ההיסטוריה חוזרת. אז נתניהו וכחלון שוב מדברים. אתמול נפגשו בארבע עיניים לפני ישיבת הממשלה ובטקס בעכו נראו מחויכים. זוגיות אמיתית עדיין אין שם, אבל תנו להם לעבוד על זה שבועיים-שלושה ואולי עוד נראה אותם מנגבים יחד חומוס כאילו מעולם לא היה תאגיד ולא היו מארבים.
מה גרם לרוחות להתקרר? ההבנה שנגזר עליהם להישאר יחד עד 2019. נתניהו לא מקדים בחירות לפני שיש לו ביד ממשלה עתידית. הממשלה היחידה שאפשר להקים, נכון לסקרים, היא ממשלת אחדות נתניהו-לפיד. כל עוד החרדים חרדים מלפיד אין מה לדבר על בחירות מוקדמות.
בינתיים, הממלכתיות של יום הזיכרון, המנגל והצחוקים של יום העצמאות הרגיעו את הרוחות והחזירו שפיות. משברי השבוע הקודם הפכו משעממים. חוק התאגיד ותוכנית משפחה נטו אושרו בממשלה בקלילות של טיול אחר הצהריים. העיסוק התקשורתי נדד למחוזות שמקיומם כבר שכחנו: המו"מ המדיני, בית המלוכה הבריטי. ההיסטוריה חוזרת ובגדול.
יש שופטות בתל אביב. שרת המשפטים איילת שקד צייצה השבוע תצלום מחובק ומחויך עם כלת פרס ישראל, פרופ' נילי כהן, שמינויה הראוי לבית המשפט העליון טורפד בשעתו על ידי הנשיאה דורית ביניש. שקד לא תפספס הזדמנות לנעוץ מסמר נוסף בארון הקבורה של אסכולת ברק-ביניש.
בזכות מאמציה, הולכים חסידי אסכולת ברק-ביניש ומתמעטים - אבל המורשת הבעייתית נשמרת ומתבססת. פסילת שופטים ראויים הפכה לנורמה. שקד מנעה את מינויה לעליון של שופטת בית המשפט הכלכלי בתל אביב רות רונן בשל חשד לנטיות שמאלניות שלה ושל בן זוגה. השבוע פורסם פסק דין תקדימי ופורץ דרך של רונן בעניין החברה לישראל שימנע מבעלי שליטה בחברות לשחד את המנכ"לים כדי שיפעלו לטובתם ולא לטובת החברה. רונן תישאר בתל אביב והכלכלה תרוויח. ירושלים תישאר עם הכבוד, התככים והפוליטיקה.
שזו תהיה הקריסה הכי גדולה שלנו. משהו רע קורה למתקן ההתפלה של מקורות באשדוד, אבל מכאן ועד לכותרות הצעקניות על "הקריסה הגדולה ביותר בתולדות המדינה" שליוו את הידיעות על הפרויקט באחד העיתונים, הדרך ארוכה. המתקן לא עובד כמו שצריך ומפסיד עשרות מיליוני שקלים בשנה.
האשמים: קבלן ההקמה שעיגל פינות וביצע עבודה גרועה, הנהלת מקורות שנרדמה בשמירה ופקידי אוצר שהתעסקו בתקיעת מקלות בגלגלי הפרויקט, כדי להצדיק את התנגדותם לו. הפקידים הכתיבו לוחות זמנים לא-ריאליים ודאגו להוריד את התעריף עבור המים שיופקו במתקן לרמה לא נאותה. בקיצור, יש בלגן, אין דרמה. מקורות ייזום, בעלת המתקן, עומדת עד היום בפירעון חובותיה ואינה נמצאת בהפרה. החוב כולו עומד על 1.1 מיליארד שקל - סכום מרשים, אבל ראינו כבר גדולים ממנו.
רוב גורמי המקצוע משוכנעים שהשקעה חד-פעמית של 100 מיליון שקל בתיקון הליקויים במתקן תעמיד את הפרויקט על הרגליים. הנהלת מקורות הממשלתית מהססת ובצדק: היא לא ממהרת לזרוק כסף טוב אחרי כסף רע. ובינתיים רשות החברות לוחצת להכניס פנימה גורם פרטי. בתדריכים לתקשורת מסבירים ברשות החברות שהם בסך הכול מנסים למנוע מהבנקים להפוך את מקורות לפראיירית ולהכניס את הציבור לבור ללא תחתית. אבל גרסת רשות החברות מעוררת תמיהות. החשיפה של מקורות לפרויקט מוגבלת ובסוכנויות דירוג האשראי אומרים שלא תהיה לה השפעה ממשית על דירוג הטריפל A של חברת המים הלאומית.
עוד יותר מוזרה הצעת הרשות להכניס לפרויקט שותף פרטי דווקא כעת, אחרי שמקורות הפחיתה את ערך המיזם במאות מיליוני שקלים. מי שמנסה למכור נכס בשוק לא הולך ומוחק את שוויו לפני המכירה - את זה מבין היטב מנהל רשות החברות אורי יוגב, בעברו (ואולי גם בעתידו) יזם בתחום המים. אז קריסה אולי אין כאן - אבל הפרטה במחירי חיסול דווקא כן.
amiram-b@globes.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
