שר ההיסטוריה, או לפחות אחד מסגניו, התערב השבוע כדי לשוות תוקף אוניברסלי למסר של יום השואה. הוא שלח את מדמואזל מרין לה פן לשלב הגמר של הבחירות לנשיאות צרפת. זה היה שבועיים ופחות לאחר שהיא לא הצליחה להתאפק, וגינתה את אלה המטילים לפחות חלק מאשמת הגירוש של יהודי צרפת לאושוויץ על הצרפתים. איך הם מעיזים להטיל שיקוצים על ארצנו, היא זעמה.
מועמדת הימין הקיצוני לנשיאות ניסתה בשנים האחרונות לרופף את הזיהוי האוטומטי של תנועתה, "החזית הלאומית", שיסד אביה, עם אנטישמיות, ניאו פשיזם וגעגועים אל ימים סמכותניים. אבא היה חייל קרבי, שחשב את תאי הגזים ל"פרט קטן" בספרי ההיסטוריה. מרין גירשה את אבא מן המפלגה שהוריש לה. אבל נראה בעליל שהיא נשארה יורשתו הטבעית.
יממה אחת לאחר שהגיעה למקום השני בסיבוב הראשון של הבחירות, העלמה לה פן (גרושה פעמיים, נשואה בשלישית שלא כדת וכדין, שלוש בנות מבעלה הראשון) התחילה את מסע הבחירות שלה בהרעשה ארטילרית כבדה. לא, היא אינה מתכוונת לבזבז את זמנה על לשון המעטה ועל דקויות. בנאומה הראשון היא יצאה בהתקפה מוחצת על הפטריוטיות של יריבה, עמנואל מקרון. "אין בו שום אהבה לצרפת", היא הכריזה בלשון, שכנראה לא נשמעה בנסיבות כאלה מאז מלחמת העולם השנייה.
לפני המלחמה ובמהלכה, בני דמותה של מרין הכחישו את אהבת המולדת של יריביהם ללא הרף. ממש כמוה, השבוע, הם נהגו לתקוף את הקוסמופוליטיות של יריביהם הליברליים, המתעניינים הרבה יותר מדי בעולם החיצון מפני שהם חסרי מולדת. יהודים היו מיוצגים בקטגוריה הזו במספרים חסרי יחס.
בלום לשלטון, בלום לבוכנוואלד
2017 מצלצלת פתאום כמו 1936, שלא לומר 1942. ב-1936, בבחירות הכלליות האחרונות של מה שקראו "הרפובליקה השלישית" (אשר קמה על חורבות הקיסרות ב-1871), הצרפתים בחרו ממשלה סוציאליסטית, שבראשה עמד יהודי, ליאון בלום (על שמו נקרא כפר בלום). היה קשה לחשוב אז על אקט יותר פרוגרסיבי ורב סובלנות מזה. סוף סוף, בלום עצמו היה כבר גבר בשנות ה-20 שלו, כאשר צרפת נאחזה בהיסטריה סביב משפטו של אלפרד דרייפוס, וכאשר הקריאה "מוות ליהודים" נתנה רעיון משונה לעיתונאי וינאי צעיר, תיאודור הרצל.
ארבע שנים אחר כך, על חורבותיה של הרפובליקה השלישית, תחת מגפי היטלר, צרפת המובסת נפלה על צווארו של מרשל ישיש. במשך ארבע שנים איומות, חלק ניכר של הצרפתים שיתפו פעולה עם כובשיהם. ליאון בלום נשלח לאגף המיוחס של מחנה הריכוז בוכנוואלד, עד כניעת גרמניה. חייו ניצלו רק בנס. אחיו הצעיר רנה, המייסד של להקת באלט במונטה קארלו, נרצח באושוויץ.
מה קטן היה המרחק מן האולימפוס הרפובליקאי של 1936 אל גיא הצלמוות של וישי, בדרך אל תאי הגזים. וישי העמידה את ליאון בלום למשפט. הוא הואשם, יחד עם פוליטיקאים נוספים, ב"החלשת ביטחונה הלאומי של צרפת".
לשון אחר, הוא לא אהב את המולדת, ממש כפי שאמרה השבוע היורשת הטבעית של וישי, מרין לה פן, על עמנואל מקרון. זה האחרון אמנם אינו יהודי, אבל הוא עבד בבנק רוטשילד, ועשה שם מיליונים. העלמה לה פן אומרת על מקרון שהוא "אירופיסט קיצוני", לא פחות. זו אשמה כבדה מאוד בעולמה. אנשים בריאים אוהבים את המולדת, לא את היבשת, ולא את העולם שמסביב.
גזענית ובנקאי
העיתון הצרפתי "לה פאריזיאן" שואל הבוקר בכותרתו הראשית, "מועמדת נורמלית?", ומסביר בכותרת המשנה, "ב-2002, נוכחותו של לה פן בסיבוב השני הניבה רעש אדמה פוליטי עממי. 15 שנה אחר כך, "החזית הלאומית" נעשתה כה מובנת מאליה עד שאדישות כמעט מלאה קידמה את הצלחתה".
בבחירות של 2002, הצלחת אבא לעבור לסיבוב הבא הוציאה המונים אל הרחובות. שמאל וימין דמוקרטי התגייסו כמעט כאיש אחד נגדו. בסיבוב השני, 82% הצביעו לטובת הנשיא השמרני ז"אק שיראק. אפילו קומוניסטים וטרוצקיסטים תמכו בו, מפני שהכשלת לה פן הייתה היעד העיקרי.
עכשיו, מועמד השמאל הרדיקלי, ז"אן לוק מלאנשון, שקיבל כמעט 20% של הקולות בסיבוב הראשון, משתמט מלקרוא לתומכיו להצביע לטובת מקרון. צעירים רדיקלים יצאו לרחובות להפגין נגד תוצאות הבחירות, כאשר הם נושאים שלטים, המוקיעים בנשימה אחת את "הגזענית והבנקאי". כך ממש. גזענית ובנקאי, שני חטאים כבדים ושווי משקל.
לה פן הייתה אורחת טבעית אתמול בשורה הראשונה של המתאבלים על השוטר, שנורה בידי טרוריסט איסלאמיסטי בשאנז אליזה ביום ו" שעבר. בניגוד לאביה, היא אינה מוקצה מחמת מיאוס. הסקרים אמנם מראים שהיא תפסיד בשבעה במאי, אבל היא כבר קיבלה הרבה יותר קולות מאביה, ותקבל אפילו יותר בסיבוב השני. למפלגתה יש סיכוי סביר מאוד להגדיל במידה ניכרת את ייצוגה הפרלמנטרי (הבחירות לאסיפה הלאומית ייערכו שישה שבועות לאחר שייבחר הנשיא החדש).
הנה כי כן, 72 שנה לאחר כניעת הנאצים והפשיסטים, הטאבו מוסר באירופה על הימין הקיצוני. הוא כנראה לא יגיע לשלטון הפעם, אבל נסללה הדרך להפיכתו לאלטרנטיבה טבעית.
אביגדור, סבסטיאן, נפתלי וכל השאר
בשבעה במאי, הלוא הוא יום השנה ה-72 לכניעת גרמניה הנאצית, יכנס ה"ג'רוזלם פוסט" ועידה ישראלית-אמריקאית רבת משתתפים ועתירת פרסומת בניו-יורק. הוא עומד להטיס לשם שישה שרי ממשלה, בהם אביגדור ליברמן; את מנהיג האופוזיציה יצחק הרצוג ואת משה יעלון.
האורח האמריקאי הראשי יהיה אחד, ד"ר סבסטיאן גורקה, סגן יועץ הנשיא טראמפ לביטחון לאומי, המחזיק בתיק המלחמה בטרור. בסוף השבוע שעבר, 18 חברי קונגרס דמוקרטיים, בהם יהודים, חברים ב"כוח המשימה נגד אנטישמיות", קראו לנשיא לפטר את גורקה בגלל קשריו עם ארגון אנטישמי ידוע לשמצה בארץ אבותיו הונגריה. מחלקת המדינה של ארה"ב כללה בשעתה את הארגון הזה ברשימת הארגונים שסרו למרותה של "הממשלה הנאצית בגרמניה".
ידידיו של ד"ר גורקה מתארים אותו כ"ידיד נאמן של ישראל ושל היהודים". ייתכן שקשריו עם הארגון ההונגרי המפוקפק הם רק סנטימנטליים, וקשורים בזכרו של אביו ובמאבק המשותף נגד העריצות הקומוניסטית בהונגריה ב-45 השנה שלאחר המלחמה. אבל אנטי-קומוניזם תמיד שימש לאומנים באירופה להצדקת האנטישמיות שלהם.
בשבוע אשר בו צוין יום השואה, צרפת העניקה לנו את מרין לה פן וה"ג'רוזלם פוסט" מעניק לנו את שבת-אחים-גם-יחד של אביגדור ליברמן, יובל שטייניץ, ישראל כץ, נפתלי בנט (טרי ורענן ממסע לאושוויץ), איילת שקד ויצחק הרצוג עם מוקיר זכרם של רוצחי יהודים בהונגריה.
אכן, הבושה יצאה לחופשה ארוכה אף כי הקיץ אפילו לא התחיל.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com.
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny
הזמנת "ג׳רוזלם פוסט" לוועידתו / צילום: מסך
"לה פאריזיאן" על מארין לה פן / צילום: מסך