי שם 12 שנה, ותמיד זה היה חרף ההתנגדות הפסיבית או האקטיבית של כתבי 'ידיעות'. ותמיד העורכים של המוסף אמרו לכתבים שם: 'תביאו אתם את הכתבה ותמיד נעדיף אתכם'. אז הם אמרו 'טוב, לגיא יש יתרון כי הוא מביא גם את ערוץ 1'. אז תמיד יהיו הקרבות האלה. ואגב, המתחרה הגדול שלי הרבה פעמים זה לא ערוץ 10 אלא 'עובדה'. אני ער לזה ששם זה מצולם יותר יפה, וערוך יותר יפה. יש להם כמובן יותר אמצעים, הרבה יותר זמן. כשאני עושה כתבת מגזין יש לי בקושי כמה שעות לעריכה.
"מהצד האחר, האטרקטיביות שלי כלפי המקורות היא גם בזה שאני מאוד נוכח במדיה. אני בתוכנית הבוקר של נסים משעל ובתוכנית הבוקר של אבי רצון (ברדיו האזורי), ואני בחמש אחר-הצהריים וב'שש עם עודד בן-עמי' ואני בשמונה במהדורה ואני ב'אולפן שישי'. אם מישהו הולך איתי לסיפור, אז הסיפור מתחיל במעצר הרבה פעמים ונמשך דרך כתב אישום ואחר-כך ערכאה ראשונה וערכאת ערעור. אני לא משהו חד-פעמי, אני לא עובר לסיפור הבא, אני שם".
- אתה עוסק הרבה מאוד בסיקור התחום הפלילי, הרבה מההישגים העיתונאיים שלך קשורים לעבריינים בולטים, ואפשר להניח שיש לך הרבה קשרים ומקורות בעולם הזה. איך זה עובד? זה הרי לא כמו להיות כתב רווחה או כתב תחבורה.
"קודם כל אני מאמין שלמדתי איך לרקוד את הריקוד הזה. זה נראה לי משהו בסיסי שהבנתי, ובגלל זה התחברתי כל-כך טוב. יש לי איתם קשרים ארוכי טווח, אני בקשר עם הרבה מאוד עבריינים הרבה מאוד שנים, השקעתי ואני משקיע בזה הרבה מאוד, אבל אני לא נותן צ'קים בלי כיסוי, לא מבטיח הבטחות שאני לא יכול לקיים, ולא עושה ברית עם השטן. הפסדתי אין-סוף סיפורים אטרקטיביים כי היה לי ברור שאני לא עובר את הקו".
- מה למשל?
"אני בקשר של שנים עם מאיר אברג'יל, ויום אחד הוא טלפן אליי ואמר לי: 'החלטתי שאני מתראיין'. אבל כשהגעתי אליו התברר שיש לו תנאים: 'אתה לא תגיד שאני ראש ארגון פשע, אתה תראה איך אני שוחה ועושה קיק-בוקסינג וכו''. אמרתי לו: 'מאיר, מה אני, תוכנית של גיא פינס? אני עיתונאי ואתה עבריין. אותי מעניין אלה שירו את הטיל לאו ויצאו מהחצר שלך, היחסים שלך עם אחיך, זה שהורשעת בסחר סמים'. אז הוא אמר לי: 'טוב, אני אתראיין אצל מישהו אחר'. ובאמת הוא התראיין אצל שרון גל (בערוץ 10). אבל עד היום כשאני מעביר הרצאות אומרים לי 'איך ראיינת את מאיר אברג'יל בבריכה'".
- במהלך השנים הייתה ביקורת גדולה על כתבי התחום, שנגעה לזה שלפחות חלק מהראיונות עם עבריינים בעצם מאדירים אותם ומלבינים את החטאים.
"אז אני אומר לך שמצפוני שקט, ואני חושב שהבעיה היא הפוכה: אין מספיק ראיונות עם נאשמים ועם חשודים. ואפילו שאני נחשב מוטה סנגוריה, או מוטה נאשמים, הרבה פעמים אני מרגיש שגם אני מאמץ את הנרטיב של המדינה, ובלב אני אומר לעצמי 'תיזהר מזה'. אותי מטריד בדיוק ההפך, שבהרבה מאוד מקרים אנחנו מאמצים את הנרטיב של מי שהוא ספק החומרים הכמעט בלעדי במגרש התקשורתי בתחום הזה. הרי מי שמספק את החומרים אלה המשטרה, משרד המשפטים, השב"כ, השב"ס, אלה השחקנים. וכשאתה רוצה לעשות ראיון עם אסיר, בשב"ס אומרים לך 'לא'. עכשיו זאב רוזנשטיין רוצה להתראיין ל'עובדה'. תראה איזה מלחמות מתנהלות בבית המשפט העליון כדי לאפשר לו לדבר. אני לא רואה איזה נזק ייגרם לחברה הישראלית אם זאב רוזנשטיין יגיד לאילנה דיין 'אני איש עסקים'. הוא לא יכול לטעון שהוא לא עבריין לשיטתו?".
"אני נשאב לסיפורים על ארגוני הפשע"
כמו על המסך, פלג מדבר בישירות ובחדות. יורה משפטים נוקבים בלי לעשות עניין, ובלי להפגין זהירות יתרה כמו כל-כך הרבה מהקולגות בתחום, שמטבע הדברים מכירים היטב את המשחק מצדו השני, ומודעים לכך שגם בלי כל כוונת זדון, אמירות שבשיחה רגילה נשמעות סתמיות, עלולות לקבל חיים משל עצמן כשהן מודפסות על גבי נייר העיתון. כשאנחנו מדברים למשל על תחילת הדרך שלו בעיתונות, הוא ממהר למנות את "חטאיו" בלי שאעלה בכלל את הנושא.
"היו לי כל מיני שילובים מטורפים בקריירה. הייתי עורך עיתון הסטודנטים ויועץ התקשורת של ראש עיריית חיפה בעת ובעונה אחת. הייתה תקופה שכתבתי בשני מקומונים מתחרים, זה היה חצי בידיעתם. הייתה תקופה ארוכה שהייתי כתב בערוץ הראשון ודובר מכבי חיפה. העמידו אותי לדין על זה במועצת העיתונות. אמרתי להם: 'אתם צריכים להעמיד לדין את רשות השידור שמשלמת לי 2,000 שקל בחודש ולא מאפשרת לי קיום, אז אני נאלץ לעשות את שני הדברים במקביל'".
מי ששינה את מסלול הקריירה שלו היה רפיק חלבי, אז עורך מהדורת "מבט" בערוץ הראשון, שפלג לא חוסך במילים כדי להדגיש כמה הוא חייב לו. חלבי היה זה שהציע לו יום בהיר אחד להפוך לכתב משטרה בתל-אביב, וסייע לו באופן לא שגרתי. "תקופה ארוכה ישנתי איתו במלון שלו בירושלים. עד היום אני אומר לעצמי איזה תעצומות של נתינה היו בו. בכל זאת, עורך 'מבט', עבודה אינטנסיבית, לוקח מישהו זר ומטפח אותו. הוא דאג לי בכל המשברים שהיו לי. וזה לא שבאתי מעיתונות רצינית קודם לכן. היו לי שידורים איומים, וכתבות גרועות, והוא חיזק אותי והאמין בי".
בערוץ 1 הוא החליף את אילה חסון, אחרי חשפה את פרשת בר און-חברון. ("היה ברור אז לכל הנוגעים בדבר שהיא כבר לא יכולה לטפל בהרצל אביטן ושמעיה אנג'ל, היא כבר במקום אחר"). עשור מאוחר יותר, כשקיבל את ההצעה להפוך לכתב משפט בערוץ 2, הוא התלבט. "עד היום יש לי בדיחה עם סודרי, נגיד כשהוא רוצה להפחיד אותי הוא אומר לי: 'עדנה ארבל פורשת, תעשה לי עליה כתבת פרופיל'. כי ברור שזה לא אני".
הפרסום של תמלילי השיחות בין נתניהו למוזס לפני כמה חודשים, הוא ממהר להסכים, מהווה את שיא הקריירה שלו עד כה. "היו לי כמה רגעי שיא, וכל פעם חשבתי שזהו - יותר גבוה מזה לא יכול להיות. גם עכשיו כמה חברים אמרו לי 'עזוב את אבוטבול ואלפרון בהרצאות שלך, אתה חייב לשנות אותן מהקצה לקצה'. אבל בסופו של יום אני מוצא את עצמי נשאב להביא את הסיפורים על ארגוני הפשע, כי זה אני, מה לעשות, זה המקום שלי".
- אתה חושב שבעתיד נשמע גם את השיחות המוקלטות עצמן?
"זה כמו שאומרים לי על מישהו שהוא לא יתראיין בחיים. בסוף כולם מתראיינים, השאלה היא מתי ובאילו נסיבות. אז על אותו משקל אני אומר לך שההקלטות האלה ייחשפו. מתי? האם זה בטווח הנראה לעין? החומר הזה ייחשף, ואני מקווה שאני אהיה זה שיביא את זה".
- איך התייחסת לתגובות של ראש הממשלה לפרסום התמלילים?
"בבוז. משום שידעתי שהוא יודע שהפרסומים שלי הם אחד לאחד, ושהוא יודע שאילו הוא היה צריך לשחזר את ההקלטות, את מה שהוא אמר, הוא לא היה זוכר את זה אחד לאחד".
- הוא הרי ניסה לטעון, לפחות בהתחלה, שאלה בעצם ציטוטים שמוצאים מהקשרם.
"בדיוק, זו הייתה הטענה. אבל אני נתתי לצופה להרגיש שאני לא רק מכיר את החומרים, לא רק שלא קיבלתי חלקי דברים, אלא שאני גם מכיר את רוח הדברים. זאת אומרת, שאני בכוונה הדגשתי שבפגישה הראשונה ביניהם ביבי מציע לנוני סיגר, ונוני עונה לו שהוא לא מעשן וכו'. זה לכאורה 'שומן' כי זה לא רלוונטי להארד קור, אבל אני הכנסתי את זה כדי להבהיר שזה שונה ממה שראש הממשלה טען בתחילה. הוא טען הרי שנוני ניסה לסחוט אותו, ושהתמלולים שלי מוציאים דברים מהקשרם. אז רציתי בעצם להעביר לו מסר ולהגיד לו, אחר-כך אמרתי את זה גם בקולי, 'אתה הרי יודע שאני יודע, אתה יודע שאני מכיר את החומר, אתה יודע שכאן דברים לא הוצאו מהקשרם, אתה יודע שבאופן נדיר אנחנו מביאים לא רק את הדברים אלא גם את רוח הדברים. אז למה אתה הולך ומטיל בי דופי? אנחנו נוהגים בך בהגינות, נוהגים בך בזהירות, אז למה אתה משמיץ?'. לכן התייחסתי לתגובה שלו בבוז".
- בוא נדבר רגע על על מה שעולה מתוך התמלילים עצמם. זה פלילי? יכול להיות שייצא מזה כתב אישום? ומה זה אומר על יחסי שלטון ותקשורת?
"הקולות שאני שומע הם חד-משמעיים לאורך כל החקירה הזאת, וזה שהכיוון הכללי הוא לא להגיש כתב אישום בתיק 2000. אני גם יכול להבין את הרתיעה שלהם מלבחון את היחסים האלה שבין מו"ל לבין ספקי אינפורמציה. איפה בדיוק עובר הקו. הם נרתעים להיכנס לשדה הזה, כי כאן הם יצטרכו לחקור באמת, כמו שראש הממשלה אומר, איזה טובות הנאה קיבלו - אם קיבלו - אותם חברי כנסת שהצביעו בעד חוק ישראל היום".
- ולמה לעצור רק בפרשה הזאת.
"בדיוק. איזה יחס נתן עיתון 'גלובס' לנושים של אליעזר פישמן בשנים הרלוונטיות? ואותו הדבר אפשר לשאול לגבי עמוס שוקן, ואותו הדבר לגבי נוחי דנקנר בשעתו. אז אני מבין את הרתיעה. למרות שאני אומר לך במובן הקר של המילה, לאור הפרסום נניח של גידי (וייץ) עכשיו, ראש הממשלה ממש קונה עיתונות טובה או רעה למתחריו, והתמורה היא שימוש בכוח הפוליטי שלו בפרלמנט. הרי הם דיברו שם לפרטי פרטים איך למזער את הנזק הכספי שמסב 'ישראל היום' ל'ידיעות'. להוריד את מספר המודעות, להוריד את מספר הגיליונות, לצמצם את הפרסום הממשלתי. כל מיני אופציות, כשמהצד האחר נוני מסביר לו מה הוא יכול לקבל בתמורה, וגם מראה לו את זה".
- ואחרי העיסוק בעניינים האלה של הון-שלטון-עיתון, ופרשות שכן או לא יכולות להפיל ראש ממשלה, אתה חוזר לעסוק בסיפורים על ארגוני הפשע?
"אני אומר את זה בהפנמה, בהכנעה, ואולי במילימטר צער. באמת סביב הפרשה הזאת יכולתי לעשות את האפגרייד הזה. אבל אז אני אומר לעצמי בסלחנות 'מה אני יכול לעשות שהכי מעניין אותי עכשיו זה לראיין את מאיר אברג'יל?'. אני מודה, זה הכי מעניין אותי. בלב השבוע המטורף הזה של חשיפת התמלילים מצאתי את עצמי נוסע לכפר טרומן לנסות לשכנע אותו להתראיין ל'אולפן שישי' אחרי שהוא שוחרר מהכלא בפרשה 512.
"אתה יודע, בזמנו, כשהייתי דובר במכבי חיפה, משרד הפרסום שעבדנו איתו היה קשר בראל. ועבדתי שם מול תקציבאי, אחד בשם איל חומסקי. כשהוא קודם במשרד הוא הציע לי לבוא להיות תקציבאי במקומו, וההצעה נראתה לי. ועשיתי בחינות והייתי אמור להשתלב שם, ואז הגיעה ההצעה מרפיק חלבי לבוא לטלוויזיה, והוא שכנע אותי, וויתרתי על קשר בראל. ברבות הימים איל חומסקי הקים את אדלר חומסקי, ומאז כמה פעמים הוא שאל אותי: 'תגיד, החלטת טוב לפני 20 שנה? יכולת היום להיות שותף באחד ממשרדי הפרסום הכי גדולים בישראל'. אז בתשובה לשאלה שלו, אני חושב שהחלטתי טוב".
"ביבי צודק, יש כנראה עיתונאים שהשנאה כלפיו העבירה אותם על דעתם"
הגעתם של בני הזוג נתניהו בחודש שעבר לבית המשפט כדי להעיד בתביעת הדיבה שהגישו נגד העיתונאי יגאל סרנה, העבירה את הסיפור המשפטי הזה מעמודי הברנז'ה למהדורות החדשות המרכזיות. פלג, שסיקר את המשפט, התבטא בעניינו בחריפות.
"יגאל סרנה קודם כל זה אדם שאני מכיר, ואני אפילו מיודד איתו, וקשה לי להגיד את מה שאני אומר. אני מרגיש אפילו סוג של כפיות טובה לומר את הדברים האלה, כי כשכתבתי ב'ידיעות אחרונות' תמיד קראתי בשקיקה את מה שהוא כתב, והתכבדתי בכלל שהוא ואני כותבים באותו מקום.
"אבל בבית המשפט פשוט התביישתי בשבילו, התביישתי בשביל 'ידיעות' שמעסיק אותו, והתביישתי בשבילי ובשביל המקצוע שלי. שמעתי עיתונאי, בלי ספק מהבולטים והמוערכים, שכששאל אותו עו"ד יוסי כהן (עורך הדין של בני הזוג נתניהו) 'למה לא פנית לבקש תגובה מלשכת ראש הממשלה או השב"כ? אולי היו מעמידים אותך על טעותך', הוא עונה משהו כמו: 'אני בא עם הניסיון בתוכי להבדיל בין שקרנים ללא שקרנים'.
"אמרתי לעצמי שאם היה בא אליי כתב צעיר ומספר לי סיפור נפלא ואומר שחבר סיפר לו בבית קפה שהוא שמע מחבר אחר שלו שהוא סומך עליו, הייתי אומר לו: 'תשמע חמוד, שבוע אתה יוצא לחופשה, ותחשוב בה על מה שרצית לפרסם בלי לבדוק. אחר-כך נראה, אולי אתה לא מתאים למקצוע'".
- אני מניח שסרנה לא ציפה שראש ממשלה יתבע אותו על משהו שפרסם בפייסבוק.
"מה היה כל-כך מסובך להוציא מכתב ולפרסם שהסיפור היה משל? תכתוב: 'לא התנסחתי טוב', ובזה אתה גומר את העניין. אבל ההתעקשות שלו והעוז לעמוד בבית משפט בישראל, להישיר מבט לשופט ולקשקש את הקשקוש המקושקש הזה... ואז אמרתי לעצמי, וגם אמרתי את זה בשידור, 'ביבי צודק, יש כנראה עיתונאים - לא באיזה בלוג זניח, בזרם המרכזי, כותבים בעיתונות הממוסדת - שהשנאה לנתניהו העבירה אותם על דעתם ברמה כזאת שהם זרקו כל דגל של אתיקה'.
"ואני אומר לך שאם יביאו לי שבוע לפני הבחירות חומר טוב שהמשמעות שלו תהיה ניצחון של נתניהו, אני אפרסם אותו הכי גדול שאני יכול. בלי היסוס. כששמעתי את הקלטות אולמרט ושולה זקן, צעקתי את אותה צעקת וואו שצעקתי לעורך שלי כשהגיעו החומרים של ביבי. אותה התלהבות. ועל אולמרט אף אחד לא יכול לחשוד בי שאני ברמה האישית שונא אותו או בז לו".
יגאל סרנה מסר בתגובה לדברי פלג: "אני שמח לנחם את פלג. אנו לא באותו מקצוע. אני עיתונאי. עיתונאי למשל מתאר, כמו שאני עושה כבר 35 שנים, מה שהוא רואה. פלג ישב באותו אולם 6 שבו ישבו עוד עשרות והיה כה משוחד, עד שראה וצייץ מדמיונו. פרוטוקול הישיבה כבר פתוח לקהל, תקראו ותשפטו מי אמר מה וכיצד העדתי.
"פרקליטי ואני עשינו דבר שמדינה שלמה מתקשה לבצעו: החזרנו את ב. נתניהו לקרקע המציאות לשעתיים. הוא עמד באולם 6 כאחד האדם על הדוכן ואמר לפרקליטי, אביגדור פלדמן, בין היתר כי הוא 'משתדל' לכתוב אמת בפייס וגם כי אולי יתנצל על השקר שטפל על המורה הבדואי. באותו רגע נחלנו ניצחון גדול.
"מיד אחרי השידור המופרך של פלג על המשפט, טלפן אליי בכיר בערוץ 2. עיתונאי ממש, לא כתב עורכי דין מדליפים, ותהה נדהם: 'מה קרה לפלג? מה מניע אותו נגדך כך?'. לא הייתה לי תשובה. אני בקושי מכיר אותו. אבל עורכי דין אמרו לי כי כך פועלים חלק מכתבי המשפט: 'מין שוטרים מתנדבים'. תן לי הקלטות של X ו-Y, ואשרתך היטב. זו דרך זרה לי. הזמן יוכיח מי הונה וסטה מן הדרך: העיתונאי או המצייץ".
גיא פלג
תפקיד: כתב ופרשן לענייני משפט של חדשות 2
אישי: בן 47, נשוי ואב לארבעה, תושב תל-אביב
מקצועי: היה כתב חדשות בטלוויזיה המקומית בחיפה, לאחר מכן היה כתב לענייני משטרה בערוץ 1 ובמקביל כתב במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", וב-2007 עבר לחברת החדשות של ערוץ 2
אנקדוטה: פרסם ב-2013 על קרע ביחסים בין אהוד אולמרט לשולה זקן, לאחר ששמע אותה מתייפחת בשירותי בית המשפט ומספרת לחברתה הטובה על העלבון שלה מדבריו
כתבות
ני"ע
