יש אלמנטים שקיימים רק משום שהם קיימים. אם היו בודקים את יעילותם ואת נחיצותם, רבים מהם היו צריכים להתבטל. אבל בחיים הציבוריים חוששים משינויים, וזו הסיבה שמוסד כה כושל כמו רשות השידור שרד זמן רב כל-כך, בהוצאה תקציבית אדירה.
יש בערוץ 1 תוכניות שכמעט אף אחד לא צופה בהן, אבל אף אחד גם לא מעז לומר שצריך לסגור אותן. כי מול כל הצעה לסגירה קמה מיד התנגדות של עיתונאים, כשהרעשנים ביותר הם אלה שבנושאים אחרים מטיפים נגד בזבוז כספי ציבור. עוד לא שמעתי שמישהו ידרוש מרשות השידור להסביר מה הטעם בשימורן של תוכניות נטולות צופים, כי מי שיעשה זאת יוכתר מיד כאויב "חופש הביטוי", למרות שמדובר בביטוי שלא מעניין כמעט אף אחד.
שלטון הקומבינה
כשלעצמי אני איש כתיבה ועריכה, לא שידור. עיקר עבודתי הייתה בעיתונים "הארץ" ו"גלובס", עד היום. אבל במהלך השנים הוצע לי להגיש תוכניות בערוץ 1, ועשיתי זאת במשך שנים רבות לא כעובד מן המניין, אלא כקבלן. מה אגיד לכם, די מחריד מה שראיתי שם מבחינת מוסר עבודה. הקריטריון השולט שם לא היה הכישרון אלא הקומבינה. מובן שכל זה הוביל לריקבון ולהידרדרות הרשות.
כבר יותר גרוע
בכל השנים ש"ביליתי" בערוץ 1 (וגם ברשת ב'), היו דיבורים ש"חייבים להרוס את המוסד ולבנות משהו חדש". שום דבר לא יצא מזה, כי בעל הדעה הוא בעל המסך, ואלה הם העובדים. ואז נכנס לחיינו הדבר הקרוי תאגיד השידור. עוד לפני שהמוסד הזה התחיל לשדר, הוא כבר יותר פגום מהמוסד אותו הוא אמור לרשת.
העובדים שהרסו הם אלה שיבנו?
לאחר טלאים רבים הוסכם, בין השאר, שרוב עובדי רשות השידור ייקלטו בתאגיד. ואני שואל, ברצינות: אם כך, מה הועילו חכמים בתקנתם?
התשובה, כמובן, שלא הועילו, כי אינם חכמים. מי עשה את רשות השידור למוסד הראוי להחלפה? מלאכי שרת? הרי מי שדירדר את רשות השידור הם עובדים - לא כולם כמובן, אבל רובם. אז עכשיו קולטים אותם לתאגיד, כדי שיעשו מה? את מה שהם יודעים לעשות? כלומר את מה שעשו כבר במשך שנים ברשות השידור.
יצור-כלאיים?
העניין כל-כך מגוחך, עד שצריך להתחיל לשאול אם יש בכלל סיכוי שיהיה בארץ שידור ציבורי. רשות השידור לא באמת הייתה כזאת ברוב שנותיה, והתאגיד הולך להיות קופי של רשות השידור.
היה מצוין לו ניתן היה להקים שידור ציבורי שבאמת לא תלוי בפוליטיקאים. אבל מסתבר שזה לא ניתן. אז למה צריך יצורי-כלאיים, שהם פחות שידור ציבור מהערוצים המסחריים?
כתבות
ני"ע
