מעריץ עריצים

הרעש הבוקע מן הבית הלבן מחריש אוזניים. הנשיא מסרב בהחלט לנוח על זרי הדפנה, או על הדרדרים, של 100 ימי כהונתו הראשונים. בעינו עומד המאמץ הסיזיפי לפענח את צפונות לבו ומוחו, להבין לאן הוא הולך, ולחזות את המהלכים הבאים.

אי ההצלחה כנראה אינה מטרידה את הנשיא. הוא הטעים במהלך מסע הבחירות שלו עד כמה חשוב להשאיר את העולם החיצון במתח מתמיד. אי ידיעה על המהלך הבא היא מעלה, הסביר דונלד טראמפ.

לא עלה יפה הניסיון לשכנע אותו שמעלה בעולם העסקים אינה מעלה אוטומטית בעולם הדיפלומטיה. בעלי ברית היו רוצים לדעת על מה חושב נשיא ארה"ב, וסכנה לא מבוטלת נובעת גם מאי הוודאות אצל יריבים. העולם ניצל משואה גרעינית בימי המלחמה הקרה, מפני שמעצמות העל הגיעו למסקנה כי מוטב להן למתוח קו טלפון אדום בין מנהיגיהן.

השבוע, מנחשי טראמפ נותנים סימנים בפלירט הגלוי שלו עם עריצים. בשבת שעברה הוא טילפן אל נשיא הפיליפינים, רודריגו דוטרטה, והזמין אותו לביקור בוושינגטון. בשבוע שעבר הוא טילפן אל נשיא טורקיה, טאייפ ארדואן, לברך אותו על משאל העם שהפך אותו לנשיא אבסולוטי.

ביום ב' הוא הכריז (בראיון עם סוכנות החדשות בלומברג), כי "לכבוד יהיה לי" להיפגש פנים אל פנים עם האיש ששר הביטחון של ישראל תיאר בשבוע שעבר "המטורף הזה", הלוא הוא רודנה הצעיר של צפון קוריאה, קים ג'ונג און.

אתמול שוחח טראמפ סוף סוף בטלפון עם ולדימיר פוטין, והשניים הסכימו להיפגש ביולי (על פי מקורות רוסיים). על זה מוסיפים מנחשי טראמפ את הרומן של הנשיא עם רודן מצרים, גנרל א-סיסי, שהגיע בחודש שעבר לבית הלבן מקץ שנתיים וחצי של התעלמות.

בלי מעצר ובלי משפט

המכנה המשותף לחמשת הנ"ל הוא הפרות סיטוניות של זכויות האדם. קים ג'ונג-און אינו זקוק להצגה. הוא האיש שעל פי השמועות האכיל את בשר דודו לכלבים, הוציא להורג את הגנרלים הבכירים ביותר שלו בתותח נגד מטוסים, והרעיל את אחיו החורג בנמל תעופה במלזיה.

דוטרטה מן הפיליפינים, שעתה זה התארח בהיכל יד ושם בירושלים, הוא האיש שהלך בעקבות מוסוליני, ושיחרר את כוחות הביטחון שלו מכל העכבות בטיפולם בעברייני סמים. ארגונים להגנת זכויות האדם אומרים שאלפים חוסלו ב-9 החודשים האחרונים, מאז עלה דוטרטה לשלטון, בלי מעצר ובלי משפט. אחרים נמקים בבתי כלא תת-קרקעיים. עיתון גדול במנילה פרסם בתחילת השבוע צילום קורע לב של אסירים, המוחזקים במחילה תת קרקעית צרה "כמו חזירים".

ארדואן מביא עכשיו את הדמוקרטיה הטורקית הפגומה אל קיצה ההדרגתי והבטוח. הוא טיהר ועצר עשרות אלפים מאז ניסיון ההפיכה נגדו בקיץ שעבר, בכללם מאות עיתונאים ואנשי סגל של אוניברסיטאות.

פוטין כבר מכין את הקרקע לניצחון הבחירות הבא שלו, בשנה הבאה. הוא אינו מתכוון לקבל עליו איזשהם סיכונים. בעיצומו נמצא מסע ההפחדה שלו נגד כל גילוי של אופוזיציה ושל מחשבה חופשית. לרוע מזלו, בדיוק כשהוא עסוק בחיסול פוליטי של ניצני האופוזיציה באו הידיעות על חיסול פיזי של הומוסקסואלים בצ'צ'ניה, שטח חסות רוסי. רוסיה רחוקה עכשיו מפלורליזם יותר מאשר בכל נקודה ב-30 השנה האחרונות.

ההערכות על מספר האסירים הפוליטיים במצרים נעות מכמה אלפים עד 60,000 ויותר. היא ויתרה על כל העמדות הפנים הדמוקרטיות. גנרל א-סיסי קיבל 93% מן הקולות בבחירות שבהן הואיל להתמודד.

להכיר במציאות: כן, אבל

טענת נגד טבעית לביקורת היא שאמריקה - או כל ארץ אחרת - צריכה להכיר במציאות, לא לנסות לברוא את המציאות בצלמה ועל פי העדפותיה. קשרים עם כל אחד מן הנ"ל יכולים לשרת צרכים חיוניים של ארה"ב: התפרקות מנשק גרעיני במקרה של צפון קוריאה, או מאבק משותף נגד הג"יהאדיסטים במקרים האחרים.

זה בהחלט נכון, ואין טעם להתחסד. אבל קצת קשה ליישב את ההיגיון הזה עם חוסר החיבה שטראמפ הפגין כלפי בעלי ברית היסטוריים של ארה"ב, שאיתם יש לה גם שותפות אינטרסים וגם שיתוף ערכים. בשעה שהוא היה קרוב להתרפק על גנרל א-סיסי, נשיא ארה"ב סירב במופגן ללחוץ את ידה המושטת של אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה, כאשר ביקרה אצלו בוושינגטון, לפני חודשיים וחצי; והוא טרק את הטלפון לראש ממשלת אוסטרליה, מלקולם טרנבל, בסוף השבוע המלא הראשון של נשיאותו.

לפני שבועיים נרמזנו לאן נוטה לבו בבחירות בצרפת, כאשר צייץ את תקוותו שלרצח שוטר בידי ג"יהאדיסט בשאנז אליזה תיוודע השפעה מכרעת על התוצאות. הוא אמנם לא הסביר, אבל היה ספק מוגבל בלבד: הוא מתפלל לשלומה של מארין לה פן, שמסע הבחירות שלה משתדל בגלוי לחקות את מסעו מן הסתיו שעבר.

האם יש לטראמפ נטייה טבעית להעדיף מנהיגים סמכותניים (-אוטוריטריים) על פני פוליטיקאים ליברליים? פרשנות כזאת לא תהיה קלוטה מן האוויר. הוא עצמו חזר ושיבח את ולדימיר פוטין, מפני ש"הוא מנהיג, בניגוד לברק אובמה". הוא נמנע מלהביע איזושהי הסתייגות ממדיניות הפנים של פוטין, או מהתנהגותו כלפי שכנותיו המיידיות. באותה השעה הוא לא היסס לגנות את עודף הליברליות של אנגלה מרקל כלפי פליטים.

הוא מצא לשון משותפת עם הנשיא הסמכותני מאוד של סין, שי ג'ינפינג, או לפחות מאמין שמצא, במהירות מסחררת, בפגישה במועדון הגולף שלו בפלורידה. "אדם נפלא", הוא אמר על שי. הוא השתמש במלים דומות כדי לתאר את גנרל א-סיסי.

אספרס טראמפ מאט בסיבובים

השבוע הוא דרש מדרום קוריאה שתפרע את חשבון פריסתה של מערכת הגנה אנטי-בליסטית בתחומיה. זו הייתה טעות, מפני שדרום קוריאה עומדת בעיצומה של מערכת בחירות, וההערה הזו הועילה למועמד הידידותי פחות לארה"ב. כיוצא בזה, טראמפ ניצל את ההזדמנות, כדי להודיע שמנוי וגמור אתו לשנות מעיקרו, או אפילו לסיים את הסכם הסחר החופשי של ארה"ב עם דרום קוריאה.

מה מניע את נשיא ארה"ב לפגוע ביחסי ארצו עם בעלת ברית קרובה בעצם הימים שבהם העולם מתבונן בנשימה עצורה בחצי האי הקוריאני, ותוהה אם שם תתחולל המלחמה הגרעינית הראשונה?

בתחילת השבוע, במלאות 100 ימים לנשיאותו, כתבנו כאן על סימני ההאטה של אקספרס טראמפ בסיבובים חדים. יש ראיות, מבית ומחוץ, שהוא לומד להיות נשיא, מתמתן ומאזין. אבל הוספנו שטראמפ יהיה טראמפ גם להבא.

ובכן, טראמפ הוא בהחלט טראמפ. העולם החיצון פשוט יצטרך להתרגל למהירות המשתנה של חילופי ההילוכים אצלו. או אולי לא יתרגל, מפני שטראמפ אינו רוצה להרגיל. הכלל המפורסם "האדם הוא הסגנון" חל עליו כנראה יותר מאשר על רוב בני התמותה.

■ רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny