מה דין הבונוסים שנתן עידן עופר לנושאי משרה בחברה לישראל?

מה דינם של בונוסים שהעניק עידן עופר, בעל השליטה בחברה לישראל, מכיסו הפרטי לנושאי משרה בחברה, בקשר עם ביצוע מהלך של פיצול החברה לשתי חברות אחזקות, ובתנאי שמהלך זה יצליח? האם רשאי בעל השליטה לשלם לנושאי המשרה מכיסו הפרטי עבור פעולות שהם מבצעים במסגרת תפקידם כנושאי משרה בחברה, ואם כן, באילו תנאים ונסיבות?

שאלות אלה יידונו בקרוב בהרחבה בבית המשפט במסגרת תביעה נגזרת שהוגשה נגד החברה לישראל, בטענה כי בעלי השליטה בחברה, עידן עופר וחברת מילניום השקעות, העניקו לחברי ההנהלה ונושאי משרה בחברה מענקים בסכום כולל של כ-55.6 מיליון שקל, בתנאי שהאחרונים ידאגו להשלמת מהלך חלוקת כספים שלבעלי השליטה היה בו עניין אישי. כתוצאה מכך, נטען, פעלו חברי ההנהלה בניגוד עניינים שלא אושר כדין במוסדות החברה. זאת לאחר שהשופטת רות רונן מהמחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב אישרה את הבקשה לניהול התביעה הנגזרת כנגד עופר ואחרים.

המבקשת, יהודית דה לנגה, עורכת דין במקצועה ובעלת מניות מיעוט בחברה לישראל, ביקשה לחייב את עידן עופר, חברת מילניום והמנהלים שזכו לבונוסים - ניר גלעד, מנכ"ל החברה לשעבר; אבישר פז, המנכ"ל הנוכחי של החברה ששימש כסמנכ"ל הכספים בחברה; מאיה אלשיך קפלן, שהייתה סמנכ"לית, יועצת משפטית ומזכירת החברה; וערן שריג, ששימש כסמנכ"ל לפיתוח עסקים ואסטרטגיה של החברה - לשלם לחברה סכום של כ-55.6 מיליון שקל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית; סכום השווה לסכומי המענקים שבעלי השליטה שילמו לחברי ההנהלה בקשר עם מהלך החלוקה בחברה.

מהלך החלוקה שבמחלוקת נערך בחברה בשלהי 2014. עד אז פעלה החברה לישראל באמצעות מערך של חברות-בנות שעסקו בתחומי פעילות שונים ברחבי העולם, ובהן כיל, בזן, צים ותאגידים נוספים. כתוצאה ממהלך החלוקה, הועברו 5 תאגידים בהם החזיקה החברה לחברה-בת חדשה שלה - חברת קנון המאוגדת בסינגפור; ויתר אחזקות החברה נותר בידי החברה. תוצאת מהלך החלוקה הייתה פיצול החברה לשניים - החלק האחד הוא חברת קנון, החברה-הבת החדשה; והשני הוא החברה שתיוותר, שתוסיף להחזיק בכיל ובבזן.

במסגרת השלמת הליך החלוקה, שנמשך כשנה, החליטו בעלי השליטה לשלם לנושאי המשרה מענקים מיוחדים מכיסם, שהותנו בהשלמתו. בשלהי 2014 אושרה החלוקה האמורה על-ידי הדירקטוריון, ובראשית 2015 פרסמה החברה את הדוח התקופתי לשנת 2014, בו נכלל גילוי אודות המענקים שקיבלו נושאי המשרה (על-פי חוק, על החברה לגלות גם תגמולים ששולמו על-ידי גוף שאינו החברה).

עובדות אלה היוו את הבסיס להגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת בשם החברה, כנגד עידן עופר והמנהלים, בטענה כי עופר הפר את האיזון של מדיניות התגמול של החברה, שלא כללה זכות של נושאי המשרה לקבל מענק נוסף בקשר עם ביצוע מהלך החלוקה. וזאת, כדי לקדם את מהלך החלוקה שהיה לו בו עניין אישי. המענקים, נטען, שיבשו את ניקיון הדעת של נושאי המשרה והפכו אותם למי שפועלים למען אינטרס זר; ועל כן יש לראותם כמי שהפרו את חובת האמון שלהם כלפי החברה.

מנגד טענו עידן עופר ונושאי המשרה שקיבלו את הבונוסים, כי מהלך החלוקה נועד להיטיב באופן מובהק עם החברה ועם כלל בעלי המניות בה, ולכן ראו בעלי השליטה בחברה לנכון לתגמל את חברי הנהלת החברה בקשר עם השלמת המהלך, והם אף ראו לנכון לשלם את התגמול מכיסם האישי.

עוד נטען כי אף אם לנושאי המשרה היה עניין אישי בהשלמת מהלך החלוקה, הם לא היו במצב של ניגוד עניינים - שכן גם האינטרס של החברה היה כי מהלך זה יושלם.

השופטת רונן דחתה את טענותיהם של עופר והמנהלים ואישרה את ניהול התביעה הנגזרת נגדם בשם החברה. "משעה שמונה דירקטוריון לחברה, הדירקטוריון הוא המקבל את החלטות המדיניות בה - הוא ולא בעל השליטה. אחת מההחלטות הללו היא ההחלטה אודות מדיניות התגמול. בעל השליטה אינו יכול וצריך להיות מי שמקבל את ההחלטה הזו. הוא אינו יכול לכן להתערב בה ולסכל אותה באמצעות תשלום ישיר לנושאי המשרה", ציינה השופטת רונן בהחלטתה.

עוד הוסיפה השופטת כי "אסור לבעל שליטה לשלם לנושא משרה בחברה תשלום שאינו עולה בקנה אחד עם מדיניות התגמול של החברה, שכן תשלום כזה מסכל את מדיניות התגמול ואת מערך התמריצים של נושאי המשרה"; וכי התוצאה של הדברים הללו היא כי נושאי המשרה היו במצב של ניגוד עניינים ביחס למהלך החלוקה - ניגוד בין היותם נושאי משרה בחברה וכפופים למדיניותה של החברה כפי שזו באה לידי ביטוי במדיניות התגמול שלה; לבין היותם מי שמבקשים לזכות במענקים אותם הבטיח להם בעל השליטה, שלא בהתאם למדיניות התגמול של החברה.

"בכך", קבעה, "הפרו נושאי המשרה את חובת האמון שלהם כלפי החברה". עוד הוסיפה השופטת רונן כי מסקנה זו עומדת בעינה גם אם נניח כי מהלך החלוקה היה מהלך טוב לחברה.

להחלטתה של רונן, כך נראה, יש השלכות רוחב החורגות מגבולות הבונוס הספציפי של מנהלי החברה לישראל. לדברי עו"ד אסף ברם, ראש משרד ברם סלוקי ושות', "מדובר בהחלטה דרמטית ומהותית, האוסרת למעשה על בעלי שליטה לשנות את מנגנון התגמול שקבעה החברה, וככזו תשפיע על הרבה חברות ציבוריות במשק".

עו"ד ברם מסביר כי "על-פי ההחלטה, כל תשלום של תגמול למנהל בחברה חייב להיבחן כדי לוודא שהוא אינו מעוות את מדיניות התגמול ואת מערך התמריצים של המנהלים בחברה. התוצאה של פסק הדין בכל הקשור לשכר הבכירים תהיה יצירת שקיפות רבה יותר של שכר המנהלים והגבלה של היכולת של בעלי שליטה להטות את המנהלים לטובתם".

על-פי ההחלטה, על דה לנגה להגיש את התביעה הנגזרת בשם החברה תוך 30 יום. בנוסף, חויבו עידן עופר ונושאי המשרה לשלם לדה לנגה הוצאות משפט בסך 60,000 שקל.