למה לא שי באב"ד?

תפקיד הממונה על התקציבים במשרד האוצר צריך להיות מחוץ לתחום עבור מועמדים בעלי השתייכות פוליטית. זאת, מהטעם הפשוט שאין ממנים את החתול לשמור על השמנת. מהשיקול הזה בלבד, האפשרות המסתמנת, שמנכ"ל האוצר, שי באב"ד, ישמש כממונה בפועל על התקציבים לתקופה ממושכת, צריכה לרדת במהירות מעל שולחנו של שר האוצר משה כחלון.

בשבועות הקרובים צפוי השר כחלון להחליט מי יהיה הממונה הבא על התקציבים באוצר. הממונה הנוכחי, אמיר לוי, מונה לתפקידו ביוני 2013, בשלהי כהונתו של שר האוצר הקודם יאיר לפיד, לכהונה בת 4 שנים. אפשרות הארכת כהונתו של לוי נראית קלושה, בין היתר כיוון שבאב"ד מתנגד לכך בחריפות, כולל איום בהתפטרות.

וכך, כמו שקורה כאשר מתפנית משרה בכירה, "בורסת השמות" של מועמדים אפשריים לתפקיד, כבר החלה לעבוד במלוא המרץ באוצר. לפי הערכות ישנם היום לפחות 5 אישים שיתמודדו על התפקיד, בהם המנכ"ל לשעבר של המשרד לביטחון-פנים, רותם פלג, ומנכ"ל משרד הבריאות הנוכחי משה בר-סימן-טוב.

באב"ד עצמו אמנם אינו מועמד להחליף את לוי, אך קיימת סבירות לא נמוכה שהוא ימונה לממלא-מקום או לממונה בפועל של אגף התקציבים, עד למציאת מחליף. מילוי המקום הזה עשוי להימשך חודשים רבים, ואם יוחלט על הקדמת הבחירות - אולי אף עד תום הקדנציה של הממשלה הנוכחית.

בסביבתו של באב"ד מציינים מצדדיו כתקדים את העובדה שגם ירום אריאב שימש בזמנו במקביל כמנכ"ל האוצר וכממונה על התקציבים, בזמן אישור תקציב 2009-2010. לכחלון נוח להשאיר את ניהול האגף בידיו האמונות של באב"ד, שכבר ביצע כמנכ"ל משימות רבות בעלות אופי תקציבי מובהק. הובלת המו"מ על עתיד תאגיד השידור הציבורי - תוך מידור אגף התקציבים משלבים קריטיים - היא הדוגמה האחרונה לכך.

נראה, כי לכחלון לא נוח להמתין עד שהמחליף ייכנס לעניינים באגף, ובכל מינוי קיים סיכון שהאיש שימונה - מוכשר ומנוסה ככל שיהיה - לא ירצה, או לא יהיה מסוגל לעמוד במשימות ששר האוצר מייעד לו, או שלא יצליח לעבוד עם בכירים אחרים באוצר, ובראשם המנכ"ל הדומיננטי.

מתנגדיו של באב"ד מדברים על מערכת היחסים העכורה ששררה בינו לבכירים אחרים באוצר, כנימוק מרכזי נגד מינויו. הטענה הזו פחות חזקה כיום, כאשר באב"ד מוכיח יכולת לעבוד יחסית בהרמוניה, עם בכירים כמו הממונה על השכר באוצר, ערן יעקב, ועם החשב-הכללי, רוני חזקיהו.

נקודה בעייתית יותר היא קשריו ארוכי השנים של באב"ד עם משפחת עופר. זאת, על רקע ההחלטה המתקרבת בנוגע לעתיד הזיכיון של קבוצת כיל בים המלח. נזכיר, כי הדוח על מניית הזהב של המדינה בכיל, שכתבה החשבת-הכללית הקודמת מיכל עבאדי-בויאנג'ו, שמור עדיין אצל באב"ד במגירה. באב"ד טוען כי לא היה לו כל קשר עם עידן עופר בשנים האחרונות.

אבל הבעיה המרכזית במינוי היא ההשתייכות הפוליטית הברורה של באב"ד למפלגת "כולנו" שבראשות כחלון, שבאב"ד היה במשך 3 חודשים במקום ה-11 ברשימת מועמדיה לכנסת. 

הזיקה הפוליטית של באב"ד באה לידי ביטוי גם בתפקידו באוצר, בין היתר, בשליחויות רגישות כמו בביקור הלילי בביתו של ח"כ משה גפני (יהדות התורה), שלפי פרסומים שונים התקיים לפני שנה, ושבו על פי הפרסומים ניסה באב"ד לקדם דיל פוליטי שבמסגרתו יקבל גפני את תפקיד שר הכלכלה במקום יו"ר ועדת הכספים. באב"ד טוען כי המפגש לא התקיים.

מהסיבה הזו, אין תקדים למינוי כזה של איש פוליטי, והמקרה של ירום אריאב אינו רלבנטי, כי אריאב לא היה מינוי פוליטי. נכון שגם לממונים מקצועיים יש אג'נדות פוליטיות ואחרות, וגם הם פועלים בהתאם להשקפת עולם ולאידיאולוגיה, אבל אם באב"ד ימונה היום לממלא-מקום - מה ימנע בעתיד משר האוצר העתידי, דוד ביטן או השרה מירי רגב למשל, למנות פעיל מרכזי בליכוד לאחראי בפועל על חלוקת התקציבים במדינה?