כל המערבונים שראיתי בימי חיי חלפו לנגד עיניי המשועשעות. הקניונים המסולעים, ההרים האדומים, מרחבי המדבר הצחיח, עמודי האבן השגיבים שבוקעים מאדמתו, הקקטוסים התמירים שמניפים את זרועותיהם בתנוחות של שוטרי תנועה שקפאו (או נכון יותר - יבשו) במקומם. המערב הפרוע במלוא הדרו המיתולוגי אופף אותי מכל עבר. אריזונה.
הכול נראה מוכר. כאילו נולדתי כאן. כאילו כאן חלפה עליי ילדותי. בעצם, זה די נכון: את רוב ימיי בבית הספר התיכון ביליתי מול הנופים הללו. לבוש תלבושת אחידה, לועס את הסנדוויץ' של הפסקת האוכל, ובוהה בגרי קופר, ג'והן וויין, קירק דוגלס, ברט לנקסטר (את קלינט איסטווד פגשתי רק בצבא). תוהה מי מהם ירשים אותי יותר בלהטוטי השליפה שלו. ועכשיו אני פה. יחד עימם. כאן הם דהרו על סוסיהם כאשר הבמאי אמר "אקשן". כאן גם אני דוהר עכשיו. אך לי אין סוס אחד. לי יש 557 סוסים הסרים למרותם של דורבנותיי. 556 מהם שקועים כרגע בתנומה מתוקה. אסור לי להעיר אותם. השריף המקומי לא מרשה. רק לסוס אחד מותר לעבוד, והוא מוביל אותי במהירות מסחררת של 24 מייל לשעה. 38.6 קמ"ש.
אם אגייס את מלוא 557 הסוסים שלי, הם יריצו אותי במהירות של 316 קמ"ש, אבל זה קצת יותר מהר ממה שהשריף מרשה. לפי מאות השלטים המעטרים את שולי הכביש המשובח, השריף מרשה 40 קמ"ש (25 מייל). אז שהסוסים ימשיכו לישון, ואני אמשיך ליהנות מהנוף.
במוחי חלף כמובן ההרהור שאם אנעץ את דורבנותיי במותני עדר סוסיי, איעלם מעיניו של השריף עוד בטרם יספיק לחבוש את משקפי השמש שלו. סוסיי מאיצים מ-0 ל-100 ב-3.7 שניות. לבהמה המגודלת שעליה רוכב השריף יידרשו לכך בערך שבועיים, אבל לא הרחק מכאן - כך קראתי ב"אריזונה היום" המקומי - נמצא בסיס צלחות מעופפות, ובהם חייזרים אוכלי-אדם המשתפים פעולה עם זרועות החוק המקומיות. אז התאפקתי. למה לי להיעשות חטיף של חייזר.
ועתה נחזור אל קרקע המציאות. כאן, באריזונה, הוצגה לעיתונות המרצדס AMG-GT רודסטר (דהיינו: דו-מושבית ומופשלת-גג) החדשה. אחות ל-GT קופה, ובת למשפחת ה-GT של חברת AMG, חברה-בת של מרצדס המייצרת דגמים עזי נוכחות ושרירים על בסיס דגמים של החברה האם.
ה-AMG-GT רודסטר מיוצרת בשתי תצורות. שתיהן מונעות באותו מנוע 8V כפול-מגדשים בנפח 4.0 ליטר. ה"בסיסית" מפיקה ממנו 476 כ"ס, הבכירה - הקרויה AMG-GT-C - מחלצת מאותו מנוע 557 כ"ס. ה-C גם זוכה בכמה תוספות ספורטיביות, לחלוטין לא מבוטלות, שהיא מקבלת מן הגרסה הרדיקלית ביותר של המכונית, ה-AMG-GT-R: היגוי אקטיבי של הגלגלים על הציר האחורי (עד 100 קמ"ש בניגוד לכיוון הגלגלים הקדמיים, מעל 100 קמ"ש - באותו כיוון של הגלגלים הקדמיים), שתורם לא מעט ליציבות הרכבת בפניות מהירות. נעילת דיפרנציאל אחורי מנוהלת אלקטרונית - עוד עזר נהיגה, המסייע למכונית להסתדר עם יכולותיה המופלגות.
מהירותן המרבית חוצה את קו ה-300 קמ"ש, ודי משעשע לראות ספידומטר שחוגתו מלחכת את המספר 360. ומשעשע גם להיזכר בימים הדי-קרובים, שבהם עדיין הקפידו יצרנים גרמניים להגביל מרצונם את מהירות מכוניותיהם החמות ל-250 קמ"ש. לא עוד.
מפגן בולט של התנשאות
ה-AMG-GT רודסטר יפה להפליא. שילוב מדויק ומוקפד של אגרסיביות ואלגנטיות. בחרטום בוהק גריל הקרוי "פאן-אמריקנה" - מחווה לגריל שעיטר את המרצדס SL "כנפי-שחף" שניצחה במירוץ הפאן-אמריקנה בשנת 1952. עיקרו - להבים אנכיים הנראים באמת כמו... שבכת גריל. זהו מעתה קלסתרה התקני והקבוע של ה-GT, וראוי להודות שזהו חוטם מרשים ביותר.
סביבת הנהג ראויה לכל מילת שבח. האמת? די משעמם לכתוב על מוצר כמעט נטול פגמים. כיסאות ספורט חובקים ונוחים, מערכת מחוונים הנראים כאילו מעצב תכשיטים בנה אותם. מסך מולטימדיה שמיש, מערכת ניווט מבריקה ממש, ריפודי עור, קישוטי כרום, "צעיף" אוויר חם הנפלט ממסעד הכיסא לחימום עורפו הענוג של הנהג, מערכת סאונד קונצרטנטית (מגרעת: לא מצאתי ולו תחנת רדיו אחת ראויה להאזנה), הגה נעים למגע, גג מתקפל הנפתח ב-11 שניות (!), ועושה זאת גם בנסיעה עד 50 קמ"ש.
פגמים בכל זאת? אין מקום לכלום. בעיה לא נדירה ברודסטרים. כך שאם זוג נוסע במכונית, הוא צריך להזמין מונית שתרדוף אחרי ה-GT עם התיק של הגברת והמעיל של האדון (או להיפך). יש אמנם בגאז' צנום, אך מי רוצה להניח את הלפטופ שלה, או את סל הקניות שלו - בבגאז' של מכונית היודעת לקחת סידרת סיבובים ב-200 קמ"ש? גם תא הכפפות די זעום, ואפילו קופסת סיגרים שהתקבלה במתנה תתקשה להסתתר בו. אף שבמחשבה שנייה מי שייסע במכונית הזאת הרי לא זקוק אלא למקום אחסון לכרטיס האשראי שלו. ולכך יש די והותר מקום.
ואז יצאתי לדרך. לרשותי הועמדה AMG-GT-C עתירת כוח, נוכחות ושכלולים. הפשלתי את הגג (11 שניות), חבשתי כובע מצחייה בזווית הנכונה (שבע דקות מתסכלות מול המראה), שילבתי ל-"דרייב" (7 הילוכים יש בתיבה כפולת-המצמד), בררתי לי את המצב "קומפורט" מתוך שלל המצבים האפשריים (ספורט, ספורט , מירוץ וקומפורט). לחצתי על הכפתור המתניע, יצאתי לכביש, ומיד הרגשתי כגמד בין ענקים. על כל מכונית רגילה, סבירה, שפויה, ריחפו סביבי 30 טנדרי-ענק מגודלים ("טראק", מכנים אותם האמריקאים בעיניים לחות): צמיגים בגובה שתי קומות, ארגז מטען - תמיד ריק מכל תוכן - בגודל אצטדיון, תא נוסעים (כפול) בגודל הטיטניק ובו נוסע אחד בלבד. ידו של הנהג משורבבת מבעד לחלון, מעוטרת בלוח מודעות שלם של כתובות קעקע המבשרות לעולם את מי הוא אוהב, מה הוא שונא, ומה גודל החזייה החביב עליו.
וראה-זה-פלא; אף שהם השקיפו ממרומי שמונה המטרים של מפלצתם על מכוניתי מלחכת האספלט, אני הייתי זה שהסתכלתי עליהם מלמעלה למטה. והם ידעו זאת. היה זה מפגן ברור של התנשאות של מי שיש לו AMG-GT-C - על מי שיש לו קעקע. שילבתי ל"ספורט" ולחצתי בעוז-מה. ומיד - קונצרט! רעמי מנוע, פיצוחי בק-פייר, "בליפים" מושלמים של חילופי הילוכים (בעיקר כאשר התיבה הורידה את ההילוכים כדי להיטיב את ההאצה), נהמה בריאה של 8 בוכנות מרוצות. נפלא ממש! ואוזניי הסמיקו מעוצם העונג.
בשיחה, בהמשכו של אותו יום, נשבעו לי האנשים הטכניים של AMG שכל האופרה הזאת טבעית לחלוטין. שום להטוט אקוסטי-אלקטרוני-מכני לא נרתם להפקתה. אני בהחלט מאמין להם, אך לא אתפלא אם חלק מן העושר האקוסטי והטבעי הזה, נועד יותר לפינוק אוזני הלקוח מאשר להשבחת פעולת המנוע. אבל מה אכפת לי? אני נהניתי.
מה הקשר לאריזונה?
בינתיים, גם מגבלות המהירות החוקית נעשו קצת יותר אנושיות: מותר כבר להגיע אפילו ל-35 מייל לשעה (56 וחצי קמ"ש). לא כעסתי. זה באמת היה כביש מסוכן מאוד! דו מסלולי, ישר כסרגל, שטוח כשולחן פינג-פונג, ארוך כאורך מחצית הגלות. געוואלד! הלוא ממש אפשר להירדם בכל רגע ולהיכנס באיזה טנדר! ובכל זאת שמתי נפשי בכפי, שמרתי על המהירות המותרת. בדי-עמל הגעתי סוף-סוף לכביש המהיר. תלת-מסלולי. ישר. חלק. יבש. והשלטים אכן נעשו נדיבים עוד יותר: 40 מייל לשעה (65 קמ"ש), ואחר כך, בכביש עם מחלפים, מותרים אפילו 55 מייל בשעה (88 וחצי קמ"ש). ולבסוף - באוטוסטרדה ארבע-מסלולית וסרגלית עד מעבר לאופק - 65 מייל לשעה! (104.6 קמ"ש) מי היה מאמין.
בצדי הדרכים - צבא של שריפים בג'אמוסים ענקיים עם צמיגי מונסטר-טראק, אורב תחת כל עץ, על כל גבעה רעננה ומאחורי כל קקטוס, כדי לשמור על חיי הנהגים.
בקיצור, הAMG-GT רודסטר מתאים לאריזונה, כמו שאגרוף מתאים לעין. הוא מהיר מדי, טוב מדי, נמוך מדי, יפה מדי, ולא אתפלא אם הוא מפעיל באורח אוטומטי כיסא-מפלט אם אדם המעוטר בכתובות קעקע מגודלות מדי מתיישב בכס הנהג. רבות הרהרתי בהגבלות המהירות הפסיכיות הללו, ודומני שמצאתי את התשובה. באריזונה הרי מקדשים את מורשת המערב הפרוע. אין ספק בלבי כי גם הגבלות המהירות הללו הן חלק מקידוש המורשת הזאת: מתברר כי 45 מיילים לשעה היא בדיוק מהירותו המרבית של סוס-בוקרים קצת עייף.
ובכל זאת נמצאו כמה גבעות חביבות בין עיירות הבוקרים הציוריות, ובהן כמה וכמה עשרות קילומטרים מפותלים דיים כדי לחלץ מן הרודסטר הזה חלק מיכולותיו. אז לחצתי. חזק. או - נכון יותר - די חזק. ולא נדרשו יותר מדי קילומטרים כדי לגלות שה-AMG-GT-C היא ברייה ברוכת כישרונות. כוחה כמובן לא מוגבל, וכך גם תחושת הביטחון שהיא משפיעה על הנוהג בה.
היא עושה הכול, ממש הכול, מבלי להטריד או להבהיל את הנהג בהיסוסים או בהפתעות כלשהם. צייתנות מוחלטת. שלדה, הגה, מתלים, הילוכים, עזרי נהיגה ובטיחות, עובדים כולם בהרמוניה מושלמת. כמעט ואמרתי - מושלמת מדי.
ככל שיכולתי לשפוט בנסיעה הקצרה הזאת, יש בכל המערכות המשובחות הללו גם משהו מנתק. משהו מרחיק. משהו המקהה במעט את תחושת החדות לה רשאי לצפות מי שמבקש לעצמו מכונית ספורט טהורת-גנים. אבל ה-AMG-GT-C הרי מודיעה בריש-גלי שהיא GT. גראן-טוריסמו. לא 1F. לא מכונית מירוץ. את תפקיד הספורטאית הרדיקלית היא מותירה ל-AMG-GT-R. וכ-GT היא מתקרבת לשלמות. החיים הנינוחים איתה הם כיף גדול, היא משפריצה סביבה את הרושם ואת הנוכחות הנכונים, והיא תפנק את בעליה בכל פינוק והידור שניתן להעלות על הדעת.
חיים סוערים איתה הם בהחלט אפשריים, וגם מתרחשים במהירויות ממש מסחררות, אבל - איך לומר? - הם גם קצת נינוחים מדי. המכונית הזאת, כך נראה לי, פונה לאדם המבקש לעצמו את השפיץ. את הצמרת. את הטוב ביותר. היפה ביותר. האיכותי ביותר. הבולט ביותר. זה שקונה שעון ב-7,000 אירו, חליפה ב-12,000 פאונד, פנטהאוז ב-10 מיליון שקל, ובקבוק שאטו-מרגו ב-20,000 דולר לקידוש. אדם כזה פשוט לא יכול להרשות לעצמו לא לקנות גם AMG-GT-C. היא השפיץ. והיא תלך טוב מאוד עם השעון, החליפה, הפנטהאוז והיין.
למחרת נהגתי ב-AMG C43 4MATIC COUPE. "רק" 367 כ"ס. "רק" 250 קמ"ש. אך איזו חוויית AMG מרהיבה. הייתי אפילו אומר כי בזכות היותה קצת פחות רדיקלית מהמרצדס C63 שכבר נמכרת בישראל, היא גם קצת יותר נינוחה לנהיגה בידיים יותר מיושבות. ואם ה-43C הזאת אכן תגיע לישראל, דומני שרוכשיה יקבלו גם חוויית AMG, ואולי גם עודף משלושת-רבעי מיליון שקל. מה רע?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
