כחלון עשה בית ספר ל-כ-ו-ל-ם

1. די מדהים היה לראות השבוע שהצעדים הכלכליים של שר האוצר משה כחלון זכו להרבה יותר פרשנויות פוליטיות מאשר כלכליות, כאילו הפוליטיקה היא חזות הכול ורק היא עומדת מאחורי התוכנית של השר. כאילו המטרה היא אך ורק משחקים פוליטיים, כאילו המטרה היא רק להראות לנתניהו שעם כחלון לא משחקים. נכון, מאחורי כל מהלך כלכלי, מאחורי כל החלטה כלכלית, יש פוליטיקה - בין שזו "פוליטיקה" בתוך משרד האוצר ובין שזו פוליטיקה ומאבקי כוח בין ראש הממשלה לשריו. אבל להפוך צעדים כלכליים-חברתיים לכותרות כמו "כלכלת בחירות" או "כחלון שופך כסף על הציבור", או להג מביך שמתחרז עם שמה של התוכנית כמו "נטו בחירות או נטו משפחה" - נו, מספיק עם הקלישאות, הסיסמאות והפראזות או ההפרזות. בואו נדבר כלכלה. זה בדיוק עניינה של התוכנית: כלכלה. רק כלכלה. פערים חברתיים. רק פערים חברתיים. זו בדיוק הבעיה של כל המלהגים הפוליטיים-כלכליים: הם מתעקשים להתייחס אך ורק למעטפת הפוליטית של התוכנית ולא לגופו של עניין. האם זה מהלך כלכלי ראוי? האם זה מהלך חברתי? מי ירוויח? והשאלה הטריוויאלית: איך המהלך הזה ימומן? כל אלה הרבה יותר חשובים מהרכילות של למה כחלון לא הודיע לנתניהו, מי נעלב ומי עלב, ומי סגר חשבונות.

2. צריך להגיד את הברור מאליו: כל תוכנית כלכלית או צעד כלכלי שמביאים להגדלת ההכנסה הפנויה של משק בית בישראל, ודאי משק בית המשתייך לפי הסטטיסטיקות לשכבות החלשות או למעמד הביניים - הם מבורכים, ולעזאזל הפוליטיקה. בפשטות, ניתן להגדיל הכנסה פנויה באופנים רבים, אבל יש כמה דרכים עיקריות: האחת תלויה במישרין במעסיקים ובעקיפין במדיניות ממשלתית - השכר ברוטו. אם השכר ברוטו שלכם עולה, גם הנטו מן הסתם צריך לעלות (אם לא מעלים את מדרגות המס הישיר). הדבר הזה, כפי שוודאי כולם כבר יודעים, לא התרחש - השכר הריאלי הממוצע נותר די קפוא, ובעיית השכר הפכה לאחת הבעיות הקשות במשק הישראלי. הדרך השנייה היא להשתמש במערכת המס כדי להגדיל את ההכנסה הפנויה, בין שבאמצעות מסים ישירים ובין שבאמצעות מסים עקיפים, נקודות זיכוי או מענקי העבודה. זה נעשה בשנים האחרונות - המסים הישירים ירדו, נקודות הזיכוי הורחבו וכך גם מענקי העבודה. זו הסיבה ששכירים רבים אולי רואים את הברוטו שלהם תקוע אבל את הנטו שלהם צומח. הדרך השלישית היא סבסוד כלשהו של שירותים חברתיים. משרד האוצר פעל בשני מישורים עיקריים: מערכת המס וסבסוד שירותים חברתיים (צהרונים), והמטרה הייתה השכבות החלשות ומעמד הביניים.

למאמר מצורפים נתונים מפורטים על שוק העבודה הישראלי. אפשר לראות דרכם את המטרה הברורה של כחלון: השכבות החלשות ועשירוני הביניים - עשירון חמישי עד שמיני (אף שיש שיגדירו חלק מהעשירונים האלה כעשירונים של שכבות חלשות, במיוחד החמישי). שימו לב לטבלה המציגה את העשירונים של זוגות עובדים ללא ילדים או עם כמה ילדים. האוצר כיוון בדיוק לזוגות עובדים שמרוויחים יחדיו כ-13 אלף שקל ברוטו (עשירון חמישי) עד 25 אלף שקל ברוטו (עשירון שמיני). כלומר, אם מדובר בחלוקה שווה של ההכנסות בין הזוגות, מדובר בשכר ברוטו של 6,500 שקל ברוטו לשכיר/ה עד 12,500 שקל ברוטו לשכיר/ה. סבסוד הצהרונים נעשה באופן דיפרנציאלי כך ששכירים ביישובים חלשים יקבלו יותר ושכירים ביישובים חזקים יקבלו פחות או כלל לא. הרחבת נקודות הזיכוי שמכוונת לזוגות עובדים מטופלים בילדים (נקודות זיכוי לילדים עד גיל 6) אף היא צעד משמעותי, כיוון שהן הוגדלו והושוו בין גבר לאישה ויתרמו לגידול בשכר הנטו החודשי באופן משמעותי. הגדלת נקודות הזיכוי וסבסוד הצהרונים אמורים אם כן להוסיף מאות שקלים פנויים לפחות, אם לא יותר (תלוי בשכר, תלוי במספר הילדים) לכל משק בית בחודש, במיוחד לזוגות צעירים בתחילת הקריירה שלהם. זוגות עובדים יראו זאת בנטו החודשי שלהם שיגדל ובחיסכון על הוצאת צהרונים. זה משמעותי מאוד מבחינתם, וזה הרבה-הרבה יותר חשוב ממשחקי מילים על התוכנית של כחלון. כן, זה אכן נטו לכל משפחה, הרבה יותר נטו לכל המשפחה.

וחשוב להגיד דבר נוסף על כחלון: הוא אחד משרי האוצר החברתיים ביותר שהיו פה. בניגוד לאלה שמפטפטים ומדברים גבוהה-גבוהה על פערים חברתיים, הוא גם עושה, או מנסה לעשות. הניסיון לצבוע את תוכניתו בקווים פוליטיים הוא לא רק מגוחך, הוא פוליטי ואינטרסנטי בעצמו.

3. אם יש איזושהי מסקנה לגבי העתיד, היא נוגעת לטיפול במדרגות המס. לפני פחות מחודש תיאר כאן יורם גבאי, לשעבר הממונה על הכנסות המדינה, כיצד המס השולי בישראל הגיע לרמות גבוהות ולא מידתיות של 64%-70%, הרמה הגבוהה ביותר בקרב המדינות המפותחות. המס השולי, הסביר גבאי, הגיע לרמות כה גבוהות בגלל שלל גורמים ובהם החלת מס היסף והטלת מיסוי על הפרשות המעסיק לפיצויים ולפנסיה מעל תקרה של 32 אלף שקל בחודש. קודם כול הסבר כללי: מס שולי איננו המס הסופי שמשלמים כמובן השכירים כחלק משכרם ברוטו, אלא מדרגת מס הכנסה הגבוהה ביותר מתוך השכר ברוטו של עובד. כזכור, יש מדרגות למס הכנסה - ככל שהשכר גבוה יותר, משלמים שיעורי מס גבוהים יותר (ראו מדרגות מס הכנסה המעודכנות ל-2017), ויש המס השולי, שהוא הדרגה הגבוהה ביותר ששכירים יכולים להגיע אליה. כמובן, על מס הכנסה צריכים להוסיף את מיסוי הבריאות ואת ההפרשות לביטוח הלאומי (עד תקרות) והפרשות המס לקופות גמל או פיצויים מעל תקרות מסוימות.

תשאלו ודאי, מדוע אנחנו צריכים להתחשב במס השולי הגבוה לבעלי שכר גבוה של עשרות אלפי שקלים בחודש? אתם צודקים אבל גם מטעים. צודקים, כי בעלי השכר הגבוה מאוד (והכוונה היא לא ל-30-40 אלף שקל ברוטו לחודש) דואגים למזער את חבות המס שלהם ולהוריד דרמטית את המס השולי המושת עליהם באמצעות שימוש בחברות ארנק, שעלו עד היום למשלם המסים הישראלי באובדן הכנסות של כמה מיליארדים בשנה. אתם מטעים, כי מי שסובל מכך הוא בדיוק מעמד הביניים החזק יחסית שמשלם את רוב המסים הישירים בישראל. שימו לב לנתונים הבאים: שלושת העשירונים העליונים משלמים כ-89% (!) מסך המסים הישירים בישראל (מס הכנסה, מס בריאות וביטוח לאומי), והעשירון השמיני מרוויח מ-11,500 שקל ברוטו עד כ-16,000 שקל ברוטו ואילו העשירון התשיעי מרוויח בין 16 אלף לכ-32 אלף שקל ברוטו. שלושת העשירונים העליונים משלמים כ-96% ממס ההכנסה וכ-79% ממסי הבריאות והביטוח הלאומי. כלומר, העשירונים הנמוכים יותר כמעט שלא משלמים מסי הכנסה, לא מעט הודות לפעולות האוצר בנושא נקודות הזיכוי ומס ההכנסה השלילי - דבר שממחיש בצורה הטובה ביותר את בעיית השכר הנמוך בישראל, הרבה מאוד שכירים לא מגיעים לסף המס בכלל.

אתמול הציע רו"ח קובי זליכה במאמר ל"גלובס" להקטין את מדרגות המס שבין 14,321-19,900 שקל ברוטו ל-27% מ-31%, שזה בדיוק עשירונים 8-9, בדיוק מעמד הביניים הקלאסי ה"חזק" - ואני מסכים איתו לחלוטין. המצב האבסורדי הוא שעשירונים אלו "סובלים" ממס שולי מאוד גבוה המגיע ליותר מ-40%, וזה חייב להיות מטופל בצעדים הכלכליים הבאים.

4. וכעת לשאלת המימון של הצעדים הכלכליים. זו אכן שאלה חשובה, שהתשובה עליה חייבת להיות "נזילה". למה הכוונה? לכך שהאוצר, ואגף התקציבים במיוחד, ידעו תמיד למצוא את הכסף אם רק רצו בכך. צריך להבין, ועסקתי בכך לא פעם בעבר - אחרי שהתקציב המקורי עובר בכנסת נערכים בו אין-ספור שינויים תקציביים. לוקחים כספים מתקנות מסוימות ושמים אותם בתקנות אחרות. לעתים תקנה אחת משתנה כמה פעמים. חלק מגדילים, חלק מקטינים. התוצאה היא שהמשחקים הללו, שלפי הערכות התוצאה שלהם היא אלפי שינויים, אם לא עשרות אלפי שינויים, דרך תקנות התקציב, גורמים לכך שהתקציב המקורי עובר כל כך הרבה שינויים עד שאי-אפשר לזהותו בכלל. בשפה פשוטה: איכות התקציב, שמכריזים עליו בכל שנה או שנתיים ברעש ובצלצולים ונחגג על ידי שר האוצר ובכירי משרדו, היא נמוכה ביותר. אין שום קשר בין התקציב המקורי לתקציב על שינוייו. התקציב המקורי הוא מסמך חסר ערך לחלוטין. אם תקציב המשרדים נאמד במאות מיליארדים ונערכים בו שינויים בהיקפים של עשרות מיליארדים, משהו כמו 50 מיליארד שקל - ודאי יהיה אפשר למצוא את הכסף לתוכנית של כחלון, הנאמדת ב-4-5 מיליארד שקל, 8 מיליארד שקל יחד עם קצבאות הנכים.

שיטות העבודה של אגף התקציבים והאוצר לא כוללות רק תיקונים אלא גם שימוש ב"רזרבות". מדובר ברזרבות שלמשרדים אסור לגעת בהן ובדרך כלל אגף התקציבים רשאי לשחררן. למשל, שימוש ב"עודפים". כלומר, אם לא מימשו תקציב בתקנה מסוימת בשנה שעברה, מעבירים אותה לשנה שלאחר מכן. למשל, הקצבה בחסר כדי שהמשרדים יזחלו על גרונם במשך השנה ויתחננו לתוספות. למשל, מחזיקים בגרון לאורך השנה משרד כזו או אחר, כדי להעביר אותו סדרת חינוך למען רפורמה כזו או אחרת או התייעלות (לפעמים זו מטרה ראויה). רוטינת העבודה הזאת היא חלק מהרצון הטבעי לשמר את הכוח העצום שיש בידי אגף התקציבים.

בקיצור, יש כסף. וגם נתוני המאקרו (גירעון ויחס חוב-תוצר) נמצאים פחות או יותר בתוואי יורד, אז לא צריך להיבהל מכל ההפחדות על פריצה תקציבית ועל כלכלת בחירות לא אחראית.

5. גם צריך לזכור שעודפי גביית המסים בשנה האחרונה אינם תוצאה רק של אקזיטים גדולים כמו מובילאיי, אלא מהרחבת מעגל משלמי המסים בישראל - בין שבעקבות תוכניות הגילוי מרצון ובין שבעקבות המלחמה העולמית בהון השחור העצום (עצום במיוחד בישראל) ועליית המדרגה בהרתעה של רשות המסים. ואני חוזר גם לחברות הארנק, שהפכו לדרך חוקית אבל מעוותת להתחמק ממס על ידי מקבלי שכר גבוה במיוחד. העיוות הזה נמשך שנים ארוכות מדי ובעלי אינטרס חזק מדי טירפדו פעם אחר פעם ניסיונות חקיקה בנושא. גם פה יש תקווה: בחוק ההסדרים האחרון נכללו שינויים משמעותיים בהיבטי מיסוי בחברות ארנק. רשות המסים היא זו שדחפה את השינויים, ואני מניח שהם ייושמו. יהיה זה עוד תיקון חברתי וסגירת מעגל אם יצליחו לגבות מיליארדים בודדים מחברות הארנק כדי לממן צעדים התומכים בשכבות החלשות ובעשירוני הביניים שאין להם שום אפשרות לעשות טריקים של תחמוני מס כמו לאנשי המאיון העליון.

eli@globes.co.il

כחלון צריך למנות אדם חיצוני לתפקיד הממונה על אגף התקציבים

אלו ימיו האחרונים בתפקיד של אמיר לוי, וכרגיל סביב מינוי של בכיר במשרד ממשלתי, בורסת השמות חוגגת. אגף התקציבים הוא אחד ממוקדי הכוח הגדולים במדינה, ויש לו עוצמה בלתי נתפסת, עוצמה רבה מדי שהופכת פעמים רבות פוליטית לחלוטין. במשך שנים התרגל האגף, אם כבר מדברים על פוליטיקה, להתנהל מעל ראשו של שר האוצר ולנהל אותו מעל דפי העיתונות, בתוך שליחת מסרים באמצעות עיתונאי החצר שלו, ויש רבים כאלה. זה לא רק אגף התקציבים, זה האגף שאחראי לרוב ההדלפות לעיתונות הכלכלית - בין היתר תדרוכים נגד שרי האוצר, נגד פקידים בתוך המשרד ונגד פוליטיקאים אחרים - רק כי לא התיישרו עם האג'נדות של ראשי האגף, רובם אנשים מוכשרים מאוד אבל צעירים עם מעט מאוד ניסיון.

אחרי שהאגף הכשיל את כחלון במיסוי דירה שלישית ובהסדרי הפנסיות בתקציב הביטחון, וגם בעניינים השוליים של התאגיד, כחלון אמנם עירב את אנשי האגף בתוכנית ואף הודה לבכיריו, אבל שימו לב ששום פרט לא דלף - עניין חריג מאוד באגף. סדרת החינוך הזאת צריכה להתבטא גם במינוי הבא. אנשי אגף מטפטפים לכחלון מסרים דרך העיתונות, שהראש החדש צריך להיות בשר מבשרם. כלומר, על פי המסורת, איש שגדל בתוך האגף, שהוא עצמו, כך על פי מבקר המדינה, סוג של "מועדון סגור", בעיקר יוצאי האוניברסיטה העברית, שמשדרים על אותו גל.

ובכן, הגיע הזמן למינוי חיצוני, של איש כלכלה ותיק, רצוי עם ניסיון בסקטור העסקי, ולא דווקא אדם שגדל באגף. זה יהיה טוב במיוחד לאגף וגם טוב למשק הישראלי.