כל הסיבות לא לצמצם עכשיו את החזקתכם במניות בת"א

אומרים שזו העת להקטין את הסיכון בתיק ההשקעות, שכן חוסר היציבות והמתיחויות הגיאופוליטיות שגואות, לצד עליות השערים בשנים האחרונות, מעצימים את הסיכוי לירידות מחירים חדות. במילים אחרות, ההמלצה היא לצמצם את ההחזקה במניות.

התמונה מורכבת ולא אחידה: תחושת "החגיגה בשוקי המניות" מעוותת מיסודה, שהרי בניגוד לארה"ב, מדד ת"א 35 מדשדש כבר תקופה לא קצרה. יש הטוענים כי זו ההוכחה ששוק המניות המקומי אינו אטרקטיבי להשקעה, אבל לטעמי זו מסקנה שגויה, שלא לומר מטעה, משום ששלוש מניות פארמה בודדות הן אלו שעיוותו לחלוטין את התוצאה. אלמלא ההתרסקות שלהן בשנה שחלפה, התשואה של מדד ת"א 35 - בחמש השנים האחרונות - הייתה עומדת על שיעור שנתי של 10% בממוצע. אומר זאת באופן הבא: אם רפורמת המדדים הייתה מיושמת בתחילת השנה שעברה, אזי תשואת המדד המקומי הייתה פחות תנודתית והרבה יותר גבוהה.

התמחור לא השתנה: מכפיל הרווח הנקי הנוכחי, של מדד ת"א 35, דומה מאוד לממוצע שהיה בשנים האחרונות. לפיכך, קשה לטעון שרמת המחירים בשוק גבוהה, אלא אם כן מגלים שמצב הכלכלה הורע, או לחלופין, שהאלטרנטיבה הסולידית הפכה יותר מפתה. אז זהו, שאין לכך כל ראיה.

הצמיחה עדיין נאה: צמיחת התוצר הגולמי בשנה הקרובה צפויה לעמוד על סדר גודל 3.3%-3.5% בממוצע. זו בוודאי לא בגדר צמיחה "חלשה", והיא גם מאוד דומה לרמות ששררו בשנים האחרונות.

ההשקעות גדלות: ההשקעה בנכסים קבועים נמצאת בעלייה, וזו בהחלט מגמה מבורכת ורצויה, שכן היא מבססת את הצמיחה והופכת אותה יותר איתנה ובריאה.

המסים יורדים: אינני מכוון לתוכנית "נטו למשפחה" שהציג שלשום משרד האוצר, בנוגע להפחתת מכסים - שזה למעשה הקטנת מסים - אלא לירידה הצפויה במס החברות בשנתיים הקרובות. לא אלאה אתכם בחישובים, אלא רק אומר כי הפחתת המס האמורה מוסיפה לבדה 5% לשווי החברות.

האינפלציה במגמת עלייה, ובעת הנוכחית זו ידיעה טובה: ככלל, משקיעי אקוויטי אינם נלהבים מאינפלציה גבוהה, שכן הם חוששים שהיא תוביל להעלאת ריבית כתגובה. אז זו בדיוק הנקודה, שרמת המוצא הייתה כל כך נמוכה, כך שלמרות עליות המחירים האחרונות, הריבית במשק צפויה להיוותר על כנה - לפחות בשנה הקרובה. זו סיטואציה מצוינת לחברות, שכן האינפלציה תשפר להן את הרווחיות והתוצאות, ובה בעת הריבית תישאר נמוכה.

האלטרנטיבה הסולידית דלה ומצומקת: התמורה ממכירת מניות מנותבת על פי רוב לרכישת איגרות חוב ממשלתיות, בטענה שמדובר בתחלופה רצויה בין סיכון לתשואה. נדמה לי שרמת התשואות הסולידיות כל כך עלובה, כך שבמידה רבה מדובר בתזוזה לא יעילה לתוך עקומת התמורה, או במילים אחרות, הירידה בסיכון אינה מפצה על הפגיעה בתשואה.

מבט סקטוריאלי: כאשר מביטים על מכפילי הרווח בסקטורים השונים, המסקנה שעולה די דומה - התמחור הממוצע נותר פחות או יותר באותה רמה. נכון שבתחומים מסוימים רמת המכפילים אכן עלתה - אבל זה בוודאי לא דרמטי, ובמרבית המקרים גם יש לכך הצדקה.

במניות הנדל"ן, לדוגמה, לירידת הריבית הייתה השפעה חיובית אדירה על רמת המחירים, שכן לא רק שהיא הקטינה את שיעורי ההיוון והעלתה את ערך הנכסים, היא גם שיפרה את איכות התוצאות השוטפות - מאחר שלעלות המימון יש משקל מהותי בהוצאות.

עליית המכפילים בסקטור התקשורת גם היא מובנת וצפויה, שהרי לאחר שנים של מהפכה לא פשוטה, המשקיעים מצפים בצדק לשינוי מגמה.

מה לגבי חברות הטכנולוגיה והמזון? השינוי במכפילים התאפיין במגמות מעורבות, כך שהעלייה הכוללת בתמחור נובעת בעיקרה ממניות בודדות.

בסקטור הטכנולוגיה, אלביט מערכות  היא זו שלכאורה הפכה הרבה יותר יקרה, אבל גם אם נסכים שהיא אינה זולה כשהייתה, צריך לזכור כי תעשיית המלחמה שבה היא פועלת נמצאת כיום בשגשוג ובפריחה.

בתחום המזון זו פרוטרום  שגרמה להטיה, ואף כי הדעות לגבי מחיר המניה חלוקות, קיימת הסכמה לגבי שתי עובדות מרכזיות - רווחי החברה יצמחו באופן דרמטי בשנים הקרובות, והניהול שלה הוא ברמות הכי גבוהות.

שורה תחתונה: המניות בתל-אביב נסחרות ברמת מחירים הוגנת וסבירה, הכלכלה מתפקדת ובריאה, הריבית הסולידית בשפל המדרגה, מה שמוביל למסקנה מתבקשת וברורה - האקוויטי המקומי הוא עדיין האפיק הכי אטרקטיבי להשקעה.

■ הכותב הוא מנהל מחלקת מחקר מניות בלאומי שוקי הון, עובד בנק לאומי. הסקירה בוצעה על בסיס מידע ונתונים ציבוריים, המפורסמים לכלל המשקיעים, ועליהם בלבד. 

 שוק המניות