"לקחת כסף מהציבור ולשרוף אותו על חברות ביומד - זה בסדר?"

ד"ר שמעון אקהויז עדיין לא עייף. אחד היזמים הסדרתיים המובילים בישראל כבר בן 72, עשה דבר אחד או שניים במהלך קריירה שנמשכה על פני חצי מאה, והוא עדיין נהנה לעשות וליצור. יציאה לפנסיה? הצחקתם אותו. אפילו אחרי שיסגור את מכירת סינרון (Syneron) - החברה הגדולה השנייה שייסד אחרי לומניס (Lumenis) - לקרן אייפקס תמורת 397 מיליון דולר, הוא לא מתכוון לנוח. "אני עדיין מאוד נהנה", הוא אומר בראיון מיוחד ל"גלובס" על רקע מכירת סינרון.

סינרון, כאמור, היא חברת הציוד הרפואי-אסתטי השנייה של אקהויז, ד"ר לפיזיקה בהשכלתו, שיצאה לדרכה לפני 17 שנה ובדרך הפכה למובילה עולמית בתחומה, הונפקה בשוק ההון האמריקאי וכעת נמכרת לקרן הפרייבט אקוויטי אייפקס (Apax) - אותה קרן שרכשה ומכרה את השליטה ב"בזק", רכשה ומכרה את השליטה ב"תנובה" וכעת הנכס הישראלי העיקרי שלה הוא בית ההשקעות "פסגות". את אייפקס ישראל, נזכיר, מנהלת זהבית כהן, ולמעשה סינרון היא השקעת ההיי-טק הישראלית (דגש על היי-טק ודגש על ישראלית) הכי כבדה בפורטפוליו של הקרן העולמית, נתון שאולי ממחיש את מדיניות הקרן להגדיל את השקעותיה בתעשיית הטק הישראלית מעתה והלאה.

מכירת סינרון, עליה נודע בתחילת החודש, היא מרה-מתוקה, אפילו עבור אקהויז שנמנה על דור של נפילים כשמדובר בתעשיית הטק הישראלית. ממש כמו בני לנדא, זהר ויהודה זיסאפל ורבים וטובים אחרים. סינרון מפתחת ומייצרת מכשור למגוון טיפולי עור - החל מטיפול בפצעי בגרות, הצערת העור, הסרת שיער, טיפול בצלוליטיס, טיפול בוורידי רגליים ואפילו הסרת קעקועים למי שכבר לא רוצה בציור של דולפין שקעקע בצעירותו על כתפו. החברה הונפקה לראשונה בנאסד"ק בקיץ 2004 לפי מחיר למניה של 12 דולר ונמכרת כעת לפי 11 דולר למניה, כלומר 8% פחות מהשווי לפיו הונפקה בראשונה, ונזכיר שלא חילקה דיבידנד מימיה. בין לבין, ביצעה הנפקה שנייה חצי שנה אחרי הראשונה לפי 28 דולר למניה, נסקה בהמשך למחיר שיא של 46 דולר (שווי חברה של 1.7 מיליארד דולר), התדרדרה למחיר שפל של 5 דולר ואז התאוששה למחיר לפיו עוברת כעת החברה לזרועות אייפקס (הפרמיה על מחיר השוק כמעט אפסית).

מהקמתה, אקהויז כיהן כיו"ר סינרון ולזמן קצר של פחות משנה כיהן כמנכ"ל. לסינרון היו לא פחות מ-5 מנכ"לים לאורך 17 שנות פעילותה (לא כולל אקהויז עצמו, ועל כך בהמשך). בסינרון, אגב, אקהויז שילב בין אנרגיה חשמלית לאנרגיה אופטית, הפך את השילוב לפטנט, וביסס עליו את המכשירים השונים של החברה, וגם את שמה (Syneron מלשון Synergy - סינרגיה בין שני סוגי האנרגיות).

- איך ההרגשה למכור מפעל חיים, אפילו שהוא השני שלך?

אקהויז: "יש לי לא מעט 'מפעלי חיים'. קשה לי להגיד שסינרון הייתה העיקרי כי זה כמו לבחור מי מהילדים שלי הכי מועדף עליי. כולם מועדפים. חלקם יפים או מוכשרים יותר או פחות, אבל כולם ילדיי. אין ספק שלסינרון הקדשתי הרבה אנרגיה וזמן, במיוחד כשנקלעה לתקופה קשה אך מרתקת בעיניי".

- תסביר למה מרתקת.

"אני בשוק הרפואי-אסתטי כבר 25 שנה, מאז שהקמתי את לומניס שנקראה בתחילת דרכה ESC. כשהתחלתי, השוק הזה לא היה קיים ואילו היום הוא עובדה מוגמרת. זהו שוק אמיתי. לפני 25 שנה, הסרת שיער בלייזר הייתה מוצר מותרות. עכשיו זה קומודיטי, לטוב ולרע".

- מכרת את סינרון בלב שלם או שהיו התלבטויות?

"תמיד יש התלבטויות. תמיד מתעוררת השאלה האם זה נכון להמשיך להיות חברה ציבורית. כשבוחנים את הערך שאנחנו מסוגלים לתת לבעלי המניות מעתה והלאה מול הסיכון שטמון בלהמשיך להיות חברה ציבורית, זה הזמן למכור. אני החלטתי שזה הזמן הנכון למכור. ובל נשכח שלא הכול הלך לנו בצורה חלקה בשנים האחרונות. אני מאמין שכעת יש לנו תוכניות מצוינות איך להוביל את החברה קדימה מכאן והלאה, אבל זה לוקח זמן וכחברה ציבורית - לציבור המשקיעים אין הרבה סבלנות, ובצדק".

- מי פנה למי?

"אייפקס פנתה אלינו. ובכלל, במשך הרבה שנים דיברו אתנו לא מעט גורמים על עסקאות מהסוג הזה. כחברה ציבורית, וכיו"ר של חברה ציבורית, כל מי שרוצה לדבר אתנו - אני צריך לדבר איתו".

- אולי התעייפת?

"לא, אני עדיין מאוד נהנה".

- אז אולי התעייפת מניהול חברה ציבורית? מלתת דין וחשבון מדי רבעון לציבור של בעלי מניות?

"המשקיעים חשובים לי, ואם יזם ומנהל רוצה ליהנות ממשקיעים מקרב הציבור - אין לו את הלוקסוס של להתעייף".

- תחזור להיות מעורב בחברה ציבורית, אם תינתן לך ההזדמנות?

"אני לא פוסל את זה".

- לפי מבחן מחיר המניה, במכירה סינרון למעשה חזרה 13 שנה אחורה.

"אני לא יכול להתווכח עם מספרים, ואין ספק שאני ויתר בעלי המניות היינו שמחים לראות מספרים גבוהים יותר. ועדיין, במבחן ההשוואה שבין הערך הנוכחי של החברה לערך העתידי, אני חושב שקיבלנו מחיר סביר".

- איפה נכשלת בסינרון?

"אני לא ניהלתי את סינרון. אני מייסד ויו"ר והשפעתי הרבה על הכיוונים בהם בחרה. האתגר הכי גדול שלה היה השוק האמריקאי. כשליש מההכנסות של סינרון זה מהשוק האמריקאי בעוד שאצל המתחרות שלה זה כחצי. היה לנו ועדיין קשה לנו בארה"ב. זהו שוק הרבה יותר תחרותי, והבדלי תרבות בין חברות ישראליות ללקוחות אמריקאים עדיין משחקים תפקיד".

- עדיין? אנחנו בשנת 2017.

"כן, עדיין. יש הרבה חברות ישראליות שפחות מבינות בבניית משהו לטווח ארוך. בסוף 2016, לפני שידענו על עסקת אייפקס, מינינו את ד"ר פיליפ שייסון (Philippe Schaison) למנהל פעילות החברה בצפון אמריקה. שייסון מגיע מאלרגן (אותה אלרגן ממנה רכשה טבע את הפעילות הגנרית, ט.צ. וג.ו) בה ניהל את הפעילות האסתטית והדרמטולוגית בארה"ב שגלגלה 2 מיליארד דולר בשנה, כולל הבוטוקס המצליח. השינוי שהוא ינסה להוביל זה לא שינוי של בן לילה. השוק האמריקאי אולי יותר תחרותי ויותר רווי אבל זה עדיין שוק שיודע לשלם מחירים טובים".

אקהויז, כפי שפרטנו בתעודת הזהות משמאל, החל את הקריירה שלו כיזם בהקמת לומניס (אז ESC). לומניס הייתה הראשונה שלו. הילד הראשון, האהבה הראשונה, ההצלחה הגדולה הראשונה ובאופן חלקי, הכישלון הגדול הראשון. אקהויז נאלץ לפרוש ממנה על רקע מאבק שליטה, לא מרצונו, ולא פלא שהוא ממשיך להזכיר אותה לא מעט פעמים במהלך הריאיון, באותה נשימה עם סינרון. "גם בלומניס וגם בסינרון למדנו לבנות עסקים גדולים בקנה מידה ישראלי. בסינרון התקשינו לנהל סל מוצרים מגוון - שזה לא טריוויאלי - אבל בעיניי, סינרון עד היום היא מובילה טכנולוגית. אין מישהו שמתקרב אלינו מהבחינה הזו".

- תישאר בחברה אחרי העברת הבעלות?

"אני מעדיף לא לפרט. נחיה ונראה".

- לא מלחיץ אותך להעביר את סינרון לידי קרן פרייבט אקוויטי, שכדרכן של קרנות כאלו, מנהלת חברות בעיקר דרך החור שבגרוש, ולא חוששת להניף גרזן כשצריך, כולל לפטר עובדים?

"גם אני יודע להסתכל על החור שבגרוש כשצריך. זה מה שאני עושה הרבה שנים כי בסטארט-אפ אין הרבה ברירות. אני כן מאמין ביכולות הניהול היעיל של הקרן, ביכולותיה לבצע שיפורים פיננסיים ולהגביר יעילות וכדומה. זה לא מלחיץ אותי".

- ואת העובדים זה לא מלחיץ?

"לא. אייפקס מבינה את הערך של סינרון ועובדיה".

בהקשר זה נציין כי סינרון מעסיקה בישראל 161 איש מתוך 817 בכל העולם, והחברה יושבת ביוקנעם. אקהויז היה בעברו בצד של הרוכש כך שאפשר להבין מדוע הוא אומר שהוא יודע להסתכל דרך החור שבגרוש. במהלך 2009, וכשארה"ב רק מתחילה ללקק את פצעיה ממשבר האשראי, ביצעה סינרון את הרכישה הגדולה בתולדותיה כשניצלה הזדמנות ושילמה 65 מיליון דולר במניות (נכון ליום ההודעה) עבור המתחרה האמריקאית Candela שחיפשה קונה בנרות. מניית סינרון נסחרה אז לפי מחיר הנמוך קמעה מהמחיר לפיו היא נמכרת כעת לאייפקס, וזה אומר שהחברה הממוזגת לא הצליחה למנף את עסקי כל אחת משתי החברות, ולראיה תוצאות סינרון (ראו גרף).

אקהויז ידע מה הוא עושה כשרכש את Candela במניות - למרות שמניות לא היו אז מטבע עובר לסוחר - כי אחרת קופת סינרון הייתה הרבה יותר דלה בהווה על רקע קשייה לחזור לרווחיות משמעותית. סינרון אינה מפרידה בתוצאותיה בין אלו שלה לאלו של Candela, ולכן קשה לדעת מה מעיק על החברה הממוזגת, מוצרי סינרון או אלו של Candela. "זו עדיין רכישה מוצלחת", מבהיר אקהויז. "היא לא הייתה קלה כי Candela הייתה פי 2 מסינרון בהיקף ההכנסות שלה, וזה לא קל לבלוע חברה שהיא פי 2 ממך".

שותפות אחרת, לא כמיזוג, שעדיין לא מוגדרת כהצלחה היא חברת הבת Syneron Beauty, המרכזת את פעילות סינרון במכשור הביתי (טיפולי קוסמטיקה שאפשר לעשות בבית, כמו המכשיר Me להסרת שיער, המכשיר Pearl להלבנת השן ומוצרי קוסמטיקה לטיפול באקנה תחת המותג Tanda). בתחילת 2011, ולאחר שפעילות השוק הביתי החלה להעיק על ההוצאות של סינרון, חברה האחרונה לענקית יוניליוור (Unilever) והקימה עמה את Syneron Beauty, אליה כל אחת משתי החברות העבירה את פעילות השוק הביתי שלה. כמו כן, יוניליוור השקיעה 25 מיליון דולר בחברה החדשה וקיבלה 51% מהון המניות שלה בעוד סינרון קיבלה 49%, וכך קיבלה פטור מאיחוד תוצאות Syneron Beauty באלו שלה. ממסמכי סינרון עולה כי השווי ההוגן של החלק שלה בחברת הבת ירד משמעותית מ-24.7 מיליון דולר ל-15.7 מיליון דולר, כלומר חברת הבת לעיל איבדה שליש משוויה. "השוק הביתי הוא עדיין שוק לא לגמרי מפוצח", אומר אקהויז.

- אז מהו מנוע הצמיחה של סינרון לעתיד לבוא?

"השוק של Body Shape, עיצוב הגוף, בין היתר דרך המכשיר UltraShape Power של החברה הישראלית UltraShape שרכשנו בעבר, ודרך המכשיר VelaShape שסינרון פיתחה".

אקהויז מתכוון למכשור שבעיקר מבצע הצרת היקפי גוף על ידי הרס מקומי, סלקטיבי ולא פולשני של תאי שומן. קהל היעד שלו נוטה להמיר טיפול פולשני (כמו שאיבת שומן) בטיפול לא פולשני כמו זה שמציעים מכשירי סינרון.

- ממבט מבחוץ, זה נראה שאין חברות חדשות ישראליות בשוק הציוד הרפואי-אסתטי, כלומר אין כבר הרבה יזמות ישראלית בשוק הזה כמו שהיה בעבר.

"אתן טועות. דווקא יש. לא נוצרות הרבה חברות גדולות, כמו לומניס וסינרון שאני ייסדתי, אבל יש בערך עוד 10 קטנות ועוד כמה עשרות חברות הזנק".

- לא נכון להגיד שזה שוק שרק אנשים עם רקורד כמו שלך יכולים להקים בו חברה, להבדיל משוק האפליקציות לסלולר, למשל, שבו בוגר תואר ראשון במדעי מחשב בן 25 יכול להקים חברה?

"הלכתן לדוגמה הקיצונית - של יזמים צעירים בני עשרים ו... יוצאי 8200 שכולם אוהבים לקרוא עליהם".

- אנחנו חשות ציניות בקולך.

(מחייך) "אהממם... חס וחלילה, אני לא מזלזל בשוק הזה. אני והבת הקטנה שלי הקמנו חברה בשוק הזה ומכרנו אותה (ראו פירוט בת"ז, ט.צ וג.ו). אני שייך לשוק הרפואי-אסתטי, ויש בו החל מפתרונות של אסתטיקה נטו, כמו הסרת שיער, וכלה ברפואה נטו כמו טיפול בשבץ מוחי. באשר לשוק האסתטי, ואת זה אני אומר בעצב, כשמסתכלים עליו מבחוץ נראה שמחסומי הכניסה אליו מאוד נמוכים, כאילו חברות כמונו באות לרופא העור ואומרות לו: 'הנה קופסה ויש לה Applicator כפי שאנחנו קוראים לזה, וזהו'. אנשים מחוץ לשוק הזה אומרים: 'וואלה, זה נראה מאוד פשוט', ולכן נכנסים אליו אבל אין הרבה שמצליחים בו, כלומר יוצרים חברות גדולות שמוכרות. זה לא כל-כך פשוט כמו שזה נראה, וזה הרבה מעבר לטכנולוגיה. לדוגמה, חברות כמו סינרון משקיעות הרבה בניסויים קליניים ובל נשכח שדרישות ה-FDA באשר לכך רק מחמירות. המכלול של פיתוח, ייצור ושיווק מכשור רפואי-אסתטי הוא מורכב, למרות שמבחוץ זה נראה פשוט: 'קופסה, אפליקטור, חשמל, אור ולייזר'".

- מעציב אותך שככה נתפסת התעשייה שאתה בנית?

"כן, מעציב אותי שלא לוקחים אותה ברצינות כי אני מסתכל על רפואה אסתטית מאוד ברצינות. זה כמו כל רפואה - זה לספק מענה לבעיה, ושזה יהיה מענה בטיחותי למטופל ומענה שהוא כלכלי לרופא, כלומר שהוא יצליח איתו מהבחינה העסקית. זה לא טריוויאלי. וזה לא צחוק".

אקהויז, כפי שציינו בתחילת דברינו, לא הולך לנוח על זרי הדפנה אחרי סגירת מכירת סינרון. כשאנחנו שואלות אותו מה יעשה ביום שאחרי, הוא עונה: "וואו, לא חסר לי מה לעשות! אפילו כשהיה לי את סינרון, לא עשיתי רק סינרון". אקהויז מתכוון בעיקר לתפקידו כאנג'ל וכבעל חממה, Alon MedTech שמה. לפי אקהויז, בפורטפוליו של החממה יש כעת 12 חברות בהן הוא מאוד מעורב. כמו כן, אקהויז מושקע כאנג'ל בחברות הזנק ספורות נוספות אחרות, ובחלקן הוא פחות מעורב. "יש לי עוד רעיונות. תודה לאל!".

כשאנחנו מבקשות ממנו לציין מי מבין חברות החממה שלו הכי מבטיחות בעיניו הוא מציין, בין היתר, את ClipTip Medical שמפתחת מכשור עבור פרוצדורות לפרוסקופיות (פרוצדורות זעיר פולשניות, כלומר ניתוחים שמבוצעים באמצעות חורים קטנים בבטן אליהם מכניסים סכין מקופל כמו מסרגה שפותחים אותו רק במקום הנכון וזאת במקום לעשות חור גדול ולפתוח את כל הבטן), ואת Anchora Medical שפועלת באותו שוק.

בין החברות שאינן שייכות לשוק הרפואי-אסתטי, ושנמנות על הפורטפוליו של אקהויז ועלו לאחרונה לכותרות בגלל גיוס גדול, נציין את ColorChip, שפיתחה טכנולוגיה של תקשורת אופטית, וגייסה בשנה האחרונה 37 מיליון דולר ובסך 97 מיליון דולר מאז הקמתה לפני 16 שנה. "אני לא מעורב בחברה, אבל אני נמנה על מייסדיה ומאוד גאה בה", אומר עליה אקהויז.

- חדשנות ויזמות זה משהו שעדיין מרגש אותך? כמו בפעם הראשונה?

"כן, לחלוטין. לגבי הפעם הראשונה... זה כמו לשאול האם התרגשת בלידת הילד השלישי כמו בלידת הילד הראשון".

- דימוי הילדים הוא מאוד חזק אצלך.

(מחייך) "אולי. דווקא עכשיו חשבתי להשוות לנשיקה הראשונה אבל נראה לי שזה לא מתאים לראיון עיתונאי. אני מתרגש מלידות של ילדים ושל נכדים ומאהבה בדיוק כמו שהתרגשתי לפני 40 שנה, ותודה לאל שיש לי את היכולות להתרגש".

- מה מרגש אותך ביזם הישראלי, מודל 2017?

"המחשבה מחוץ לקופסה, החוצפה להתעסק בתחומים של חברות ענק כמו בוסטון סיינטיפיק או מדטרוניק. מי הרי בכלל מעז לדרוך בטריטוריות שלהן? ולכן לטעמי אלו שהכי מצליחים, בעיקר בשוק הרפואי-אסתטי, הם אלו שיש להם עקשנות ויכולת התמדה".

- יש בארץ יזמות רבה. זה טוב או רע?

"אענה בהקשר של תוכנית החממות, ואדגיש שאני בעל עניין כי אני בעל חממה. בהווה, להבדיל מבעבר, תוכנית החממות הרבה יותר רצינית ומנוהלת בצורה יעילה יותר, כלומר נותנת הזדמנות לרעיונות שיש להם סיכוי טוב להגיע למוצר אמיתי וזה אומר שהיא עושה סלקציה טובה יותר. אני מסתכל על החממה שלי כמקום שבו נוצרת הזדמנות לבדוק בצורה רצינית רעיונות מהפכניים - שבבירור יש בהם סיכון גדול מצד אחד, אך מצד שני, יכולים להביא אותנו למקומות שאחרת לא היינו מגיעים אליהם.

"לצורך ההשוואה, לייסד את לומניס היה סיכון גדול ובאותה העת (שנת 1992, ט.צ וג.ו) לא היה לי מושג ירוק ביזמות, בטכנולוגיה הספציפית ובשוק הרפואי. לא ידעתי כלום, לא על זה, לא על זה ולא על זה. לעומת זאת, כשייסדתי את סינרון, כן ידעתי ולכן הסיכון היה נמוך יותר".

- סיכון נמוך יותר זה אומר פחות ריגוש?

"אפשר להגיד. ריגש אותי לייסד חברה כמו סינרון, אבל זו לא החוכמה הגדולה. החוכמה הגדולה היא לפתח מוצר מהפכני, כמו לצנתורי מוח".

כפי שציינו לעיל, לסינרון היו 5 מנכ"לים לאורך ימיה: הראשון היה משה מזרחי, אחד ממייסדי החברה, שכיהן בתפקיד מרגע הקמתה ועד סוף 2005; השני היה דוד שלכט, שהחזיק בתפקיד שנה וחצי; השלישי היה דורון גרסטל, ששרד אף הוא רק כשנה וחצי; והאחרון היה לו סקאפורי, שכיהן בתפקיד לאורך ארבע שנים. כשסקאפורי פרש, אקהויז עצמו מונה זמנית למנכ"ל והכין את הקרקע למינוי עמית מרידור, נשיא החברה, למנכ"ל. מרידור, שהוא אחיינו של אקהויז, עדיין מכהן בתפקידו. בעבר שאלנו את אקהויז על תחלופה גבוהה זו ועל כך שהיא מעידה שלא קל לנהל תחתו. הוא לא ממש חלק על דעתנו, לא אז ולא עכשיו.

- לא שחררת בקלות את המושכות.

"כנראה. את סינרון הקמתי זמן קצר אחרי שעזבתי את לומניס בנסיבות שאתן כבר מכירות".

- כשהיית פצוע, ולכן אמוציונלי יותר בנוגע לסינרון?

"כן, הייתי קצת חבול אבל תודה לאל לא נתתי לזה להפיל אותי. לכן, בסינרון הייתה לי מעורבות רגשית מאוד גדולה ולמעורבות רגשית יש יתרונות ויש חסרונות".

- פחדת שמה שקרה לך בלומניס יחזור על עצמו בסינרון?

"לא, אבל אני מודע לכך שכשהמעורבות הרגשית מאוד גבוהה, קשה לשחרר את המושכות. אני מאמין ששחררתי כמה שיכולתי".

- ועכשיו, כשאתה מסתכל על לומניס - מה דעתך?

"אני מאוד מרוצה מהיכן שהחברה נמצאת. אמרתי את זה בעבר ואגיד שוב: יכולים לפטר אותך מתפקיד של מנכ"ל או של סמנכ"ל אבל לא מתפקיד של מייסד. מייסד נותר מייסד לנצח. אני גאה בלומניס, וזה לא שאין לי משקעים. לומניס עברה תהליכים מאוד עצובים - לא כשאני הייתי בה אלא אחרי שעזבתי - קרו שם דברים באמת נוראיים, אבל בסופו של דבר היא החזיקה מעמד".

- לומניס וסינרון עדיין מייצרות בארץ. מה היתרון של ייצור מוצרים רפואיים-אסתטיים בארץ ולא במדינות מתפתחות?

"אלו מוצרים מאוד יקרים ומתוחכמים ויש בהם הרבה אלמנטים מערכתיים. אלו מוצרים שדורשים הרבה בדיקות איכות ובטיחות, ולכן עדיף לייצר בישראל. שלא לדבר על כך שתעשיית ייצור יוצרת סביבה כלכלה, ואת זה אנשים לא תמיד מבינים".

- קרנות ההון סיכון כמעט שלא משקיעות בחברות שמפתחות מכשור רפואי-אסתטי. איך אתה מסביר את זה?

"כי זה הרבה יותר מסוכן. קרנות הון סיכון כמעט לא משקיעות בשלבים המוקדמים, מה שנקרא Early Stage. בשלבים האלו, המימון מגיע מחממות או מאנג'לים ולכן לא פלא שחברות בשוק הזה בישראל ממשיכות לחרוק שיניים. השקעות הון סיכון בשוק הרפואי-אסתטי צריכות לגדול. לי קל להעביר ביקורת כי אני משקיע, דרך החממה ומחוצה לה, משלב הרעיון, דרך סבבי A, B וכך הלאה".

- "גלובס" מנהל באחרונה קמפיין לעידוד הגדלת ההשקעות של המוסדיים הישראליים בהיי-טק הישראלי. דעתך?

"זהו צעד מתבקש! זה אבסורד שבקושי יש השקעות של מוסדיים ישראליים בהיי-טק הישראלי. זה לא עושה שום היגיון. כשמוסדי בא להשקיע, איפה יש לו להשקיע? יש את הבורסה הישראלית, וכולנו יודעים מה מצבה, יש אג"ח ממשלתי - שבשביל זה לא צריך אף אחד, אפשר להשקיע לבד - ויש הון סיכון. כרגע מדובר, לפי "גלובס", על 0.2% מתוך 1.5 טריליון שקל. לא צריך שזה יעלה ל-20% ואפילו לא ל-5%. מספיק 2%-3%, וכך המוסדיים ייתנו מינוף אדיר לתעשיית ההיי-טק, ובמיוחד לסקטור הרפואי-אסתטי שבה. ולמה? כי אני לא רק מאמין, אני יודע, שבסקטור הזה יש בישראל כישרון שהוא מעבר לממוצע העולמי. יש בישראל קומבינציה של יכולות לפעול במדע מולטי-דיסציפלינרי. כמו כן, יש בארץ דור צעיר של רופאים שכל הזמן יש להם רעיונות חדשניים, ואני לא רואה את זה בשום מקום אחר בעולם. ונכון, רוב הרעיונות לא יבשילו למוצר אמיתי אבל זו לא הבעיה. הבעיה היא מימון, אז מה יותר טוב מאשר להגדיל את ההשקעות של הציבור ברעיונות כאלו?"

- איך לדעתך צריך לעודד להגדלת השקעות אלו?

"מי שמפקח עליהם צריך לעודד אותם. קל מאוד לקחת עמדה סופר-קונסרבטיבית ולהגיד: 'אל תשקיעו כי זה מסוכן'. צריך לעודד אותם כן לקחת סיכון, כן להסתכל על הטווח הארוך יותר. המדינה תומכת בהיי-טק הישראלי דרך המדען הראשי, ומקבלת החזר מצוין. אז למה שהציבור לא ייהנה? אחוז קטן יכול לייצר שינוי גדול".

בהקשר זה מעלה אקהויז נקודה חשובה: "המוסדיים הישראליים השתתפו בשנים האחרונות בהרבה הנפקות ביומד שבוצעו בבורסה הישראלית ונכשלו. אלו הנפקות שלא היו צריכות לקרות כי מדובר בחברות שלא הייתה להן אופציית מימון אחרת. הכישלונות האלו שלהן לא משקפים את המציאות. זה לא הסיפור האמיתי של ההיי-טק הישראלי. אז זה כן בסדר? לקחת כסף מהציבור ולשרוף אותו על חברות שאף אחד אחר לא רצה להשקיע בהן ולכן הן הגיעו לבורסה הישראלית כמוצא אחרון?".

- צביעות?

"אתן אמרתן את המילה הזו. לא אני".

- דיברת על רופאים שמסיימים ללמוד ויש להם הרבה רעיונות. אתה ד"ר לפיזיקה אבל לא לימדת באקדמיה במקביל לעבודת היזמות.

"נכון. למשך תקופה קצרה, כשעוד עבדתי ברפא"ל ולפני שהקמתי את לומניס, לימדתי בטכניון. יזמות זה Full Time Job. אני כן מנסה לפעול למען שינוי שיטות ההוראה בישראל, בין היתר בגלל שיש לי נכדים, אבל אני לא עושה מספיק".

- כוח אדם איכותי, כלומר היצע של מוחות, הוא אכן הבעיה הכי גדולה של ההיי-טק הישראלי?

"כן, ובאותו הקשר - ניצול יעיל יותר של מוחות ממגזרים כמו החרדים והערבים. ובנוגע לשוק הרפואי-אסתטי, אני מבין את הפיתוי לעסוק בתחומים כמו האינטרנט וכדומה. אני לא מזלזל בזה אבל זה כסף קל ומהיר. החינוך התיכוני והאקדמי בישראל צריך לעשות יותר כדי לגרום לאנשים לפנות לתחומי המדעים המדויקים כי אחרת תעשיית ההיי-טק תיעצר על ניצול מלא ולא נכון של כוח אדם".

- איך תשכנע סטודנט ללמוד פיזיקה כדי שיהיה שמעון אקהויז הבא?

"אני כן מאמין שבישראל יש נטייה חזקה יותר מבמדינות אחרות ללמוד מדעים מדויקים. מה שכן חסר בישראל - וזה לא משנה מה הסטודנט לומד, פיזיקה, כימיה, ביולוגיה או מתמטיקה - זה היכולת לגרום לאותו סטודנט להבין שכן יש החזר כלכלי גבוה בלימודי מדעים מדויקים. כשאני הלכתי ללמוד פיזיקה, אמרו לי שאני יכול להיות מורה או לעבוד ברפא"ל. עבורי לימודי הפיזיקה היו הגשמת חלום".

- ואיך מסבירים שאכן יש החזר כלכלי גבוה?

"אין לי תשובה טובה. אולי התשובה הכי טובה היא הדוגמה של פרופסור אמנון שעשוע, מייסד מובילאיי. זו דוגמה נהדרת: פרופסור למתמטיקה שיצר חברת ענק מצליחה. בזמני, כשמישהו רצה ללמוד מתמטיקה אמרו לו שכל מה שיוכל לעשות עם התואר זה להיות מורה. לי לפחות הייתה את האפשרות לעבוד ברפא"ל אחרי לימודי הפיזיקה. ועדיין, מעבר להסתכלות הכלכלית, צריך ליצור בקרב התלמידים אהבה למקצוע כבר בשלבים המוקדמים. אני התאהבתי בפיזיקה כי יכולתי להיכנס למעבדה ולעשות בה כל מיני דברים מעניינים. ואני גדלתי במעברה. אבא שלי לא היה פיזיקאי. היום, להבדיל מבתקופה שלי, קל הרבה יותר לחשוף תלמידים למקצועות האלו. יש יותר כסף, ועדיין לא עושים את זה מספיק".

- לבסוף, מהי העצה הטובה ביותר שאתה יכול לתת ליזם צעיר?

"אל תפחד ותהיה עקשן. לך עם האמת שלך עד הסוף".

ד"ר שמעון אקהויז

גיל: 72

תפקיד: אחד מיזמי ההיי-טק המובילים בישראל. מתמחה במכשור רפואי-אסתטי וביומד; מייסד לומניס וסינרון, שתיים מחברות המכשור הרפואי-אסתטי המובילות בעולם, ונחשב לחלוץ בתחום הטיפולים האסתטיים; מייסד חברות אחרות מתחומים אלו ומשקיע בחברות ביומד, במסגרת חממה שלו וכאנג'ל; תפקידו האחרון בחברה ציבורית הוא יו"ר סינרון, שבתחילת החודש הודיעה על מכירתה לקרן אייפקס תמורת 397 מיליון דולר במזומן. אקהויז חתום על מעל 20 פטנטים, פרסם מעל 50 מחקרים וחבר בדירקטוריון של הטכניון.

השכלה אקדמית: בוגר הפקולטה לפיזיקה בטכניון במסגרת עתודה אקדמית; את הדוקטורט בפיזיקה רכש באוניברסיטת קליפורניה שבארה"ב, והוא רק בן 33.

ילדות ותחילת קריירה עסקית: נולד בצ'רנוביץ שבאוקראינה להורים ניצולי שואה, אברהם ואסתר. יש לו אחות אחת, חיה, שגדולה ממנו. כשהיה בן חצי שנה היגרה משפחתו לרומניה וכשהיה בן 5 עלתה לישראל וגרה במשך שלוש שנים במעברה בפרדס חנה. בתיכון למד בחדרה, ומשורות האקדמיה והצבא הגיע לרפא"ל בה עבד במשך 17 שנה. אחרי רפא"ל, ירד לארה"ב ושימש ראש פיתוח מוצר בחברת Maxwell Technologies האמריקאית. כשחזר לארץ, הגה את הרעיון שאפשר להשתמש בטכנולוגיות פיזיקליות (כמו אלומת אור ממוקדת) לצרכים רפואיים-אסתטיים (אז מדובר היה בעיקר על הסרת שיער). אקהויז היה בן 47 כשהקים את לומניס.

קריירה עסקית: כשלומניס נקלעה למשבר בשנת 1999, אקהויז, שכיהן אז כמנכ"ל, נקלע למאבק שליטה מול אריה גנגר, אז בעל מניות קטן בחברה, הפסיד מולו והודח מהחברה. זמן קצר לאחר שנאלץ לעזוב את לומניס, הקים את סינרון יחד עם מנהלים אחרים שפרשו מלומניס. בשנת 2012 הקים את חממת Alon Medtech שבמסגרתה הוא משקיע בעיקר בחברות מתחומי הניתוחים הזעיר פולשניים, האסתטיקה, ורפואת לב וכלי דם.

משפחה: מתגורר בחיפה, נשוי 46 שנה למוסיה, מורה במקצועה, ואב לשלושה. "אני מעדיף לא לדבר על ילדיי. רק אגיד שאני נהנה לעבוד איתם, ואני רוצה להאמין שהם בחרו בהיי-טק כי הם רצו ולא בגלל שאיכשהו הכתבתי להם. מה שכן אני מוכן להגיד זה שהם גדלו לא בתקופה קלה. כשייסדתי את לומניס הם היו בני 10-18 והם חוו איתי את המשברים. הם לא גדלו עם כפית של זהב בפה, וזה מאוד טוב", אומר אקהויז. הבת הגדולה, ורדית (44), ד"ר לפיזיקה כמו אביה, ייסדה ומנהלת את חברת הביומד EVA Visual שנכללת בפורטפוליו של החממה של אביה; הבן, רונן (42), מהנדס אלקטרוניקה במקצועו, החל את הקריירה שלו במלאנוקס עד שלפני 8 שנים הקים את חברת הביומד Rapid medical שבה הוא משמש כמנכ"ל, ואקהויז האב הוא אחד המשקיעים הגדולים בה; בתו הקטנה, עדי (36), הקימה לפני 3 שנים את Realface שפיתחה טכנולוגיה להזדהות מאובטחת על ידי זיהוי טווח פנים, ושימשה כמנכ"לית החברה עד שבפברואר האחרון היא נמכרה תמורת 2 מיליון דולר, לפי הערכות, ללא אחרת מאשר אפל. אקהויז האב היה ככל הידוע המשקיע היחיד בחברה, אך האקזיט לא גילם עבורו רווח מהותי. לפני שהפכה ליזמית, עבדה עדי בסינרון. בעלה, אורי, הוא נוירו-כי רורג ולזוג שתי בנות. בעבר אמרה בראיון ל"גלובס" כי "במשך הרבה שנים פחדתי להיות בתחום ההיי-טק והיזמות, בשל הפחד שישוו אותי לאבא שלי או שיגידו שרק בזכותו הגעתי לאן שהגעתי. אני מעריצה גדולה של אבא שלי, בשל היכולת שלו לראות את התמונה הגדולה, את ההזדמנויות, ומאידך להבין כל פרט קטן".

עוד משהו על המשפחה: לפני 12 שנה, אשתו מוסיה כתבה ספר יחד עם חברה טובה ובהשתתפות בעליהן. הספר, "עינוגים, אהבה. טעמים. לטיפות", מבוסס על מתכונים אך עוסק "בחיבור שבין אהבה, סקס ומטבח".

שווי הון: אקהויז הוא אחד מיזמי ההיי-טק העשירים בישראל, והונו נאמד בכרבע מיליארד שקל. במכירת סינרון, בה נותרו לו 8.4% מההון, יקבל 33 מיליון דולר. בהנפקה השנייה של החברה, שבוצעה לפני כעשור, מכר מניות תמורת סכום דומה.

 תוצאות סינרון בעשור האחרון