משבר מתקן ההתפלה באשדוד: מה המדינה באמת רוצה?

ספק אם הביטוי "טוחנים מים" היה מתאים יותר מאשר בימים האחרונים, שבהם מושקעת אנרגיה תקשורתית רבה במחדל המהדהד של מתקן ההתפלה באשדוד. החשיפה של המתרחש במקורות ובחברה הבת מקורות ייזום מעוררת הערכה ומחייבת חקירה מעמיקה שצפויה להתקיים, אך השיח הגיע לנקודה שבה המדיום מכתיב את המסר. בנקודת הזמן הנוכחית, הצורך לדווח ולכתוב גובר על היעדרם של פרטי מידע קריטיים, שבלעדיהם הדיון לא יכול להתקדם: מהו היקף ההשקעה הנדרש כדי להביא את המתקן באשדוד מתפוקה של 85 מיליון מ"ק בשנה ל-100 מיליון מ"ק בשנה, ומהי התשואה שהמתקן ישיא לאחר התיקונים לאורך 25 שנות תקופת הזיכיון שקיבל.

הניסיון לברר את הפרטים הללו נתקל בבעיות: גורמים שונים אומרים דברים הפוכים. כך, חלק מהמקורות, בעיקר מכיוון הממשלה, טוענים כי לא ידוע מהן התקלות במתקן, ולכן לא ניתן להעריך את עלויות תיקונן ואת הסיכון שתיקח על עצמה מקורות אם תמשיך להפעיל אותו. על-פי הגישה הזאת, יש להשלים עם מחיקה של קרוב ל-400 מיליון שקל שהפסידה מקורות בפרויקט, ולמכור אותו למגזר הפרטי במחיר נמוך משמעותית ממחיר הקמתו, שתוכנן להיות 1.58 מיליארד שקל. טיעון זה עשוי לטמון בחובו השלמה מראש עם הפסדים נוספים, משום שהיזמים שירכשו את המתקן ישקללו את חוסר הוודאות לכאורה במחיר שיציעו.

מכיוונים אחרים נשמעת טענה שונה: התקלות ידועות היטב, יש להחליף כמה משאבות וממברנות, במחיר שנע בין 80 ל-100 מיליון שקל. לאחר ביצוע התיקונים הנדרשים תוכל מקורות להחזיר לספרים את 366 מיליון השקלים שמחקה ולמזער את הנזקים שנגרמו לה בפרויקט. על-פי הגישה הזאת, יש לבצע את התיקונים באמצעות כסף שנמצא כבר בקופת הפרויקט: 85 מיליון שקל דמי עיכבון שלא הועברו עדיין לקבלן ההקמה IVM (שותפות של מנרב ו-Sadyt הספרדית), ושרק לאחר העברתם יושלם השימוש בכל כספי הפרויקט שממילא הוצאתם תוכננה. זאת לצד השקעה נוספת של כ-300 מיליון שקל "בבטון", שניתן לבצע לא בדחיפות ושהציפייה היא שהקבלנים יממנו עקב מחדליהם לכאורה.

על-פי גרסה זאת, התסבוכת המתוארת בעיתונות היא רק תמונה חלקית של המציאות, שבה בגופים הממשלתיים האחראים - רשות החברות, האוצר ורשות המים - שמלכתחילה לא התלהבו עד התנגדו נחרצות להקמת המתקן על-ידי מקורות, יש גורמים הפועלים משיקולים לא ענייניים להוצאת הפרויקט לשוק הפרטי. שהרי איפה נשמע שחברה פרטית מבצעת מחיקה של מאות מיליוני שקלים בספריה רגע לפני שהיא מוציאה למכירה נכס כה משמעותי?

נקודת התורפה בטיעון הזה היא כמובן האירועים שאכן התרחשו: לכל הדעות נגרמו למתקן נזקים במאות מיליוני שקלים, ועתה נותר רק לחכות לתוצאות הבוררות - בהיקף כולל של כמיליארד שקל - בין הקבלן המבצע למקורות ייזום, כדי לדעת מי מהצדדים ישלם עליהם. אם היה ניתן להבטיח מראש הפסד של IVM בבוררות, הרי שאין שום סיבה להוציא את המתקן ממקורות.

מעמד מוזר של המדינה

וישנו גם החטא הקדמון. מתקן ההתפלה באשדוד הוקם בתוך התנגדות גורמי מקצוע ממשלתיים, כתוצאה משילוב של לחצים פוליטיים ושיקולים מקצועיים, שעיקרם התגברות על המונופול של IDE בענף ורצון שהמדינה תחזיק גם היא ידע מקצועי בתחום ההתפלה. החלטת הממשלה הלגיטימית, להקצות למקורות את המתקן - החלטה שנתמכה בהחלטה שהתקבלה עוד בממשלתו של אהוד ברק בסוף שנות ה-90 - בוצעה כמו בהרבה מקרים אחרים באופן שספק אם היה חכם או צודק. באגף התקציבים החליטו ב-2010 שמחיר המים במתקן יהיה 2.36 שקלים למ"ק (לאחר הצמדה מדובר היום ב-2.6 שקלים), לעומת 2.9 שקלים באשקלון ו-3.2 שקלים בפלמחים נכון לתחילת העשור. זאת למרות שמקורות דרשה 2.86 שקלים למ"ק.

ההחלטה נסמכה על הצעה אגרסיבית שנתנה אז IDE למתקן של 150 מיליון מ"ק בשנה בשורק, הנהנה מיתרון גודל, במחיר של 2.01 שקל למ"ק, והתוצאה הייתה פרויקט שיצא לדרך עם תשואה מתוכננת של 4.5% בלבד, כ-10% פחות מהפרויקטים הרווחיים יותר בענף. תשואה זאת לא מותירה כל מרווח ביטחון, ואי-אפשר שלא להתייחס אליה כגורם במצבו הנוכחי של הפרויקט.

למרות המציאות הזאת, מקורבים לקונסורציום המממן סבורים שגם אם המתקן יימכר במחיר של 1.4 מיליארד שקל (הזרמה של 300 מיליון שקל ולקיחת החוב של 1.1 מיליארד), מדובר עדיין בהשקעה כדאית ורווחית. השאלה המתבקשת היא אם מחיר כזה הוא בכלל ריאלי.

"המדינה משחקת באש", אומר בכיר בשוק ההון. "הרי אם מדובר היה ביזם פרטי, המדינה הייתה דורשת ממנו להזרים כספים לפרויקט, אבל כשהיא הבעלים, היא מרשה לעצמה להתלבט". בהקשר זה יש לציין כי מעמדה של המדינה בפרויקט מוזר וכמעט בלתי אפשרי: מצד אחד מזמינת עבודה במודל BOT, שכל עניינה הוא לכאורה להטיל את האחריות על הזכיין (שמצדו מגלגל את האחריות לקבלן המבצע), ומצד אחר בעלת הבית של מקורות, כלומר בעלת עניין לשמר את אמינות יכולתה לעמוד בהחזרי חוב, כדי לא לייקר את הריביות בפרויקטי תשתית של המדינה בעתיד.

על-פי המתווה הנוכחי שמציע בנק הפועלים, שהלווה לפרויקט 700 מיליון שקל, המדינה תשקיע בתיקונים הנדרשים 140 מיליון שקל, בעוד שהבנק יישא בעול של 60 מיליון שקל. קרב הענקים הזה עדיין מתנהל, וההכרעה בו צפויה בשבוע הקרוב. לא מן הנמנע שבמקורות, שמעוניינת להמשיך להפעיל את המתקן ולהציל את מקורות ייזום, מייחלים להצלחת הבנק ולחזרתה של המדינה לתפקיד ההורה המיטיב, שלאחר הנזיפות ושחרור הקיטור מבין שאין לו שום ברירה אלא שוב לפתוח את הארנק. טוב יעשו שם אם במקביל לישיבה על הגדר הם יסייעו לציבור לקבל את המידע המלא והמדויק הנדרש לבירור הסוגיה.