היתר לשקר

"תוציא את הטלפון מהאולם, מיד", אמרה השופטת לאב עם התחלת דיון בבית המשפט לענייני משפחה ערב פגרת הפסח. "למה? מה עשיתי? אסגור אותו. קחי אותו אלייך. אני לא מקליט אם חשבת שכך", ענה האב. "החוצה, תוציא אותו מיד", הרימה השופטת את הקול לעבר האב.

ראשית, מדובר בהפרה בוטה של בית המשפט את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. החוק מגביל פגיעה בזכויות האדם. לפי פסקת ההגבלה, הבוחנת את מידתיות פעולת הרשות כלפי האזרח, אין בסמכותה של השופטת להפקיע מבעל דין חפץ אישי בעל ערך לרשות הכלל. אם חששה מהקלטה, שלא הייתה, הייתה מורה אותה שופטת על סגירת המכשיר.

האופן הלא מידתי של הפגיעה הוא בריונות שיפוטית לשמה, וזוהי רק דוגמה אחת למסכת העינויים העוברים אבות מתגרשים בישראל מצד רשויות החוק בישראל בכלל ומערכת בתי המשפט בפרט.

התנהלותה של שופטת זאת באולם בית המשפט אינה חריגה, כאמור, ויש לה משמעות. בתי המשפט מפלים גברים בהליכי גירושים ומתייחסים אליהם כאל חיות אדם שיש לרסנם, לחנכם בענישה שתביא לתשלום באופן בלעדי על גידול צאצאיהם.

במקביל, המערכת יוצרת מצב שבו הגבר לא יזכה לבלות עם ילדיו יתר על המידה, אם בכלל. כאשר נכנס אב לבית המשפט לענייני משפחה, באופן אוטומטי הוא "אשם". אמהות, לעומת זאת, עושות ככל העולה על רוחן.

אמהות משקרות במשפטי גירושים השכם והערב, בעזות-מצח, זאת למרות שהוזהרו לומר את האמת. מסירת עדות שקר בפני בית המשפט, אגב, היא עבירה שדינה עד 7 שנות מאסר לפי חוק העונשין. למרות זאת, בישראל יש לנשים היתר לשקר, ובית המשפט לא ינקוף אצבע נגדן.

התפיסה כי האישה היא החלשה כבר לא נכונה כיום. החולשה היא רק תחמושת נגד הגברים, המשלמים מחיר כבד בגין פטריארכליות מסורתית שכבר אינה רלוונטית.

לפני כשנה שונתה כליל הנחיה 2.5, שאותה הנהיגה השופטת בדימוס עדנה ארבל, עת כיהנה כפרקליטת המדינה. לפי הנחיה זו, אין להעמיד לדין נשים החוזרות בהן מעדות במשטרה, או שהוכח כי הן משקרות. מטרתה של ההנחיה הייתה לגרום לנשים שלא לחשוש להתלונן נגד בני זוגן. בפועל, ההנחיה הביאה למצב בו כל כמעט כל תיק גירושים בישראל מלווה בתלונות של אלימות מכיוונה של האישה כלפי בעלה.

מדובר בתלונות-שווא אותן ממציאות ו"מבשלות" נשים, בעצת עורכי דינן, על-מנת להכניס את בן זוגן לשעבר עם "גיבנת" להליך המשפטי. בכך דואגות נשים לזכות ביתרון טקטי בהליך. האב מתעסק בהוכחת חפותו ובינתיים מורחק מילדיו, עובר מעצר משטרתי, מתקשה להמשך בשגרת יומו ועושה הכול כדי להשיב את חייו למסלולם. ברקע מונצח מצב בו האב הופך להיות פחות דומיננטי בחיי ילדיו, וכפועל יוצא מזה נושא במזונות מוגדלים עליהם.

אף שבמארס 2016 עוקרה ההנחיה, בפועל דבר לא השתנה. המשטרה והפרקליטות ממשיכות בנוהג המתיר לנשים לשקר, ותעשיית תלונות-השווא חייה ובועטת.

השופט אסף זגורי, סגן הנשיא בבית המשפט לענייני משפחה במחוז צפון, אמר לאחרונה בכנס של לשכת עורכי הדין, כי 99% מהנשים שנבדקו בבדיקת פוליגרף בבית המשפט לענייני משפחה, נמצאו דוברות שקר.

השימוש בפוליגרף קיים כצורך דחוף לבירור אמיתות הטענות בבקשות לצווי הגנה. בית המשפט נדרש לבקשת האישה לדון באופן מיידי, לאחר תלונת האישה על אלימותו ומסוכנתו של האב במשטרה. הדיון הוא על הרחקת האב מאם ילדיו, האב מילדיו ומביתו.

לדברי זגורי, הדיון בבקשות לצווי הגנה הוא אחת הרעות החולות שתוקעות את הדיון בתיקים בבתי המשפחה, בשל דחיפות הטיפול בהם. כך שמעבר לנזק האישי הנגרם לאב, ישנו נזק מצרפי כבד המביא לסחבת בבתי המשפט - ועל כך משלם הציבור כולו.

זגורי נחשב לשופט אמיץ. אין רבים כמוהו שאומרים בריש-גלי את מה שברור לכל, כולל לשופטי ישראל: רשויות המדינה מעבירות את הגברים המתגרשים בישראל שבעה מדורי גיהינום, ומנגד מלטפות נשים שלא בצדק. הגיע הזמן שבתי המשפט יטילו פיצויים כספיים כבדים נגד נשים משקרות ויוקיעו את התופעה.

למרות זאת, יש אור בקצה המנהרה. השינוי המתבקש לשוויון הורי, הכולל את ביטול חזקת הגיל הרך ושוויון בנטל המזונות לפי הכנסה וזמני שהות - הוא רק עניין של זמן. על אף שבמושב הכנסת הנוכחי ככל הנראה לא תעלה הצעת חוק שתבטל את חזקת הגיל הרך, מגובשות יוזמות פשרה לצמצומה.

כמו כן, מקדמים גורמים בכנסת ובממשלה רפורמה בתחום המזונות, ולפיה גם האישה תישא בנטל הכלכלי על גידול ילדיה. בפתחו של בית המשפט העליון עומדים להכרעה 3 תיקים בהם מבוקש ביטול כליל של המזונות, כאשר מדובר במשמורת משותפת והשתכרות דומה בין גבר לאישה.

"השעה החשוכה ביותר היא זו שלפני עלות הזריחה", אמר פעם פאולו קואלו. חבל בישראל שעת החושך מתארכת.

■ הכותב הוא איש תקשורת ועורך דין הפועל למען שוויון הורי ותיקון אפליית האבות הגרושים.