המפתח לשגשוג עתידי

דווקא בימי העצמאות, ישראל מתאפיינת בדיונים ובחיבוטי נפש על משמעות הקיום הלאומי שלה. אולי זו המציאות המורכבת של חיינו כאן, או אופיינו כעם מתפלפל ומתייסר, ואולי הפלא של הקיום היהודי המשגשג לאחר השואה. מעיתוני החג מתרשמים שהישראלים נעים ברכבת-הרים בין ביקורת עצמית נוקבת לשביעות-רצון מופלגת.

השנה, 2017, נכרך יום העצמאות ה-69, עם כמה ציוני ואבני-דרך היסטוריים. 120 שנה לקונגרס הציוני הראשון, שהניח את היסוד לציונות המדינית; 100 שנה להצהרת בלפור, שהעניקה הכרה לחזון הציוני; 70 שנה להחלטת החלוקה של האו"ם מכ"ט בנובמבר, שהעניקה לגיטימציה למדינה היהודית; 50 שנה למלחמת ששת הימים, שהפכה את ישראל למעצמה אזורית; ו-40 שנה לביקור סאדאת בארץ, סדק ראשון בחומת האיבה שבנו הערבים סביבנו.

ציוני-דרך אלה מעצימים את הדיון בהישגי ישראל ובדרכים שיש ללכת להבטחת עתידה.

הישגים בחומר וברוח

מתכנן אובייקטיבי היה פוטר את החזון הציוני ב-1897, בעת שכינס הרצל את הקונגרס בבאזל, כבלתי ניתן להשגה. הרצל סיפר בזיכרונותיו, שכאשר נתן לידיד את ספרו "מדינת היהודים", פרץ הלה בבכי. לא של התרגשות, של צער. הוא חשב שדעתו של הרצל נטרפה עליו.

מאז רשמה הציונות הישגים מפוארים בחומר וברוח. כנגד כל הסיכויים והקשיים, היא הצליחה לכונן מדינת-לאום משגשגת, ריכוז יהודי גדול, עוגן הצלה לעם היהודי.

ישראל עצמה, תוך קריאת תיגר על אתגרי המזרח-התיכון והעולם, ולמרות החרמות, הסנקציות, הגינויים, המלחמות, הטרור והלחצים, זינקה מתהום השואה והאיום הקיומי ב-1948 להישגים ייחודיים בתחומי התעשייה הביטחונית והאזרחית, הטכנולוגיה, הרפואה, המים, החקלאות, ההשקיה, הלוויינים, הצבא והלוחמה בטרור. היגיון הציונות ניצח.

למרות המלחמות, האינתיפאדות והמבצעים צבאיים, האוכלוסייה גדלה פי 12, והתל"ג גדל כמעט פי 70. אוכלוסיית ישראל היא מהמשכילות בעולם, במקום השני אחרי קנדה, עם 46% בעלי השכלה אקדמית; מפיקה יותר עבודות מדעיות לנפש מכל מדינה אחרת, ונמנית עם שמונה המדינות שיכולות לשגר לוויינים לחלל.

ישראל היא מובילה עולמית בהשקעה במו"פ, 4.2% מהתוצר, ונמצאת במקום חמישי בעולם במספר הפטנטים לנפש.

שיפור דרמטי של הביצועים הכלכליים

ב-30 השנים האחרונות רשמה ישראל קפיצת דרך במישור הכלכלי-חברתי, ועברה מכלכלה ריכוזית ומבעלות ממשלתית, לביזור ולהפרטה, לליברליזציה במט"ח. יש בארץ שוק הון פעיל, יזמות תוססת, יציבות כלכלית וצמיחה של כ-5% בממוצע.

בשורת מדדים כלכליים-עסקיים מהותיים וחשובים, שיפרה ישראל את ביצועיה בשלושת העשורים שבין 1984 לבין 2014, והנתונים רק השתפרו. ישראל הגדילה את התוצר ב-920%, את התוצר לנפש ב-414%, את רזרבות המט"ח ב-2,866%, והקטינה את החוב הממשלתי (כאחוז מהתוצר) ב-76%.

היצוא עלה בשלושת העשורים ב-860%, כאשר יצוא טכנולוגיות-העילית עלה ב-3,700%! גירעון הממשלה כאחוז מהתוצר ירד מ-17% ב-1984 ל-3% ב-2014. הוצאות הביטחון ירדו ב-75%, גירעון הממשלה ירד ב-82%, נטל המס ב-30%, והסיוע האמריקאי (כאחוז מהתוצר) ב-90%.

ישראל היא היחידה ב-OECD שיחס החוב הממשלתי לתוצר שלה, יורד מאז משבר 2008. היום, האבטלה בה היא מהנמוכות בעולם, התוצר לנפש, כ-36 אלף דולר בשנה, מציב אותה במקום ה-24 מבין 187 מדינות, ורזרבות המט"ח הן מהגבוהות בעולם. אלה הם הישגים מרשימים בהשוואה למדינות מערביות אחרות ולעמיתיה לארגון ה-OECD.

אקו-סיסטם טכנולוגי ייחודי

קפיצת הדרך שהפכה את ישראל לנמר כלכלי, נזקפת, בין היתר, להישגי התעשיות הטכנולוגיות ולהיי-טק, שהניבו למשק אקזיטים נאים והשקעות חוץ. חדשנות היא המשאב הלאומי המרכזי של המדינה. ענף ההיי-טק מהווה 10% מהמועסקים במשק, 15% מהתמ"ג וכמעט 50% מהיצוא התעשייתי.

הודות לצירוף של נסיבות היסטוריות, אופי לאומי, תכנון חלקי וגם מזל, נוצר כאן אקו-סיסטם טכנולוגי וייחודי, שנשען על מספר עוגנים: תעשייה ביטחונית בעלת אוריינטציה טכנולוגית, שמזינה את השוק ברעיונות ובכוח-אדם מובחר, ויוצרת אימפקט אדיר; אקדמיה איכותית, שהשכילה לפתח גם מחקר יישומי וזיקה לתעשייה; תעשייה ענפה וכושר יזמות, שהביאו לכאן תאגידים רב-לאומיים ולהקמת כ-300 מרכזי מו"פ בינלאומיים; הון אנושי משובח ותשתית הון סיכון. בין מרכיבי האקו-סיסטם נוצרה סינרגיה שעבדה לטובת המדינה בזירה הגלובלית.

אך רשימת ההישגים הזו אינה מובטחת גם לעתיד לבוא. נזכיר, שחלק ניכר מההצלחה הישראלית נזקף לזכות הכורח הקיומי - המחסור במשאבים, האמברגו והחרם הכלכלי, הצרכים הביטחוניים הדחופים והצורך לפצות חיסרון כמותי ביתרון איכותי. לכן, בעידן של שפע יחסי ותגליות הגז, עלינו להיזהר שלא לחלות ב"מחלה ההולנדית" וב"תסמונת הנורבגית". כבר עתה יש להבטיח שתמלוגי הגז ינותבו להמשך המאמץ הלאומי בתחומי המו"פ, החדשנות והחינוך הטכנולוגי; וכן להשקעה בתשתיות ולצמצום הפערים החברתיים, שמהווים סיכון ממשי לחוסנה של ישראל.

לא הכול תלוי בנו. גורמים אקסוגניים ו"ברבורים שחורים" עלולים לחבל בכל תוכנית וחזון. ועם זאת, תנאי הזירה מבטיחים. אם ישראל תמשיך לטפח חדשנות טכנולוגית, היא תוכל להימנות עם 15-20 הכלכלות המובילות בעולם.

בעשורים הבאים תלך ותתעצם השפעת הטכנולוגיה על חיינו, והחדשנות תשחק תפקיד מכריע בהתפתחות הכלכלית. העצמת תחומי ידע כמו ביג-דאטה, ענן, IOT, בינה מלאכותית, מציאות רבודה ורובוטיקה, שישולבו בכל תחום, יביאו לשינויים בשורת ענפים ויצעידו את האנושות קדימה בתחומים כמו רכב אוטונומי, ערים חכמות ורפואה דיגיטלית. מה שפותח לישראל מרחב אפשרויות.

טיפוח החדשנות חייב אפוא לעמוד במוקד התכנון האסטרטגי של ישראל. כדי להבטיח זאת, יש לפעול לכל אורך שרשרת הייצור המדעית-טכנולוגית: הכשרת כוח-אדם וטיפוח ההון האנושי, מהגיל הרך ועד האוניברסיטה, חיזוק ההשקעות במו"פ, השקעת כספי הגופים המוסדיים בהיי-טק, ושילוב אוכלוסיות בשוק העבודה, בדגש על ערבים וחרדים, ובענפי ההיי-טק, כמענה למחסור בכוח-אדם טכנולוגי.

הרבה תלוי בטיב ובאיכות ההנהגה והמערכת השלטונית. היום נראה שדור המנהיגות העתידי איננו מבשר טובות, ולכן יש לשאוף לכך שהטובים מכל המגזרים - אקדמיה, צבא, תעשייה, כלכלה, יזמות - ילכו לפוליטיקה, ולא יראו בה דבר מאוס ומגונה. אסור להותיר את ההגה בידי עסקנים, ויש לצאת בקריאה: "הטובים להנהגה!".

על סף העשור השמיני להיווסדה ובראייה קדימה לשנת 2048 - שנת ה-100 להקמת ישראל - אפשר להיות אופטימיים, אבל אסור לנוח על זרי התהילה. עלינו לשאול תמיד כיצד ישראל יכולה להבטיח את המשך שגשוגה היחסי גם בעתיד. מעל לכול, נדרשת לנו אסטרטגיה לאומית, שתבטיח את מקומנו בחזית החדשנות הטכנולוגית, המפתח לשגשוג עתידי.

■ הכותבת היא מנהלת-שותפה בפירמת עורכי פטנטים, מ"מ ראש מועצת עומר, חברת הוועד המנהל של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ויו"רית עמותת "יחדיו".