אכזבה בקצרין: "חשבנו שיהיו פה הרבה יותר אנשים"

במרחק 22 ק"מ מהגבול עם סוריה, שמאחוריו משתוללת מלחמת אזרחים מרה, שוכנת קצרין. ההחלטה להקים עיר בגולן התקבלה אחרי מלחמת יום הכיפורים, בניסיון לייצר דומיננטיות ישראלית בשטח. 40 שנים אח"כ, ניתן לקבוע שקצב התפתחות היישוב, שהיה אמור להיות מרכז עירוני-תעשייתי, לא הגשים את ציפיות המתכננים. כיום מתגוררים בקצרין כ-8,000 תושבים, היא עדיין מועצה מקומית ואין בה כמעט תעשייה.

האחראי לדמותה הפיזית של קצרין הוא האדריכל חנן מרטנס, שבמסגרת תפקידו היה הממונה על תכנון הערים במשרד השיכון, ושותף להקמתן של הערים כרמיאל וערד. מרטנס והאדריכל התל-אביבי אלי גבירצמן יצרו תוכנית מתאר שבמרכזה היה אמור לקום מרכז עירוני ליניארי ובשני צדדיו, כמו כנפיים של פרפר, שמונה שכונות מגורים.

בפועל, נבנו רק חלק מהמרכז המסחרי ושתי שכונות. כשביקשו לבנות את החלק המזרחי של התוכנית הסתבר שצה"ל הכריז על כל האזור כעל שטח אש. תכנון השכונות עצמן כוון במטרה לעודד את ההליכה ברגל ממקום למקום, והבנייה היתה אמורה להיות נמוכה - עד 3 קומות.

המרכז המסחרי של קצרין תוכנן בין כביש 9088, שמכונה גם דרך החרמון, לרחוב שיאון, שהיה אמור להיות ציר האורך של היישוב. השלב הראשון של פיתוח לב היישוב כלל יצירת שני רחובות סגורים למכוניות, שלאורכם מבנים נמוכים. בחלק המערבי הוקמו שתי שורות חנויות ובצד המזרחי היו אמורים להיות בתי מלאכה. בין שני הרחובות, בעורף של המבנים היה מגרש חניה ששימש גם לפריקה וטעינה ובו מוקמו גם מכולות האשפה. לצד המרכז נבנו לאורך השנים בית המועצה וקניון לב קצרין מכיוון דרום, ובית התרבות ומוזיאון עתיקות הגולן, מצד צפון.

סמי בר לב, ראש המועצה המיתולוגי, שפרש לפני שנים אחדות מתפקידו אחרי יותר מ-30 שנה, מספר שכל הבנייה המקורית בקצרין היתה מבטון מזוין והחלונות היו קטנים, כי חשבו שיהיו הפגזות. "עד לפני חמש שנים זה היה המקום הכי מכוער בקצרין, עם פחי אשפה ורעש. החיים היו יותר חזקים מהמתכננים המקוריים ובמקום בתי מלאכה פתחו פה בית קפה, מסעדה, צימרים, כי זה היה יותר כלכלי. התכנון לא התאים למציאות".

חבר מועצת העיר אורי זכריה, אחד מבעלי בתי המלאכה שהפכו עם השנים לצימרים, מספר שהחלק המרכזי תוכנן אמנם להיות החצר האחורית, אך עם השנים המצב השתנה: "התחילה דינמיקה של חיים, בתי המלאכה הפכו לבתי מסחר וגם בעלי החנויות רצו לפתוח את החזיתות האחוריות".

התכנון החדש של המרכז המסחרי, שעשו האדריכלים דרור גרשון ועירית סולסי, הופך את מגרש החניה הגדול לכיכר גדולה מרוצפת ומגוננת, הכוללת גם מזרקת "מים קופצים" ופסל צבעוני מחופה שברי קרמיקה בסגנון ברצלונה, של האמן רוסלן סרגייב. כל החזיתות של מבני המסחר והמלאכה לשעבר נפתחו לכיוון הכיכר.

את הפער בטופוגרפיה, בין החלק המזרחי למערבי, שהיה אתגר רציני, הם פתרו באופן עדין באמצעות מדרגות ושיפועים מתונים. החניות עברו להיקף הכיכר ולרחוב שיאון, שמלכתחילה, היה רחב מדי לממדי הישוב.

האדריכל גרשון מספר שבהתחלה, כשהציעו להוציא את המכוניות, הם נתקלו בהתנגדות מצד בעלי העסקים, שחששו שיפסיקו לבוא אליהם: "ברגע שהכל נפתח התחילו להגיע רשתות, בעל הפיצוצייה שהתנגד ואיים בפנייה לבג"ץ הגדיל את רווחיו ועכשיו הוא שותף לבניית עוד קומה, מעל המבנה החד קומתי, שגם בו יש חנויות ומשרדים של העירייה.

"עדות נוספת היא שהמרכז המסחרי חוצות הגולן, שנבנה מדרום מזרח לישוב, התרוקן. מרכז איתן, המקום המדדה, הפך למרכז".

אורי זכריה מספר שבעקבות השיפוץ באים יותר ויותר אנשים: "דרור גרשון שם מזרקה, שזאת אמירה, ונוצרה כאן התרחשות. בעקבות ההנגשה של המקום יש כאן מקום להתנהלות, אנשים התחילו לחגוג פה".

בר לב, שיזם וקידם את הפרוייקט כשכיהן כראש העיר, רואה בו את אחד ההישגים הגדולים שלו: "הפרוייקט עלה בין 12 ל-15 מיליון שקל והכסף הגיע ממשרדי התחבורה והתיירות. המזל שלי הוא שהיה לי מספיק נסיון וכוח מול האנשים והיכרתי את כל התרגילים, וזה היה הפרויקט שאיתו סיימתי את תפקידי כראש מועצה".

החייאת המרכז החדש יכולה אולי להיות בשורה דרמטית גם לממשלה, שחלק ממאמצי הגדלת ההיצע שלה בתחום הדיור מכוונים לקצרין הרחוקה. בסוף 2016 אישרה הוותמ"ל, הוועדה הארצית שהוקמה כדי לקדם בהליכי בזק מתחמים מועדפים לדיור, בנייה של 1,640 דירות בקצרין.

סדנה משותפת

התכנון החדש של המרכז המסחרי נעשה בתהליך ייחודי של שיתוף ציבור. בר לב התוודע לאדריכלים סולסי וגרשון באמצעות משרד השיכון, שקידם בשנת 2003 תוכנית אב חדשה ליישוב. כשהחליט על שיקום המרכז המסחרי פנה אליהם והם הציעו לו גישה חדשנית: צוות משרדם הגיע לקצרין לשני סבבים של מפגשים בני שלושה ימים ונפגש עם הסוחרים, עם תושבים ועם צוות המועצה לתהליך של לימוד ועבודה הנקרא "שאררט". במהלך הסדנה הם גיבשו את התובנות הקשורות למקום ותכננו יחד עם המקומיים את הקונספט החדש.

כשאני מברר עם גרשון מה המשמעות של המושג תהליך משתף, הוא נותן כדוגמה הפוכה עיר צפונית אחרת שביקשה לשקם את המרכז המסחרי, עשתה תחרות שבה זכה אדריכל מת"א, "שישב במשרד ותכנן, וכך דפק את כל המסחר".

הילדים עוזבים לתל-אביב: "ככה זה בפריפריה"

כשאני מנסה לברר אם קצרין הצליחה, אומר סמי בר לב :"זה לא כמו שחשבנו. אם היית מספר לי לפני 40 שנה שיהיו כאן רק 8,000 איש, הייתי אומר שזה לא יכול להיות. חשבנו שקצב האכלוס יהיה הרבה יותר גבוה. מצד אחד, לא מימשנו את החזון המקורי, מצד שני זו הצלחה אדירה, שיש יישוב שממשיכים לבנות בו בתים, שאנשים חיים בו, מתפרנסים".

כשאני שואל איפה הילדים שלו גרים הוא עונה לי "בתל-אביב. ככה זה בפריפריה, כל הילדים עוזבים".

אורי זכריה תקיף הרבה יותר: "בהתחלה היינו אומרים שהאוכלוסייה במקום מורכבת משליש אנשי קבע, שליש נותני שירותים והשאר מעורב. עכשיו יש שליש רוסים, שליש מעורב והשאר דתיים לאומיים. ראש המועצה הוא ממוצא רוסי ולכן מביאים עולים, וגם יש פעילות טבעית של דתי שמביא דתי. יש לי הרגשה שאם ההרכב הפוליטי הנוכחי ימשיך עוד קדנציה, קצרין תהפוך לעופרה".

זכריה כועס על ממשלת ישראל שעדיין לא החליטה מה עתיד רמת הגולן: "כדי שהמקום ישגשג צריך עמדות ברורות של ממשלת ישראל. להרחיק סימני שאלה על ידי סימני קריאה. המדינה העבירה את זה בחוק, אבל לא עשתה מספיק. לא כמו בשטחים".